חנאן אבו חוסיין

חנאן אבו חוסיין
	אין תמונה חופשית
לידה	1972 (בת 52 בערך); אום אל-פחם
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
תחום יצירה	ציור, פיסול
זרם באמנות	אמנות פלסטית
פרסים והוקרה	פרס האמן הצעיר (2015)

חנאן אבו חוסיין (בערבית: حنان أبو حسين; נולדה ב-1972) היא ציירת, פסלת ואשת חינוך ערבייה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנאן אבו חוסיין נולדה בשנת 1972 באום אל-פחם. במשפחתה, היא בת יחידה, אחרי ארבעה בנים, אחד מהם פרופסור לרפואת שיניים באתונה, השני בעל סוכנות ביטוח, השלישי עובד עירייה והרביעי עורך דין. אביה, כיום גמלאי היה בעל סוכנות ביטוח ומנהל בית ספר.

חנאן אבו חוסיין מספרת שהתחילה לצייר כבר בגיל צעיר: "כבת יחידה ומפונקת תמיד קנו לי צבעים והייתי יושבת על המדרגות המובילות לגג ומציירת. בתקופת התיכון כבר היה לי ברור שאני רוצה ללמוד אמנות. האחים שלי התנגדו. הם אמרו, מוטב שתלמדי מקצוע כמו עבודה סוציאלית. נרשמתי לאוניברסיטת חיפה ולא התקבלתי. אז כולם הסכימו שבינתיים אלך למכללה האקדמית עמק יזרעאל"^[1].

את לימודיה האקדמיים החלה במכללה בעזרת מלגה. לאחר סיום לימודיה, המליצו מוריה במכללה על המשך בלימודים בבצלאל שם למדה והשלימה תואר בוגר אוניברסיטה ומוסמך אוניברסיטה. החל מ-1996 היא יוצרת ופועלת בשכונת עיסאוויה שבמזרח ירושלים.

בנוסף ליצירתה האמנותית חנאן היא גם אשת חינוך ועובדת במגזרים הערבי והיהודי במסגרות שונות, כגון בית הספר בעיסאוויה ואגף הנוער במוזיאון ישראל. היא בעלת ניסיון עשיר בחינוך אמנותי לאוכלוסיות מוחלשות בפריפריה, ומשמשת כרכזת התוכנית "לגשר על הפער", תוכנית רב-שנתית משותפת ליהודים ולערבים במוזיאון ישראל^[2] יש לה סטודיו בגלריה החדשה - סדנאות האמנים הנמצאת באצטדיון טדי.

חנאן מעידה שהושפעה מעבודותיהן של האמניות לואיז בורז'ואה, רבקה הול ורוזמרי טרוקל, שהיו פעילות מאוד בשנות ה-70 של המאה העשרים. כן היא מדגישה את ההערכה הרבה שהיא חשה לאמנית האיטלקייה מהמאה השבע עשרה, ארטמיסיה ג'נטילסצ'י. על שאיפותיה לעתיד היא אומרת: "אני מרגישה שבארץ עשיתי את שלי אבל בחו"ל עדיין לא וזה משהו שחסר לי. בגלל שאין לי אוצר או גלריה שמייצגים אותי אני מרגישה קצת תקועה, אבל אני לא אמנית מסחרית. לא מוכנה שיכתיבו לי".

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנאן אבו חוסיין, מגדירה את עצמה כאמנית, אישה ופמיניסטית. הנושאים שבהם היא דנה הם מיניות וחופש מיני, נושאים מאוד טעונים בחברה הפלסטינית. בעבודותיה היא חוקרת בעיקר דימויים הקשורים לדמות האישה. יצירותיה עוסקות בביטוי הקול האישי-נשי, בדת ובקפיטליזם, בניצול מיני, באהבה וחירות אישית ושיווין בין המינים^[3].

בתערוכתה "מתחת לבלטה" שהתקיימה בגלריה משרד בתל אביב, היא יצרה מיצב וידאו שבו מתוארים חייה כבת, כאחות, וכרעיה לעתיד, חיים אשר בהם לא רק שהיא כפופה למרותו של הגבר, אלא אף נקראת על שמו, וקיומה כאישיות נפרדת ועצמאית אינו מתאפשר. במיצב השני, באותה תערוכה, היא תלתה אריחים ממלט שאותם יצקה אבו חוסיין. האריחים כבדים מאוד, והם לוחצים על גופה ומסכנים את חייה, לא רק פיזית, אלא גם נפשית. העומס והכובד הכרוכים בשְניוּת שבין היותה בת למשפחה ערבית מסורתית וחלק מעם כבוש, לבין רצונה להיות שותפה שוות זכויות וחובות בחברה, מכבידים עליה. קשריה ההדוקים עם החברה הישראלית שבה היא מעורה גורמים לה, בכל פעם מחדש, לשוב אל מיצב הבלטות, ולהרגיש "מתחת לבלטה"^[4].

בנימוקי השופטים לפרס שרת התרבות והספורט לאמנות פלסטית לשנת 2014, נכתב: בלב עבודתה נמצאת האישה בחברה הערבית. מה שהתחיל כנקודת מבט אישית וביוגרפית התרחב במהלך שנות עבודתה ליצירה הנוגעת בטווח רחב של היבטים תרבותיים וחברתיים. העבודות של אבו חוסיין הן לעולם גם אישיות וגם פוליטיות; השימוש שהיא עושה בעבודותיה בחומרים שונים ובטכניקות מגוונות, שהן בדרך כלל עמלניות וידניות, מעצים את תחושת הכאב והדחיפות העולה מעבודותיה^[5].

ברבות מיצירותיה, היא מגייסת את גופה ואת קולה שמופרדים בעבודותיה זה מזה, מהפער הנוצר ביניהם עולה מחאה עיקשת ומטרידה: התרסה גורפת נגד כל מעגלי הכפייה המופעלים כנגדה כאישה, כפלסטינית וכאדם^[5].

במוזיאון חיפה לאמנות, יצרה חנאן אבו חוסיין מחווה לנוואל אל-סעדאווי, שכתביה ורעיונותיה השפיעו עליה עמוקות ואף חלחלו לעבודתה. המיצב שלה בנוי מיציקות סכינים, והוא עוסק ברצח על רקע כבוד המשפחה ובמילת נשים - נושאים מרכזיים בכתיבתה ובפעילותה של אל-סעדאווי^[6]. בתערוכה "שבר" היא הציגה מיצב של חזיות מכוסות בבטון ועתים מעוטרות בסכיני גילוח. נשים נחנטו בחזיות במסגרת קודים נוקשים של מוסר וצניעות, האופי החומרי של הבטון בו עשתה חנאן אבו חוסיין שימוש, הקפיא את אוסף החזיות יחד בבלילה שאינה ניתנת להפרדה. כך הפך הפריט האישי הייחודי, ל"המון" דומם ונטול זהות^[7]. בתערוכה "כיסוי חד" שהתקיימה במכללת דוד ילין, חנאן אבו חוסיין מחברת שמיכות נעימות, עם שיער גזוז וסכיני גילוח היוצרים תחושות של אי נעימות. עבודתה שואבת את עיקר תכניה מן המתח בין הקטבים הללו. בשימוש שלה בחפצים אלה, כחומרי יצירה, היא מצליחה לשלב בין המטען הסיפורי והרעיוני שלהם, לבין הוויזואליות שלהם, בדרך מקורית ומלאת חושניות^[8].

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1995 - 1992 - לימודי תעודה באמנות במכללת עמק-יזרעאל, עפולה
1999 - 1995 - B.F.A, המחלקה לאמנות, בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
1999 - 2000 - שנת התמחות במחלקה לאמנות, בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
2001 - 2000 - לימודי תעודה בניהול מוסדות תרבות ואמנות, אוניברסיטת תל אביב ומכללת י.ה.ב, תל אביב
2002 - בוגרת לימודי תעודת הוראה להכשרת מורים באמנות, האוניברסיטה העברית, ירושלים
2003 - 2001 - לימודי המשך במחלקה לעיצוב קרמי, בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
2012 - 2011 - סטודנטית ללימודי M.A., החוג לתולדות האמנות, האוניברסיטה העברית, ירושלים
2012 - לימודי תעודה, הנחיית קבוצות, אוניברסיטת תל אביב
2013 - M.A - תולדות האמנות, האוניברסיטה העברית, ירושלים

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999 - 2011 - מורה לאמנות בביה”ס יסודי אבו גוש, ובביה”ס היסודי לבנים עיסאוויה, ירושלים
2000 - מורה לאמנות בתוכנית קרן קרב, אסיסטנטית (עוזרת מרצה בבצלאל לאמנית דרורה דומני)
2009 - 2008 - מרצה אורחת בשנקר ביה”ס לעיצוב, רמת גן
2011 - 1999 - אמנית-מדריכה, מורה לאמנות באגף הנוער, מוזיאון ישראל
2012 - רכזת חוג יהודי- ערבי, אגף אמנות וחינוך, מוזיאון ישראל.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2003 - “מתוחה”, גלריה אנטאיה, ירושלים
2006 - “דאווייר”, גלריה לבונטין, תל אביב
2006 - ”מהעפר תבוא אלי”, גלריה חליל – אלסקייני, רמאללה
2007 - ”סמת אלפראשאת – שתיקת הפרפרים”, גלריה בית אחותי, תל אביב
2007 - “כיסוי חד”, מכללת דוד ילין, ירושלים
2008 - “מתחת לבלטה” גלריה משרד, תל אביב
2009 - “שבר”, קום איל פו, נמל תל אביב

בנוסף הציגה חנאן אבו חוסיין בתערוכות קבוצתיות רבות^[9].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2000 - 1998 - פרס קרן אמריקה-ישראל
2000 - 2002 - פרס קרן אמריקה-ישראל
2002 - פרס היינריך בל
2005 - פרס האמן הצעיר לשנת 2004, משרד החינוך והתרבות (קרן שרת) (האמנית הערבייה הראשונה שזכתה בפרס מטעם משרד החינוך לאמנית צעירה ב-2005)
2010 - פרס עידוד היצירה לשנת 2010, משרד התרבות והספורט
2011 - פרס אמן מורה לשנת תשע”ב, משרד התרבות והספורט
2012 - פרס ספר אמן, מפעל הפיס
2014 - פרס שרת התרבות והספורט בתחומי האמנות הפלסטית.
2019 - פרס בקי דקל מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל
2023 - פרס רפפורט לאמנית בכירה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאה בית בינימיני, סרטון באתר יוטיוב
ריאיון עם האמנית חנאן אבו חוסיין / חנאן סעדי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] נרי ליבנה, קונפליקטים מן הוואגינה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2003

[2] גב' חנאן אבו חוסיין, אמנית ויוצרת

[3] הרצאות

[4] "מתחת לבלטה"

[חינוך-5] ¹ ² הוכרזו הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי האמנות הפלסטית לשנת 2014

[6] חנן אבו חוסיין / נוואל אל־סעדאווי

[7] חנאן אבו חוסיין – שבר

[8] ארבע הצצות - 22/2/2007

[9] מבחר תערוכות קבוצתיות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]