רבי חנינא בן דוסא
| רבי חנינא בן דוסא | |
|---|---|
| דור | דור ראשון לתנאים |
| חבריו | רבן יוחנן בן זכאי |
רבי חנינא בן דוסא היה תנא מן הדור הראשון. מתורתו נשתמרו בגמרא ובמשנה אמרות המייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד.
התגורר בעיר ערב שבגליל (שם מצוי קברו עד היום) ולמד עם רבן יוחנן בן זכאי, שגר אף הוא באותה עיר.
בגמרא מופיע חנינא בן דוסא בעיקר בהקשרים נסיים: בתפילתו היה האל מרפא את החולים, ברכתו גרמה לקורות עץ קצרות מדי של אישה ענייה להספיק לבניית בית שלם ולחומץ שבו הודלקו נרות השבת של בתו לדלוק שבת שלמה, כאילו היה שמן. בתוספתא מסופר שנחש הכיש אותו כששהה בתפילת עמידה, אך הוא כלל לא שם לב, והנחש מת. ואילו בתלמוד בבלי מובאת הברייתא הבאה: "מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא"[1].
בכמה אגדות מוזכר עוניו של חנינא בן דוסא. הוא ואשתו מובאים כדוגמה לבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם רק בעולם הבא. אגדה אחת מספרת על חכמים שנסעו בים ומצאו תיבה של אבנים יקרות המונחת במעמקי הים וכרישים שומרים עליה. לאחר שלא הצליחו לקחת את התיבה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם לעזוב את התיבה של אשת רבי חנינא, תיבה שבעולם הבא אשת רבי חנינא תשים בה את התכלת של הצדיקים. באגדה אחרת, הממחישה את אפשרות השכר בעולם הזה אל מול השכר בעולם הבא, ירדה מן השמים רגל של שולחן זהב, וכשחנינא בן דוסא ואשתו הבינו שלעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים בגן עדן על שולחנות בעלי שלוש רגלים והם ישבו על שולחן של שתי רגלים, החזירו את המתנה לשמים למרות עוניים.
עוניו של חנינא בן דוסא מוזכר גם בהקשר החברתי, מלבד ההקשר התאולוגי: הוא ואשתו העמידו פנים כאילו יש להם מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אנשים אחרים.
רבי חנינא הוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו: "בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת"[2]. במקום אחר מובא כי הוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שפדשה אותו ברחוב ואמרה לו: לולי מכריים ברקיע הזהרו ברבי חנינא ובתורתו, היית בסכנה. נענה רבי חנינא: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם. ביקשה ממנו אגרת שיניח לה זמן מועט בו תוכל לשוטט מעט, והוא העניק לה רשות לשוטט בלילי רביעיות ובלילי שבתות, בו (לפי מנהג הימים ההם) האנשים בבית[3].
המשנה מעידה על ר' חנינא בן דוסא כי "משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה (עושי מעשים טובים או עושי מעשה נסים)" [4].
מצאצאיו היה רב סעדיה גאון.
דוגמה נפוצה על כך שהקדוש ברוך הוא שומר אף בהמתן של צדיקים שהם בדרגה גבוהה ביותר, הוא חמורו של רבי חנינא בו דוסא, שגנבוהו שודדים, וסירב לאכול מהתבואה כיון שלא עושרה. הסיפור מלמד שהוויית חייו של ר' חנינא בן דוסא התפשטה אף על קנייניו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אדמיאל קוסמן, "אף אני לכך נכנסתי" - לעולם הזה: אשת רבי חנינא בן דוסא כ'פלונית', בספר מסכת נשים: חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה, יופי, מין, קדושה - קריאה בסיפוריים תלמודיים ורבניים ושני מדרשי שיר, הוצאת כתר, 2007.
- יהודה ליב הכהן מימון (עורך), "רבי חנינא בן דוסא", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים תל"ח-ת"מ
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הרב אהרן היימאן, "רבי חנינא בן דוסא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 484-481, באתר HebrewBooks
- רבי חנינא בן דוסא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי חנינא בן דוסא, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
- אדמיאל קוסמן, הצדיק וחמור הפלא, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2003
- מרדכי הוכמן, סדרת שיעורים על רבי חנינא בן דוסא, באתר ישיבה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מסכת ברכות לג א
- ^ מסכת ברכות יז ב; מסכת תענית כד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיב, עמוד ב.
- ^ משנה סוטה ט טו
