חנטה
חֲנָטָה הוא שלב בהתפתחות פירות האילן. זמן החנטה קובע את גיל הפרי ולכן הגדרתו משמעותית לכמה מצוות התלויות בארץ.
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מהפרשנים קישרו את המונח "חנטה" עם חניטה המוזכרת בספר בראשית. חנטה מופיעה פעם אחת במקרא:
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.
הדעות חלוקות לגבי הגדרת זמן החנטה. בין הדעות נטען שחנטה היא הזמן:
- שבו מתחילים הפירות להיות ראויים לאכילה, דהיינו עונת המעשרות[1].
- שבו הפירות מגיעים לבשלות כזאת שאם יזרעו את זרעיהם עתה, יצמחו מהם צמחים חדשים. רבים סוברים ששלב זה שווה לשלב של הדעה הקודמת.
- שאחרי נשירת עלי הפרח ויציאת הפרי. לשיטה זו מסתפקים האחרונים באשר לזמן המדויק של החנטה, אם זהו הסמדר שהוא השלב הבא מיד אחרי נשירת עלי הפרח, או הבוסר שהוא זמן מה לאחר מכן.
בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהלכה שלב זה קובע את השנה אליה משתייכים הפירות מבחינה הלכתית. השלכה זו נוגעת למעשרות, שביעית, איסור ערלה, נטע רבעי וביכורים. נקודת הזמן הקובעת את השתייכות הפרי היא ט"ו בשבט. במשנה מוגדר התאריך כראש השנה לאילן, כלומר שפירות העץ שחנטו מיום זה ואילך נחשבים כפירות השנה החדשה:
באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.
יש פוסקים שכתבו שיש הבחנה בין השלב הקובע לגבי איסור ערלה, לבין השלב הקובע לתרומות ומעשרות[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חֲנָטָה - הגדרה בוטנית ודוגמאות באתר צמח ישראלי
- הערך "חנטה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א', הלכה ב', וכן משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד', הלכה ט'.
- ^ ראו מועדי הראי"ה פרק יד, על פי משפט כהן סימן ג, ומלבושי יום טוב חלק ב חובת קרקע סימן טז.
