רבי חנניה בן עקשיא
 | |
| ציון קברו המסורתי של רבי חנניא ליד כפר חנניה | |
| לידה |
המאה ה־1  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־2 |
| מקום קבורה |
כפר חנניה |
| תקופת הפעילות |
? – ערך בלתי־ידוע |
  | |
רבי חנניה בן עקשיא היה תנא שזמנו אינו ידוע.
במשנה הוא מופיע פעם אחת בלבד,[1] וכן פעם נוספת בתוספתא.[2] מאמרו בתוספתא עוסק בפרטים מסוימים בהלכות הקורבנות - היכן בדיוק מניחים את חלקי הקורבן המוכנים להקרבתם - ונראה שהייתה בידו מסורת על כך מזמן בית המקדש השני. מאמר הלכתי נוסף שלו מופיע במסכת סופרים.[3]
זהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייתכן שהיה אחיו של רבי שמעון בן עקשיא - תנא שאף הוא מופיע במשנה פעם אחת בלבד[4] וגם זמנו שלו אינו ידוע.[5]
יש משערים שרבי חנניה היה בדור הרביעי לתנאים (ראשית המאה ה-2 לספירה), על סמך שמות החכמים שהוזכרו במשנה בסמוך לדבריו.[6] אך ההוכחה אינה חד-משמעית: אין דיאלוג בין תנאים אלו, והקשר בין דבריהם רופף. כך דברי רבי חנניה מובאים כהמשך לדברי תנאים מהדור הרביעי והשישי, רבי שמעון ורבי שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא. דברי רבי שמעון בן עקשיא מוזכרים כהמשך לדברי תנאים מהדור השני, רבי יהושע בן חנניה ושמעון בן עזאי.
מסורת מימי הביניים[דרוש מקור] מזהה את קברו ליד כפר חנניה.
מאמרו במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבריו במשנה[7] מפורסמים: ”רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ”ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר”.”[8] משמעות הדברים היא: הקדוש ברוך הוא חייב את עם ישראל במצוות רבות יותר מאשר את יתר בני נח. בעוד בני נח מצווים רק בשבע מצוות, ישראל מצווים בתרי"ג מצוות. רבי חנניה מסביר שמטרתו של הקב"ה בריבוי המצוות הייתה "לזכות את ישראל". הקושי העולה בדברים אלה, הוא שריבוי המצוות והגדלת הדרישות עלולים להביא לחיוב ולא דווקא לזכות, ומפורסם פירושו של הרמב"ם למשנה זו, לפיו די בכך שאדם יקיים מצווה אחת בשלמות המעשה ובשלימות הכוונה לשם שמים כדי שיזכה לעולם הבא, וריבוי המצוות וגיוונם מאפשר לכל אדם למצוא מצווה אחת שאותה הוא יכול לקיים כראוי.
פרסומה של משנה זו בא בעקבות המנהג לקרוא אותה לאחר לימוד תורה שבעל פה בציבור. בקהילות יוצאי אשכנז נהוג בשבתות הקיץ לקרוא בכל שבת פרק ממסכת אבות, ובסופו לומר את מאמרו של רבי חנניה, ובקהילות עדות המזרח ואחרות נוהגים רבים לומר את המשנה בסיום כל לימוד משותף בציבור. הסיבה לכך היא, שאמירת קדיש דרבנן לאחר הלימוד מותנית בכך שהלימוד יכלול "אגדה",[9] כלומר, דרשה המבהירה פסוק במקרא.[10] לפיכך, הלומדים חלק מן התורה שבעל פה, ורוצים לחתום את הלימוד באמירת קדיש - אומרים את המשנה הזו, הכוללת פסוק ופירושו.[11]
בנוסף לכך נאמרת משנה זו בקהילות עדות המזרח לאחר תפילת מוסף בשבת, לפני אמירת אין כאלוהינו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי חנניה בן עקשיא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 507, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת מכות, פרק ג', משנה ט"ז
- ^ בשקלים ג יח
- ^ מסכת סופרים פרק ה', הלכה ה'
- ^ משנה, מסכת קנים, פרק ג', משנה ו'
- ^ ספר יוחסין השלם, מאמר ראשון, אות ש'.
- ^ ספר יוחסין, שם.
- ^ משנה, מסכת מכות, פרק ג', משנה ט"ז
- ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוק כ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ט, עמוד א': "אמן יהא שמיה רבא דאגדתא".
- ^ זוהי הגדרת המונח "אגדה" בלשון חז"ל.
- ^ שולחן ערוך הרב, חלק אורח חיים, סימן נ"ד, סעיף ד'; ברכי יוסף, חלק אורח חיים, סימן נ"ה, סעיף קטן א'.