חסה תרבותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חסה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבסיס צה"לי, ראו מחנה חסה.
Information-silk.svgחסה
Kropsla herfst.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: חסה
מין: חסת התרבות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lactuca sativa
חסה רומית
סוגי חסה מתורבתת
חסה בשדות מושב צופית.

חסה, או חסה תרבותית (שם מדעי: Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי, המגודל בדרך כלל כירק מאכל בזנים שונים. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים או במספר מנות אחרות. במזרח, במספר מקומות, כגון בסין, החסה גם נאכלת אולם לרוב היא מבושלת, ונעשה שימוש בכולה, ולא רק בעליה.

לחסה גבעול קצר, אותו בקושי רואים, המתארך בעת הפריחה, ומגדל ענפים, מהם גדלים הרבה פרחים הדומים בצורתם לפרחי שן הארי (אך מעט קטנים מהם) הפריחה היא בת יום אחד בלבד ובמהלכה מתבצעת האבקה עצמית. אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה. (חסה מלבלבת בקיץ)

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שכיום החסה משמשת רק כמזון, בעבר שויכו לה תכונות נוספות. הרומאים, אשר החסה שהייתה מצויה בתקופתם הכילה חומר הדומה בתכונותיו לאופיום, נהגו לאכול את החסה בסוף ארוחה כדי להירדם בקלות. המצרים לעומת זאת, בשל העובדה שהחסה מתיזה חומר חלבי כשהיא נחתכת, ובשל צורת עליה, קישרו את החסה עם הגבריות וראו בה מעוררת תיאבון. ביוון העתיקה, הובילו ההבדלים בן תפיסות אלו לבלבול וכך בשעה שהרופא המפורסם גלנוס מפרגמון טען שהוא אוכל את החסה בסוף הארוחה כדי לחזק את הזיכרון ולעודד שינה מהירה, הרופא רופוס מאפסוס שחי רק מאה שנים קודם לכן טען שחסה מערפלת את החושים ומקהה את המחשבה. ביהדות נהוגה אכילת החסה בליל פסח כחובת אכילת המרור, משום שהיא מזוהה בתלמוד עם החזרת (גמרא מסכת פסחים דף לט עמ' א),שהיא אחד המינים הנזכרים במשנה שיוצאים בהם ידי חובת המרור.

זנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסה (רומית)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 94.6 ג'
קלוריות 17 קק"ל
חלבונים 1.23 ג'
פחמימות 3.29 ג'
שומן 0.3 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
ויטמין A 436 מק"ג
ויטמין B1 0.072 מ"ג
ויטמין B2 0.067 מ"ג
ויטמין B3 0.313 מ"ג
ויטמין C 4 מ"ג
ברזל 0.97 מ"ג
סידן 33 מ"ג
אשלגן 247 מ"ג
נתרן 8 מ"ג
סיבים תזונתיים 2.1 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

נהוג לחלק את החסה לזנים על פי מבנה וצורת העלה. זני החסה כוללים:

  1. חסה רומית, ידועה גם כ"חסה ערבית". בעלת עלים עבים רבים שצורתם מאורכת וצבעם ירוק כהה
  2. חסת ראש בעלת הצורה העגולה המחולקת לחסה אירופאית בעלת עלים דקים בצבע ירוק בהיר וחסה אמריקאית בעלת עלים מסולסלים ועבים יותר
  3. חסות עלים - קטנות יותר ועדינות יותר, בעלות צבעים שונים ולרוב בעלות עלים מסולסלים
  4. חסת הגבעולים שהסינים אוכלים את הגבעול שלה ולא את העלים

כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה היהודית ישנו איסור לאכול שרצים הנלמד מהפסוק: "וכל שרץ העוף... שקץ הוא לכם", ו"לכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא ייאכל" (ויקרא, יא), לכן אסורים החרקים באכילה, לכן הירקות הנגועים במיני חרקים מהווים בעיה קשה מאוד עבור יהודים שומרי המצוות, היות שעליהם להיזהר ממיני חרקים שאינם תמיד נראים. החסה הפכה ממש סמל לירקות הנגועים, ולא בכדי, היא משמשת בית לחרקים רבים: כנימות עלה, תריפס, זחלי זבוב המנהרות, זבובים מסוגים שונים, זחלי פרודניה ודומיהם, אקריות, "פסוקים" הדומים לתריפס וכנימת עש הטבק. לכן יש רבנים המחמירים ופוסקים שיש לנקותם ביסודיות רבה על ידי שפשוף קפדני ואף השריה בדטרגנט, חומץ ומי מלח. כדי לפטור מניקוי קפדני כזה קמו חברות כגון: "בודק" ו"עלי קטיף", המרססות את הגידולים בכמויות גדולות של חומרי ריסוס, אך "אליה וקוץ בה"- נמצאו מינונים גדולים מאוד של חומרים רעילים בתוך החסה הגדלה בשיטה זו.

חסה מגוש קטיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ירקות ללא חרקים
בשדה בכפר דרום

בגוש קטיף הומצאה שיטה על ידי מספר חקלאים, ובראשם אליהו בן נעים והאגרונום שמעון ביטון, המאפשרת גידול חסה וירקות עליים אחרים באופן המבטיח בסבירות גבוהה שלא ימצאו בה רמשים. בשיטה זו הוטל ספק על ידי מספר רבנים, בעוד אחרים נתנו ברכתם לשיטה. ישומה הביא לכך שהיקף הצריכה של החסה בקרב הציבור הדתי בישראל גדל מאוד. בכפר דרום אף הוקם מפעל מיוחד בשם עלי קטיף לאריזת החסה המיוחדת וירקות עליים אחרים עם בעיות נגיעות דומות. עם פינוי גוש קטיף, הועתקה השיטה גם לאזורים אחרים בארץ.

שימור החסה לאורך זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לשמר את החסה לאורך זמן רצוי לשטוף אותה, לייבש אותה היטב, לצרור את העלים יחדיו בצורה רופפת ולא הדוקה, לעטוף את הצרור בנייר סופג ולאכסן בתוך קופסה אטומה.

תוצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון המזון והחקלאות האמריקאי מדווח כי תוצרת החסה והעולש העולמית עמדה בשנת 2007 על 23.55 מליון טון, כאשר שלושת היצרניות הגדולות הן סין (51%), ארצות הברית (22%) וספרד (5%).

עשרת יצואניות החסה והעולש הגדולות בעולם — 2007
מדינה תוצרת (בטונות)
Flag of the People's Republic of China.svg  סין 12,000,000
Flag of the United States.svg  ארצות הברית 5,105,980
Flag of Spain.svg  ספרד 1,070,000
Flag of Italy.svg  איטליה 850,078
Flag of India.svg  הודו 790,000
Flag of Japan.svg  יפן 560,000
Flag of France.svg  צרפת 471,000
Flag of Turkey.svg  טורקיה 382,034
Flag of Mexico.svg  מקסיקו 275,000
Flag of Australia.svg  אוסטרליה 185,000
סך הכל 23,550,943
מקור: ארגון המזון והחקלאות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חסה תרבותית בוויקישיתוף