חנה ריבקין-בריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנה ריבקין-בריק

חנה (אנה) ריבְקין-בּריק (Anna Riwkin-Brick;‏ 23 ביוני 190819 בדצמבר 1970) הייתה צלמת יהודייה שבדית ילידת רוסיה. נודעה בעיקר בסדרת ספרי תצלומי ילדים שנעשו בשיתוף עם הסופרת אסטריד לינדגרן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה (אנה) ריבקין נולדה בקיץ 1908 למשפחה יהודית ברוסיה, בתם של פרידה לבית פרלמן (1881–1944) ואלכסנדר (סֶנדֶר) ריבקין (1878–1930?). אביה, יליד הומל, למד פילוסופיה‎ באוניברסיטת היידלברג (עם יוסף קלוזנר); ב-1897, במהלך לימודיו, נמנה עם צירי הקונגרס הציוני הראשון, שהתכנס בבזל. בילדותה, ב-1912 או 1915, לאחר תקופה שבה חזרה המשפחה לעיירת הולדתו של אביה, הומל, היגרה המשפחה לסטוקהולם בירת שבדיה. אביה, שהתבסס בעיר כתעשיין, היה גם מרצה וסופר חובב, ובית המשפחה היה מוקד תרבות ובית ועד לסופרים.‏[1] בילדותה למדה ריבקין בלט, אך עקב פציעה נעצרה הקריירה שלה בגיל מוקדם.

בשנת 1927 הועסקה כעוזרת צלם אצל מואיז בנקו (Moisé Benkow), ובשנת 1928, כשהייתה בת עשרים, פתחה את סטודיו הדיוקנאות שלה בסטוקהולם. בשנת 1929 נישאה לעיתונאי והמתרגם דניאל בריק, והחלה לשווק את עבודותיה על ידי הצגת דיוקנאות של סופרים ואנשי רוח צעירים מקרב מכריו של בעלה.

כרקדנית לשעבר המשיכה להתעניין בפן הצילומי של נושא המחול ואיירה ספר על ריקוד השבדי, Svensk" danskonst"‏ (1932). בשנת 1960 איירה ספר על בלט "Balettskolan" עם טקסטים של הכוריאוגרפית בירגיט קולברג (אנ').

משנת 1930 הוסיפה ריבקין עבודה עיתונאית לרפרטואר שלה, ושיתפה פעולה במספר ספרים עם עיתונאים וסופרים. לאחר מלחמת העולם השנייה, עבדה עבור המגזין "Se" השבדי, ובמהלך עבודתה ערכה נסיעות רבות בתוך שבדיה ולמדינות זרות, כגון יפן, קוריאה, ישראל והודו. ברבים מהטיולים הללו הביאה חומר עודף שהשתמשה בו לאחר מכן לסדרה של 17 ספרי ילדים, שכל אחד מהם התמקד בחיי היום-יום של ילד במקום או במדינה מסוימים. אסטריד לינדגרן כתבה את הטקסט לתשעה מתוכם.

בין היתר, הוציאה בשנים 1948[2] ו-1955 ספרים על הופעתה של מדינת ישראל בשילוב של טקסט של בעלה, ולקחה חלק בתערוכת הצילומים "משפחת האדם", שהוצגה לראשונה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-24 בינואר 1955.

ריבקין-בריק נפטרה בדצמבר 1970 בתל אביב, בגיל 62. נקברה בבית העלמין הדרום.‏[3]

על פי צוואתה, לאחר מותה נתרמו תצלומיה למוזיאון לאמנות מודרנית (Moderna Museet) בסטוקהולם. בשנת 2004 נערכה בו תערוכה של תצלומיה. אוסף הצילומים הגדול שלה, שכלל 50,000 תצלומים, נתרם על פי צוואתה לארכיון הצילומים של קרן היסוד.‏[4] אוסף תצלומיה נמצא כיום בארכיון הציוני המרכזי[5] ולדברי דבורית שרגל, שיצרה סרט דוקומנטרי על ריבקין, הוא כולל 22,000 תצלומים.‏[6]

בשנת 1973 קבעה אגודת הצלמים של שבדיה פרס שנתי לצילום על שמה.‏[7]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה של ריבקין-בריק, דניאל בריק (Daniel Brick;‏ 1903–1987), היה עורך דין, נציג הסוכנות היהודית בשבדיה, מראשי ההסתדרות הציונית בשבדיה, משורר, סופר ומתרגם, העורך-המייסד העיתון היהודי-שבדי הציוני "יודיסק קרניקה" (Judisk Krönika) (אנ')[8][9].

אחותה הבכורה, אוגיניה סֶדרברג (Eugénie Söderberg;‏ 1903–1973) (אנ') הייתה סופרת ועיתונאית שבדית-אמריקאית. הייתה נשואה למיקאל סדרברג, בנו הצעיר של היאלמר סדרברג (אנ'), עד מותו ב-1931. כעבור עשור היגרה לארצות הברית, ושם נישאה לסוחר האמנות וחוקר אפלטון הוגו פֶּרלס (אנ').

אחיה הצעיר יוסף ריבקין (Josef Riwkin;‏ 1909–1965) (שבדית), היה עורך ומתרגם, אשתו אסתר ריבקין הייתה גם היא סופרת.‏[1]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלי ינס (גר'), אלה קרי הילדה מלפלנד
  • אסטריד לינדגרן, נואי הילדה מתאילנד
  • ורה פורסברג, גנט הילדה מאתיופיה[10]
  • אסטריד לינדגרן, בני הדודים משבדיה
  • אסטריד לינדגרן, דירק הילד מהולנד
  • אסטריד לינדגרן, נוריקו סאן הילדה מיפן
  • ורה פורסברג, סלימה הילדה מקשמיר
  • אסטריד לינדגרן, סיאה הילדה מאפריקה
  • לאה גולדברג, מלכת שבא הקטנה
  • אסטריד לינדגרן, לילבס, ילדת-הקרקס
  • ‬ לאה גולדברג, הרפתקה במדבר
  • אויגניה סודרברג, מוקיהנה מהוואי

תערוכותיה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בדצמבר 2014 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי של דבורית שרגל, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" העוסק בחיפוש אחר גיבורי הספרים המצולמים של אנה (חנה) ריבקין-בריק.‏[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאה גולדברג, 'הצלמת חנה ריבקין-בריק', בתוך קובץ מאמריה בין סופר ילדים לקוראיו: מאמרים בספרות ילדים; כינסה והקדימה דברים: לאה חובב, תל אביב: ספרית פועלים ('השכלה וחינוך'), תשל"ז, עמ' 96–98. (המאמר התפרסם במקור ב"דבר הפועלת" שנה כ', חוברת 10, תשרי תשט"ו, אוקטובר 1954.)
  • Helene Ehriander, 'Everyday and Exotic: Astrid Lindgren's Co-operation with Anna Riwkin-Brick,' in: Bettina Kümmerling-Meibauer and Astrid Surmatz (eds.), Beyond Pippi Longstocking: Intermedial and international aspects of Astrid Lindgren's works, New York: Routledge, 2011, pp. 155-172.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Barbara Lipman-Wulf, Eugenie Soderberg Collection: Introduction, Nordstjernan-Svea (Brooklyn, N.Y.), 110: 24 (June 17, 1982), באתר האוספים המיוחדים וארכיוני האוניברסיטה, אוניברסיטת סטוני ברוק (באנגלית).
  2. ^ אירמה פולאק, הצלחה מיוחדת לספר על ארץ-ישראל בשוודיה, דבר, 29 באפריל 1949.
  3. ^ חנה רבקין-בריק, דבר, מודעת אבל, 20 בדצמבר 1970 (מודעה).
  4. ^ אנה ריבקין-בריק תוריש 50,000 צילומים לקרן-היסוד, דבר, 20 בפברואר 1969; את החתן והכלה צילמה בגן הילדים, מעריב, 22 בינואר 1971; אריאלה הראל, אמנות דוקומנטארית: (תערוכת צילומים מאת חנה ריבקין-בריק, מוזיאון ישראל), דבר, 2 ביוני 1972.
  5. ^ אנה ריבקין, באתר הארכיון הציוני המרכזי.
  6. ^ דבורית שרגל, כך עורכים בוויקיפדיה, בבלוג "ולווט אנדרגראונד", 11.12.2014.
  7. ^ פרס על-שם חנה ריבקין-בריק, דבר, 11 ביוני 1973.
  8. ^ https://www.realisten.se/2007/12/21/manga-vill-gratulera-nar-judisk-kronika-fyller-75-ar/
  9. ^ נטיעת יערות קהק"ל לכבוד עסקנים משבדיה, על המשמר, 30 במרץ 1952
  10. ^ ביקורת: מ. משבסיפורים לקטנים ולגדולים, מעריב, 14 באוגוסט 1970; הפעם – אתיופיה, דבר, 28 בספטמבר 1970.
  11. ^ נפתחו תערוכות פיסול וצילום במוזיאון: תערוכת תצלומים אמנותיים, דבר, 22 בנובמבר 1954; תערוכת פסלים וצילומים נפתחה במוזיאון תל-אביב, על המשמר, 22 בנובמבר 1954; ביקורת: בלה ברעם, ריתמוס החיים: בעין המצלמה, דבר, 10 בדצמבר 1954.
  12. ^ ביקורת: רחל אנגל, מראות ברחבי עולם בעין העדשה, מעריב, טורים 1–2, 14 בפברואר 1969
  13. ^ מינה זיסלמןתצלומי אנה ריבקין-בריק, דבר, טור 1, 21 בפברואר 1969
  14. ^ אריאלה הראל, אמנות דוקומנטארית: (תערוכת צילומים מאת חנה ריבקין-בריק, מוזיאון ישראל), דבר, 2 ביוני 1972
  15. ^ איזה עולם קטן, באתר מוזיאון ישראל
  16. ^ סמדר שילוני, לפגוש גיבורת ילדות: אני ונוריקו-סאן מיפן, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2014