חנוך פטישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנוך פטישי
חנוך פטישי, אוקטובר 1973
חנוך פטישי, אוקטובר 1973
לידה 17 במרץ 1945
יגור, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 2010 (בגיל 65) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19641987 (כ־23 שנים)
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנוך פטישי (17 במרץ 1945 - 30 בנובמבר[1] 2010) היה טייס קרב בצה"ל, סופר ומראשוני יחידת 669 וטייסת 147. נולד בקיבוץ יגור להורים ניצולי שואה. התגייס לצה"ל בשנת 1964 ושירת כטייס קרב פעיל במשך 23 שנים.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטישי התגייס לחיל האוויר בשנת 1964 וביולי 1966 סיים קורס טיס. הוא מילא תפקידים שונים בחיל כמדריך וטייס קרב, השתתף במלחמות ישראל ופיקד על יחידת 669.[2]

טייס קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלחם במלחמת ששת הימים כטייס "אורגן" והשתתף בגיחות מבצעיות במלחמת ההתשה במסגרת טייסת 107 ("קורנס").[3] בהמשך עבר לטייסת "העמק" שהפעילה מטוסי ה"עיט" ולחם במסגרתה במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן עבר לתפקידי הדרכה שונים בקורס טיס, על מטוסי הפוגה והפייפר.

במהלך שירותו כמדריך בבית הספר לטיסה הדריך גם את שני אחיו הצעירים, אביהו ואיתמר פטישי, שהיו גם הם לטייסים בחיל. בהמשך הפך למפקד קורס מתקדם בבית הספר לטיסה ולטייס בטייסת העמק שהפעילה את מטוסי ה"עיט" בחיל האוויר.

תפקידים פיקודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 מונה למפקד יחידה 669,[4] והחליף את מפקדה הראשון, יורם שחר. היחידה, שהוקמה רק שנה קודם לכן, הייתה אז קטנה מאוד ופטישי גיבש את נוהלי היחידה ופעל למיסודה. לאחר מספר שנים מונה למפקד טייסת 147. בתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש מחלקה במה"ד.

לאחר פרישתו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 חזר ליגור, הקיבוץ בו נולד, יחד עם אשתו, אותה הכיר במהלך שירותו בחיל האוויר, ועם ארבעת ילדיהם.[3] בשנת 1987 פרש משירות סדיר, בדרגת אלוף-משנה[5][2] והמשיך לשרת במילואים כטייס וכמדריך בבית הספר לטיסה. בשנים 1990–1995 היה מפקד יחידת מילואים לאיתור נעדרים בחיל האוויר. בשנת 1991 נפטרה במפתיע אשתו, אילנה, וחנוך נשאר בקיבוץ יגור עם ארבעת ילדיו, בקרבת הוריו המבוגרים. בהמשך החזיק במספר תפקידים בקיבוץ יגור ובסביבתו, בהם מנהל פארק הכרמל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הוציא את ספרו "מחתרת במדים"[2][6] העוסק בתושבי ארץ ישראל ששירתו כחיילים בצבא הבריטי. הספר הוא למעשה הרחבה של התזה שהגיש בלימודי התואר השני. כמו כן, לאחר מחקר מקיף, כתב ספר נוסף העוסק באלוף מאיר זורע, אך עקב מותו הפתאומי לא הספיק להוציא אותו. הספר בשם " זרו- האלוף מאיר זורע- מפקד, איש אדמה, הומניסט " יצא בעזרת משפחתו בהוצאת הקיבוץ המאוחד.[7][6] ספריו מבטאים את משיכתו של פטישי למורשת צה"ל וארץ ישראל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוך פטישי נפטר במפתיע בשנת 2010, בגיל 65. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים, שישה נכדים, ושני אחים. בנו יהל היה גם הוא טייס בחיל האוויר וכיהן כמפקד שדה דב. אחיו, אביהו פטישי, הגיע לדרגת סגן-אלוף כטייס בחיל האוויר וממשיך לטוס גם כאזרח, ואיתמר פטישי, פרש מחיל האוויר בדרגת רב-סרן על מנת להשקיע בחברות טכנולוגיות. השלושה היו שלישיית האחים הראשונה ששירתו כולם כטייסים בחיל האוויר.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנוך פטישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]