חנון הספן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסעו של חנון

חנון או חנו הספן מלך בקרתגו בין השנים 480-440 לפנה"ס בהחזיקו בתואר חנו ה-2 מלך קרתגו. בתפקידו כמלך היה מוגבל בכוחו שהלך ונחלש בתהליך הפיכתה של קרתגו לרפובליקה אוליגרכית. עם זאת עיקר פרסומו נובע ממסע חקר ימי ראשון מסוגו שערך סביב חופי צפון מערב אפריקה בסביבות 500 לפנה"ס.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם חנו הנווט בא על מנת להבדילו מקרתגנים אחרים מפורסמים בעלי שם דומה כדוגמת חנו הגדול. השם חנו או חנון בפיניקית (מהשורש ח.נ.ן כמו בעברית) משמעו רחום, השמות העבריים חנן או חנה משמשים גם כיום בעברית המודרנית.

מסע החקר סביב מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 500 לפנה"ס בקירוב יצא חנון למסעו הימי בראש של צי בן כ-60 ספינות על מנת לחקור וליישב את חופיה הצפון מערביים של יבשת אפריקה. הוא הפליג דרך מיצרי גיברלטר ייסד או הקים מחדש מספר מושבות לאורך חופה הצפון-מערבי של מרוקו והמשיך למרחק רב לאורך חופה המערבי של אפריקה.

הוגאן מציין את ביקורו של חנון במוגדור, בה הפיניקים ייסדו תעשייה של ייצור צבע מחלזונות ימיים שנמצאו במימי האוקיינוס האטלנטי. הפיניקים התמחו בייצור צבע הארגמן ששימש לצביעת בדים מחלזון ה-MUREX, בדים אלה נחשבו ליוקרתיים והיו מוצר סחר מרכזי של הפיניקים במשך מאות שנים. אולם ניצול יתר של ה-MUREX גרם להיעלמותו מהחופים המזרחיים של הים התיכון מה שדרבן את הפיניקים לצאת למסעות מרוחקים על מנת לחפש מקורות חדשים לייצור הצבע.

אולם המטרה המרכזית של המסע הייתה קרוב לוודאי מכרות הזהב העשירים שהתקיימו באזור נהר הניז'ר העליון בעומק היבשת. הואיל והפיניקים התקשו להגיע ישירות אל המכרות באופן יבשתי שאז הם היו נאלצים לחצות את מדבר הסהרה במסע יבשתי מפרך, הם בחרו להגיע דרך הים לחוף הזהב שבאפריקה המערבית היכן ששוכנת כיום המושבה ריו דה אורו. שם התנהל שכר חליפין בין הפיניקים לשיירות של כושים שהביאו את הזהב מהמכרות בצורת אבקה או מטילים. על החוף התנהל מיקח וממכר שבסופו המירו הפיניקים מוצרים כגון כדים זולים תכשיטי זכוכית ובדים צבעוניים במתכת היקרה.

במסעו נתקל חנון בשבטים ילידיים שונים בהם התקבל באופנים שונים.

לקראת סופו של מסע החקר נתקל חנון באי המיושב על ידי ילידים שתוארו על ידו כפראיים במיוחד ובעלי שיער פרוע. ניסיונות שערכו הפיניקים ללכוד מספר גברים מקומיים נכשלו. שלוש נשים לעומת זאת, נלקחו בשבי, אולם הן היו כה פראיות שהפיניקים נאלצו להרגן, ועורותיהן הוסרו מעליהן ונשלחו לקרתגו. הפיניקים כינו את הפראים בשם גורילה (gorillae), וכאשר מגלים אירופאים במאה ה-19 נתקלו לראשונה בגורילות, הקופים קיבלו את אותו השם מתוך הנחה שמדובר באותם אנשים פראיים שתוארו על ידי חנון.

ניתוח המסע על ידי חוקרים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים מודרניים התייחסו למסעו של חנו הנווט. ויליאם סמית גורס כי הצי הפיניקי כלל כ30,000 אנשי צוות ומתיישבים, ושמטרתו המרכזית הייתה ייסוד של מושבות קרתגניות או להקים מחדש ערים פיניקיות שננטשו.

הארדן מציין כי יש קונצנזוס כללי שהמשלחת הגיעה לפחות עד סנגל, וייתכן כי היא הגיעה אף לגמביה. עם זאת הוא מציין כי יש חוסר הסכמה מובהק בין החוקרים לגבי המקום המרוחק ביותר אליו הגיעו מסעו של חנו: סיירה ליאון, קמרון או גבון. הארדן מציין את תיאורו של הר קמרון, הר געשי בגובה של 4,040 מ' שתואם את תיאורו של חנו. וורמינגטון לעומתו מעדיף את הר קאקולימה בגובה של 890 מ' כנקודה המרוחקת ביותר אליה הגיעה חנו, משום שהוא גורס כי הר קמרון נמצא בנקודה רחוקה מידי.

אחד המכתשים על הירח נקרא חנו על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום סלושץ. ספר הים - כבוש הימים בהיסטוריה. תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, תש"ח. פרק 12, עמ' 176-184: "פרשת סבוב חנא השופט"; תרגום לעברית של Periplus, בלווית הערות.
  • צבי הרמן, קרתגו הימית, הוצאת מסדה, תל אביב 1963, עמ' 211-222.
* Hanno the Carthaginian. Periplus or Cicumnavigation [of Africa]. Greek Text with facing English translation, commentary, notes and facsimile of Codex Palatinus GR. 398 by Al. N. Oikonomides, with extracts from W.H. Schoff, E.A. Bunbury and the complete edition by F. Kluge (1829) as appendix. Chicago, Ares Publishing, 1982. 49 pp.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]