חנה לסלאו

חנה לסלאו

חנה לסלאו, 2020
לידה	14 ביוני 1953 (בת 70) א' בתמוז ה'תשי"ג יפו,
סוגה מועדפת	קומדיה, דרמה
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1972
עיסוק	שחקנית, קומיקאית, סטנדאפיסטית, זמרת, מנחת טלוויזיה, מדבבת
צאצאים	בן גלעדי, איתמר גלעדי
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הצגת הבידור הטובה ביותר לשנת 2005, פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן (על "אזור חופשי"), אשת השנה בקולנוע בטקס "אנשי השנה 2005".
פרופיל ב-IMDb

חנה לֶסְלַאו (נולדה ב-14 ביוני 1953) היא שחקנית, קומיקאית, סטנדאפיסטית, כוכבת ילדים, מנחת טלוויזיה, מדבבת וזמרת ישראלית, מהכוכבות הגדולות של הבידור הישראלי. זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן לשנת 2005 על תפקידה בסרט "אזור חופשי" וזוכת פרס אמ"י של איגוד אמני ישראל למפעל חיים לשנת 2022.

ביוגרפיה

לסלאו גדלה ביפו, ישראל, לזוג ניצולי שואה שעלו מפולין (אביה ניצול גטו לודז') במשפחה בת ארבעה ילדים. בילדותה שפת הדיבור בה שוחחה עם הוריה הייתה יידיש.

בשירותה בצה"ל, בשנים 1972–1973, היתה בלהקת פיקוד דרום. התוכניות שבהן השתתפה במסגרת הלהקה הצבאית היו "מדרום תפתח הטובה" ו"חול בקפה".

קריירה

שנות השבעים

בשנת 1974 השתתפה לסלאו בתוכנית הטלוויזיה לילדים "ראש כרוב", שם הנחתה, שרה ורקדה.

בשנת 1976 לקחה חלק ברביעיית הבנות של מועדון התיאטרון (יחד עם גליה ישי, מיקי קם ושולי לב) ובאותה שנה השתתפה בתוכנית הילדים "מה פתאום?" (קישקשתא) והייתה הראשונה שהגישה בתוכנית זו את פינת המשחק שלוותה בשיר "כולכם שחקו נא איתי".

בשנות השבעים שיחקה לסלאו תפקידים קומיים בסרטים הישראליים: בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "קשר הדבש" (1977), "הצילו את המציל" (1977), "מיליונר בצרות" (1978), "בלפר" (1978).

בשנת 1978 העלתה, יחד עם גדי יגיל, את מופע הבידור "החיים הם לא ירח דבש".

שנות השמונים

בשנת 1980 השתתפה כזמרת ושחקנית בתוכנית על פי טקסטים ושירים נתן אלתרמן, לצד סנדרה שדה ודבורה דותן, שנחלה הצלחה והוקלטה עבור הטלוויזיה החינוכית. שיחקה בסרטו של אסי דיין "עם ישראל חי" (1981) ובסרט "קוני למל בקהיר" (1983).

בשנת 1981 השתתפה לסלאו במופע הבידור "ברנשים וחלומות".

במהלך שנות השמונים השתתפה לסלאו במספר פרויקטים לילדים, בהם אלבומי הילדים שהקליטה "מאה שירים ראשונים - כל שירי הילדות שלנו" (1981), "אלבום שירים לטף מ-א ועד ת" (1985) ו"חג שמח ילדים", הצגות כמו "אלוף בצלות ואלוף שום" ובמופעי ילדים. בשנת 1985 הנחתה את הפסטיבל לשירי ילדים לצדו של אייל גפן והתחרתה עם השיר "קוראים לי סבתא זפטא" שזכה במקום השני, ובפסטיגל 1989 הנחתה לצד ספי ריבלין וציפי שביט והתחרתה עם השיר "אבא'לה אמא'לה" שזכה במקום הרביעי.

באמצע שנות השמונים, לסלאו פרצה לתודעה הציבורית כאשר הופיעה בתוכנית הבידור בערוץ 1 "סיבה למסיבה" שם גילמה את דמותה של "סבתא זפטא" לראשונה, אשר זכתה לאהדה גדולה ובעקבות כך לפינה קבועה מדי שבוע. באחת הפינות היא שרה יחד עם ג'קי מקייטן את השיר הפארודי "מריומה יומה" שהיה ללהיט התקופה ודורג במקום ה-9 במצעד הפזמונים העברי השנתי של אותה שנה ברשת ג'. בנוסף, היא הנחתה מספר תוכניות של "זהו זה!".

בשנת 1986 יצאה לראשונה בתוכנית בידור "בחיוך ישיר", שבה הופיעה לראשונה בדמות המנקה קלרה (במערכון בו היא מחפשת את בעלה משה) ובמערכונים נוספים, בהם דמותה של אסתר התימניה משעריים, החוזרת מחוץ לישראל ומספרת את קורותיה.

במהלך העשור השתתפה גם במקבץ פרסומות קצרות "זכיתי בלוטו", בהן היא מגלמת דמויות שונות, אך עיקר השפעתה היה כשהעלתה את תוכניות הבידור "סקס, שקרים וחנה לסלאו" ו"החיים על פי לסלאו" (שנחשבה לתוכנית המצליחה ביותר שלה), ובכך הפכה לסוללת דרך לקומיקאיות נוספות, שלא בלטו עד אז בנוף הבידור הישראלי

שנות התשעים

בשנות התשעים השתתפה לסלאו במופעי הבידור "הללויה הוליווד" ו"כשצביקה פגש את חנה" עם צביקה הדר, שלא זכו להצלחה.^{[דרוש מקור]} בנוסף, השתתפה בהצגת הילדים "אלאדין" עם ליאור כלפון, נועה דורי, רובי דואניאס, יניב פולישוק, ואברהם מור.

העשור הראשון של המאה ה-21

לאחר מספר שנים בהן לקחה פסק זמן מעולם הבידור, חזרה לסלאו להופיע בשנת 2001 במופע הבידור "קונגרס הנשים המצחיקות", אותו כתב דודו דותן.

בשנת 2003 העלתה את המופע "יותר חנה מלסלאו", שם היא גוללה את סיפור חייה כבת הדור השני לשואה לצד הגיגים מצחיקים מחייה. תוכנית זו זכתה בשנת 2005 בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הצגת הבידור הטובה ביותר של השנה. הופיעה במחזמר "ברנשים וחתיכות" ובהצגות "צימוקים ושקדים" בתיאטרון יידישפיל ו"מבקר המדינה 2005" בתיאטרון הבימה. בשנת 2008 החלה לגלם את דמות הזונה בהצגה מאת חנוך לוין "יאקיש ופופצ'ה" של תיאטרון גשר וכן את תפקיד המשרתת בהצגה "טרטיף" מאת מולייר בתיאטרון גשר. לאחר מכן, כיכבה בהצגות הבידור "האמא של הרווקה" ו"אין כמו משפחה" ובהצגות הילדים "אלאדין", "בילבי", "אצלנו בחצר" ו"סינדרלה".

בשנת 2003 הופיעה בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה".

בשנים 2004–2005 היא הנחתה את שעשועון הטלוויזיה "החוליה החלשה", השתתפה בשלוש העונות הראשונות של הטלנובלה "השיר שלנו", בשתי העונות הראשונות בתפקיד הראשי של נעמי שחר, ובשלישית ביצעה מספר הופעות אורח בתפקיד עצמה.

בשנת 2005 שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו נוסף של גיתאי, "אזור חופשי", אשר זכה להצלחה בינלאומית. לסלאו זכתה על התפקיד הדרמטי של ניצולת השואה אותו גילמה בסרט בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן ואף נבחרה כאשת השנה בקולנוע בטקס "אנשי השנה 2005". תפקיד זה הראה את כוחה הגדול גם בתפקידים דרמטיים על המסך הגדול. באותה שנה גם הוציאה קלטת וידאו לילדים בשם "בישול זה קול".

ב- 2006-2007 העלתה עונה אחת של תוכנית האירוח "תעשו מקום לחנה לסלאו" בערוץ 2, השתתפה בעונה השלישית של סדרת המציאות "פעם בחיים" של yes, שבמסגרתה נשלחה יחד עם רנא רסלאן לחיות בכפר בדואי בדרום הארץ, והתארחה מספר פעמים בתוכנית "שולץ", שבה שיחקה את עצמה בהומור כאישה המונית ושתלטנית. כמו כן, שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "אמאל'ה" יחד עם אורנה בנאי. ובסדרה הקומית "בילי" ששודרה בג'טיקס.

בשנת 2008 השתתפה בסרט הישראלי "שבעה" של האחים שלומי ורונית אלקבץ, וזכתה במסגרת פסטיבל ורשה "OSKARIADA" במקום השלישי עם סרט הסטודנטים "מזל" בבימוי של רועי שר.

ב-2009 השתתפה בסרט ההוליוודי "אדם בן כלב". ביוני 2009 עלתה בערוץ HOT3 של חברת HOT הסדרה "מה שנחוץ לרווק", אותה ביימה וכתבה עירית לינור, על פי ספרה של ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה", שם שיחקה את אורה שדה. בספטמבר 2009 החלה להשתתף כחברה בצוות הקבוע של תוכנית הטלוויזיה "צחוק מעבודה". בנוסף גילמה את קלרה ב-2009 בסדרת הילדים "השירים המשחקיים". לצד רינת גבאי, אודי גדטשלוק, אביעד בנטוב, טוביה צפיר וגיא פרידמן.

ב-2010 החלה להגיש את התוכנית "תפילו אותי מהרגליים" בערוץ 24, והצטרפה לצוות השופטים בתוכנית הריאליטי של רשת "רוקדים עם כוכבים", שיחקה כפסיכולוגית בסדרה "הצרות שלי עם נשים", ושיחקה במחזמר "101 כלבים דלמטיים" בתפקיד קרואלה דה ויל.

העשור השני של המאה ה-21 ואילך

משנת 2011 החלה לשחק את הדמות דליה בגרסה הישראלית של הסיטקום "בנות הזהב" יחד עם השחקניות תיקי דיין, מיקי קם ורבקה מיכאלי.

ב-15 באפריל 2012 עלתה לאוויר הסדרה היומית "תנוחי", ששודרה ב-HOT3, המספרת את סיפורן של ארבע נשים רעות מטלנובלות-עבר. ובה גילמה לסלאו בשנית את דמותה של נעמי שחר מהטלנובלה "השיר שלנו". בחנוכה 2012 כיכבה במחזמר "סינדרלה" בתפקיד האם החורגת המרשעת.

בשנת 2013 כיכבה בעונה 1 בסדרה "החוף של רינת" בתור קלרה השפית ובחנוכה 2013 כיכבה במחזמר "שלגיה והציד".

בחנוכה 2014 השתתפה במחזמר הילדים "פנטזיה - אלף לילה ולילה".

בקיץ 2015 גילמה את דמותה של קונטסה, העוזרת האישית של ראש מועצה לא מוצלח אותו גילם מאיר סויסה בסרט הילדים הראשון בקריירה שלה, "גויאבות", השתתפה בסרטה של וידי בילו "סוף עידן התמימות", בסדרת הטלוויזיה "שטיסל" בתפקיד מנוחה קניגסברג, ובסדרה ״המדרשה״ ששודרה בערוץ 2 בתפקיד דוריס.

ב-2016 חזרה ללהקת שחקני תיאטרון הבימה, והחלה לשחק את תפקיד ברטה בהצגה "פליישר". מספטמבר 2016 גילמה את גברת תנארדייה המרושעת (לסירוגין עם מיקי קם) במחזמר "עלובי החיים" על פי ספרו של ויקטור הוגו.

בשנת 2017 החלה לשחק בסדרת הטלוויזיה "נבסו", אשר זכתה ב-2018 בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר בטקס האמי הבינלאומי, שיחקה בקומדיה "אדיפוס שמדיפוס" בתיאטרון יידישפיל, ובסרט הקולנוע "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה", עליו הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

בשנת 2018 שיחקה בסרטו של עמוס גיתאי "רכבת קלה". בנוסף, השתתפה בקמפיין של נעמת נגד אלימות כלפי נשים, והביעה בראיונות את תמיכתה בקמפיין Me Too. באותה שנה יצאה עם הצגה בתיאטרון הקומדיה בשם "אמא מאוהבת" - שם גילמה בחורה מבוגרת המתאהבת בבחור הצעיר ממנה, מה שמתברר בסופו של דבר כטעות.

במאי 2019 הוענק ללסלאו פרס מפעל חיים על תרומתה רבת השנים לתרבות ולאמנות בישראל, במסגרת "בימת אומן" באוניברסיטת בר-אילן. באותה שנה שיחקה את אימו של הנסיך ג'ון ג'ון בהצגה "רובין הוד ולוחמי הצדק".

בשנת 2020 שיחקה את פאולט בונפונטה בהפקה פרטית של המחזמר הפופולרי מברודוויי "לא רק בלונדינית", ושיחקה בסדרה "PPS".

בשנת 2021 גילמה בסדרה "שקשוקה" את תכלת, מנהלת בית הספר. על תפקידה בסדרה קיבלה מועמדות בתחרות פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער. בנוסף, שיחקה בסדרה "ילדות סכסכניות", והעלתה מופע היחיד חדש "מי מפחד מחנה לסלאו?".

בשנת 2022 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "מי שמע על חווה ונאווה" בתפקיד נאווה קופמן לצד קרן מור. באותה השנה, גילמה את לביבה במחזה "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין בתיאטרון הבימה. באוקטובר 2022 לקחה לסלאו חלק בספיישל הטלוויזיוני "מחווה לדנה אינטרנשיונל", ששודר לרגל ציון 20 שנה לארגון הנוער הגאה (איגי) ולקריירה המוזיקלית של הזמרת-יוצרת הישראלית דנה אינטרנשיונל. היא נאמה וביצעה קטע קומי במסגרת האירוע.

בשנת 2024 שיחקה בסרטו של עמוס גיתאי "עדיין לא מאוחר" לצד השחקנית הצרפתייה אירן ז'קוב. הסרט נבחר לפסטיבל ברלין של אותה השנה. בנוסף משחקת את דמותה של ד"ר רות וסטהיימר, במופע "חנה לסלאו היא ד"ר רות" בבימויה של תמר קינן, ובמופע "גדולות מהחיים" מפגשים חד פעמיים אקטואליים ומצחיקים של ארבע נשים חזקות המדברות וצוחקות על הכל. כמו כן שיחקה בסדרה חולי אהבה את פרופסור עדנה בלום.

מדבבת

מלבד קריירת משחק, לסלאו דיבבה גם במספר סרטים וסדרות. ב-2015 דיבבה את רועת המינימיקים מתוך הסרט "המסע לכוכב המינימיקים" שמבוסס ע"פ העולם הוירטואלי, מיקמק. בנוסף דיבבה ב-2019 את הסבתא ניי ניי ב-"קסם של מפלצת" ודיבבה ב-"אגדת המלך שלמה". בערוץ 24 דיבבה בתוכנית האנימציה "היפשושיות" את שתי הדמויות הראשיות, המבוססות על הזמרות יפה ירקוני ושושנה דמארי, המדברות על מוזיקה עכשווית בפורמט המבוסס על "ביוויס ובאטהד".

פרסים והוקרה

• 2005, פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית "הצגת הבידור הטובה ביותר של השנה" עם המופע "יותר חנה מלסלאו"
• 2005, פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן עם הסרט "אזור חופשי"
• 2005, אשת השנה בקולנוע בטקס "אנשי השנה 2005"
• 2008 מקום שלישי בפסטיבל ורשה "OSKARIADA" עם סרט הסטודנטים "מזל"
• 2017, מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על סרט הקולנוע "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
• 2018, פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר בטקס ה"אמי הבינלאומי", עם סדרת הטלוויזיה "נבסו"
• 2019, פרס מפעל חיים, במסגרת "בימת אומן" באוניברסיטת בר-אילן.
• 2021 מועמדות בתחרות פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער על תפקידה כמנהלת בית הספר בסדרה "שקשוקה"
• 2022, פרס מפעל חיים, אמי איגוד אומני ישראל
• 2024 מועמדות לפסטיבל ברלין עם הסרט "עדיין לא מאוחר"

חיים אישיים

לסלאו הייתה נשואה למפיק אביב גלעדי, ולהם שני בנים. אחד מבניה, בן גלעדי, הוא מפיק, שהפיק בין היתר את הסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת", ונשוי לשחקנית רומי אבולעפיה.

ב-1998 היא נישאה בשנית לאיש העסקים בני בלוך, וב-2004 השניים התגרשו.

לסלאו מתגוררת בתל אביב.

חנה לסלאו, 2004

פילמוגרפיה

• גבעת חלפון אינה עונה (1976)
• הצילו את המציל (1977)
• קשר הדבש (1977)
• בלפר (1978)
• מיליונר בצרות (1978)
• עם ישראל חי (1981)
• קוני למל בקהיר (1983)
• פעם אחת (1984)
• עלילה (2003)
• איים בחוף (2003)
• אזור חופשי (2005)
• שבעה (2008)
• בדרך לתל אביב (2008)
• החזקים שורדים (2009)
• אדם בן כלב (2009)
• גויאבות (2015)
• סוף עידן התמימות (2015)
• בכל מקום אחר (2015)
• הגברת ינקלובה (2017)
• הרכבת הקלה (2018)
• לילה בחיפה (2020)
• עדיין לא מאוחר (2024)

קישורים חיצוניים

• חנה לסלאו, ברשת החברתית פייסבוק
• חנה לסלאו, ברשת החברתית אינסטגרם
• חנה לסלאו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• חנה לסלאו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• חנה לסלאו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• חנה לסלאו, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• חנה לסלאו, באתר AllMovie (באנגלית)
• חנה לסלאו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• חנה לסלאו, באתר שירונט
• חנה לסלאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• חנה לסלאו, באתר Discogs (באנגלית)
• חנה לסלאו, באתר סטריאו ומונו
• חנה לסלאו, דף שער בספרייה הלאומית
• חנה לסלאו, בארכיון הבימה
• חנה לסלאו, בארכיון תיאטרון גשר
• איתי סגל, 66 דברים שלמדתי על, באתר "ידיעות אחרונות", 6 באוגוסט 2019
• רוני קובן, פגישה עם חנה לסלאו, כאן, 23 בדצמבר 2019
• שיר זיו, "אני רוצה חבר, אבל לא לחלוק מיטה או לגור יחד. לא צריך להתחתן ולהיות דבק", באתר ישראל היום, 7 בינואר 2021
• דודי פטימר, ‏חנה לסלאו מסתערת על הבמות וחוזרת לטרוף את החיים, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2021