חסה תרבותית

הדף "חסה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבסיס צה"לי, ראו מחנה חסה.

חסה רומית

סוגי חסה מתורבתת

חסה בשדות מושב צופית.

חסה, או חסה תרבותית (שם מדעי: Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי, המגודל בדרך כלל כירק מאכל בזנים שונים. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים או במספר מנות אחרות. במזרח, במספר מקומות, כגון בסין, החסה גם נאכלת אולם לרוב היא מבושלת, ונעשה שימוש בכולה, ולא רק בעליה.

לחסה גבעול קצר, שבקושי רואים, המתארך בעת הפריחה, ומגדל ענפים, מהם גדלים הרבה פרחים הדומים בצורת לפרחי שן הארי (אך מעט קטנים מהם) הפריחה היא בת יום אחד בלבד ובמהלכה מתבצעת האבקה עצמית. אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה.

שימושים

למרות שכיום החסה משמשת רק כמזון, בעבר שויכו לה תכונות נוספות. הרומאים, אשר החסה שהייתה מצויה בתקופתם הכילה חומר הדומה בתכונותיו לאופיום, נהגו לאכול את החסה בסוף ארוחה כדי להירדם בקלות. המצרים לעומת זאת, בשל העובדה שהחסה מתיזה חומר חלבי כשהיא נחתכת, ובשל צורת עליה, קישרו את החסה עם הגבריות וראו בה מעוררת תיאבון. ביוון העתיקה, הובילו ההבדלים בן תפיסות אלו לבלבול וכך בשעה שהרופא המפורסם גלנוס מפרגמון טען שהוא אוכל את החסה בסוף הארוחה כדי לחזק את הזיכרון ולעודד שינה מהירה, הרופא רופוס מאפסוס שחי רק מאה שנים קודם לכן טען שחסה מערפלת את החושים ומקהה את המחשבה.

זנים

נהוג לחלק את החסה לזנים על פי מבנה וצורת העלה. זני החסה כוללים:

1. חסה רומית, ידועה גם כ"חסה ערבית". בעלת עלים עבים רבים שצורתם מאורכת וצבעם ירוק כהה.
2. חסת ראש בעלת הצורה העגולה המחולקת לחסה אירופאית בעלת עלים דקים בצבע ירוק בהיר וחסה אמריקאית בעלת עלים מסולסלים ועבים יותר
3. חסות עלים - קטנות יותר ועדינות יותר, בעלות צבעים שונים ולרוב בעלות עלים מסולסלים.
4. חסת הגבעולים שהסינים אוכלים את הגבעול שלה ולא את העלים

כשרות

בהלכה היהודית ישנו איסור לאכול שרצים הנלמד מהפסוק: "וכל שרץ העוף... שקץ הוא לכם", ו"לכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא ייאכל" (ויקרא, יא), לכן אסורים החרקים באכילה, לכן הירקות הנגועים במיני חרקים מהווים בעיה קשה מאוד עבור יהודים שומרי המצוות, היות שעליהם להיזהר ממיני חרקים שאינם תמיד נראים. החסה הפכה ממש סמל לירקות הנגועים, ולא בכדי, היא משמשת בית לחרקים רבים: כנימות עלה, תריפס, זחלי זבוב המנהרות, זבובים מסוגים שונים, זחלי פרודניה ודומיהם, אקריות, "פסוקים" הדומים לתריפס וכנימת עש הטבק. לכן יש רבנים המחמירים ופוסקים שיש לנקותם ביסודיות רבה על ידי שפשוף קפדני ואף השריה בדטרגנט, חומץ ומי מלח. כדי לפטור מניקוי קפדני כזה קמו חברות כגון: "בודק" ו"עלי קטיף", המרססות את הגידולים בכמויות גדולות של חומרי ריסוס, אך "אליה וקוץ בה"- נמצאו מינונים גדולים מאוד של חומרים רעילים בתוך החסה הגדלה בשיטה זו.

חסה מגוש קטיף

בשדה בכפר דרום

בגוש קטיף הומצאה שיטה על ידי מספר חקלאים, ובראשם אליהו בן נעים והאגרונום שמעון ביטון, לפיה ניתן לגדל חסה בדרך אשר תבטיח בסבירות גבוהה, שלא יהיו בה רמשים. בשיטה זו הוטל ספק על ידי מספר רבנים, בעוד אחרים נתנו ברכתם לשיטה. יישומה הביאה לכך שהיקף הצריכה של החסה בקרב הציבור הדתי בישראל גדל מאוד. בכפר דרום אף הוקם מפעל מיוחד בשם עלי קטיף לאריזת החסה המיוחדת וירקות אחרים, עם בעיות דומות. עם פינוי גוש קטיף, הורחב גידול החסה לאזורים אחרים בארץ, ובחלקם נקלטה השיטה.

שימור החסה לאורך זמן

כדי לשמר את החסה לאורך זמן רצוי לשטוף אותה, לייבש אותה היטב, לצרור את העלים יחדיו בצורה רופפת ולא הדוקה, לעטוף את הצרור בנייר סופג ולאכסן בתוך קופסה אטומה.

תוצרת

ארגון המזון והחקלאות האמריקאי מדווח כי תוצרת החסה והעולש הלאומית עמדה בשנת 2007 על 23.55 מליון טון, שהגיעו בעיקר מסין (51%), ארצות הברית (22%) וספרד (5%).

עשרת יצואניות החסה והעולש הגדולות בעולם — 2007

מדינה	תוצרת (בטונות)
סין	12,000,000
ארצות הברית	5,105,980
ספרד	1,070,000
איטליה	850,078
הודו	790,000
יפן	560,000
צרפת	471,000
טורקיה	382,034
מקסיקו	275,000
אוסטרליה	185,000
סך הכל	23,550,943
מקור: ארגון המזון והחקלאות

לקריאה נוספת

• Hamilton, Dave (2005). - Lettuce - Lactuca sativa - Daisy family". Retrieved June. 11, 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חסה תרבותית בוויקישיתוף