חסידות חב"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חב"ד" מפנה לכאן. לערך העוסק במושג בקבלה, ראו עשר ספירות.

חסידות חב"ד ליובאוויטש היא אחת החסידויות הגדולות בעולם. בסימן הפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"‏[1] הקימה החסידות נציגויות, המכונות בתי חב"ד, באלפי מקומות יישוב בעולם שבהם יש נוכחות יהודית. נציגויות אלו מנוהלות על ידי שלוחי הרבי מליובאוויטש. הסלוגן של בתי חב"ד הוא: "הכתובת לכל עניין יהודי".

השם חַבַּ"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת"‏[2] ומבטא את דרכה הרעיונית של החסידות. על פי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. לפי שיטת החסידות, השכל צריך להיות הציר המרכזי בהנעת האדם ולכן יש ללמוד ולהבין לעומקה את המהות הפנימית של כל דבר.

החסידות מכונה גם בשם לְיוּבַּאַוְויִטְש[3] על שם העיירה הרוסית לובביץ', בה חיו ופעלו מרבית אדמו"רי חב"ד במשך כמאה ושתיים שנים, ובה היה מרכז החסידות בשנים אלו‏[4]. בכך היא דומה למרבית החסידויות האחרות, הנקראות על שם העיר שבה חיו האדמו"רים. כינוי זה גם מבדיל בינה לבין חסידיות אחרות משושלת חב"ד שהתקיימו בעבר: חסידויות קאפוסט, ניעז'ין, ליאדי, רציצה ובוברויסק.

בשישה העשורים האחרונים, בהכוונת הרבי מליובאוויטש, הפנתה חסידות חב"ד את פניה החוצה באופן בולט, בכך שהיא דוגלת בהתערות בתוך כלל החברה היהודית, מתוך ניסיון להשפיע על הציבור היהודי הרחב להתקרב למסורת היהודית. רבים מחסידי חב"ד מתגוררים בתוך הציבור הכללי ולא בשכונות משלהם, בתקווה שמעורבות זו, בדרך אהבת ישראל (אחד הערכים המובילים במשנת חב"ד), תתרום לקירוב שכנים לערכי היהדות. התנועה מקיימת פעילויות רבות להפצת ערכי היהדות והחסידות בקרב הציבור הרחב, ואנשיה משקיעים מאמצים לשכנע את הציבור לקיים מצוות, כגון הנחת תפילין לגברים מעל גיל בר מצווה והדלקת נרות שבת לנשים וילדות.

ההערכות בדבר מספר חסידי חב"ד נעות בין חמישים אלף למאתיים אלף‏[5]. הריכוזים הגדולים ביותר שלה ממוקמים בניו יורק ובישראל. בראשית המאה ה-21 היו כ-4,000 בתי חב"ד בכ-950 ערים השוכנות ב-75 מדינות בעולם‏[6][7].

תוכן עניינים

מהות שיטת חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמונה ו"חכמה בינה ודעת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בבורא היא היסוד בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על ידי הבנה שכלית, ולא די באמונה מופשטת כדי להניע את כל כוחות הנפש לאורך זמן אלא צריך את שתיהן יחדיו‏[8]. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא", וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, גם הרגשות הדתיים (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.

חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. זו טכניקה שמטרתה להפנים את הדברים, ובשלב השני לגרום להם לעורר את הרגשות המתחייבים. למשל, ההתבוננות בגדולת ה' אמורה להוליד בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של אלוהים על כל פרט, אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.

מקום הרבי בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חב"ד לא קיבלה את תפיסת החסידויות האחרות שעיקר עבודת האלוהים מוטלת על האדמו"ר בעוד חובת החסידים היא רק להתדבק בו. תורת חב"ד נותנת מקום חשוב לאדמו"ר, שנתפס כ"ראש" שממנו המוני העם יונקים כוח וחיוּת, אך לשיטתה, הצדיק אינו יכול לפטור את היחיד מהחובה המוטלת עליו ללמוד ולהבין בעצמו את ענייני האלוהות, בשאיפה שהרגשות שיתעוררו בו יצמחו מתוך הבנתו שלו.

בנקודה זו חלק מייסד חב"ד על חבריו, צדיקי החסידות בדורו. היו שטענו נגדו כי בכך הוא סוטה מדרך החסידות, ואילו הוא השיב שדרכו מייצגת את הדרך השלמה שמשלבת בין ההתקשרות לצדיק ובין חובת האדם לעמול בעצמו. מסופר כי רבי שלמה מקרלין ביקש רשות להתיישב בתחום פעילותו של מייסד חב"ד, והוא הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה מקרלין ניאות לקבל את שני התנאים הראשונים, אך על התנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים‏[9].

עם זאת, גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות. ובלשונו של בעל התניא:

"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"

– תניא פרק ב

בעקבות רעיון זה, האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה‏[10], והחסיד שואף להיות 'קשור' אליו. עצם הדבקות הנפשית בצדיק מכונה 'התקשרות', ועיקרה הוא על ידי לימוד תורת האדמו"ר ומילוי הוראותיו. רבים מהחסידים נהגו שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצת הרבי ולקבל את ברכתו. החסידים מייקרים כל חפץ שקיבלו מהרבי, וחסידי חב"ד בדורנו (ואף יהודים רבים אחרים) שומרים את הדולר שקיבלו מהרבי.

האלוהות היא הכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותה של חב"ד מבוססת בעיקר על תורת הקבלה הרואה בכל מציאות ותופעה בעולם ביטוי של הכוח האלוהי, בבחינת "אין עוד מלבדו". גם הדברים השליליים הקיימים בעולם טומנים בפנימיותם מטרה לקדם את הקדושה, על ידי שהם מעוררים את האדם למאמץ יתר כדי לגבור עליהם. בעקבות כך חב"ד נוקטת גישה פתוחה ובטוחה כלפי העולם, ומאמינה שהעולם כולו נועד לשרת את הקדושה. שורשי הרעיון כבר מופיעים בתורת המהר"ל מפראג (דרשה לראש השנה) וחסידות חב"ד פיתחה אותו. בעקבות תפיסה זו נציגי חב"ד נפרסים במקומות רבים מאוד בעולם, ומנסים "לקדשו" וללקט ניצוצות קדושה.

ספרות חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הסבר שיטת חב"ד בעבודת הא-ל, כתב מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, את ספר התניא, שנחשב כתורה שבכתב של תורת החסידות, ועל בסיסו אמרו אדמו"רי חב"ד וכתבו מאמרי חסידות, העוסקים בהסברת השיטה והרחבה בענייני הבורא: מהו, משמעות היותו 'אין סוף', הבנת תכלית הבריאה, דיון ביחסי אלוהים והאדם, מדוע מתעניין הבורא במעשי האדם, מהות התורה, מהות המצוות, מהי נשמה, מדוע היא ירדה לעולם, מהו יהודי ועוד. ספרות חב"ד כוללת מאות רבות של ספרים, העוסקים בסוגיות אלה ברמה מעמיקה, רובם הגדול חוברו על ידי אדמו"ריה.

ספרי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר היסוד - התניא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר התניא

ספר התניא, ספרו ההגותי העיקרי של רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ונחשב לתורה שבכתב של החסידות. הוא הודפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ז (1797) בסלאוויטא. חסידי חב"ד לומדים בו מדי יום, ובהנחיית הרבי מליובאוויטש מדפיסים אותו במהדורות, שפות ומקומות רבים ככל האפשר. הספר נדפס ביותר מ-6,000 מהדורות.

שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסת העולם שבמרכזו. ה"בינוני" של התניא הוא אדם שמתחולל בו מאבק תמידי בין הטוב ובין הרע ועליו להילחם ללא הרף בהרהורי חטא. הוא אינו מצליח לסלק את הרע מקרבו, שזו מדרגת ה"צדיק", שאין בו רע. ועם זה, ה"בינוני" מקיים בשלמות את התורה והמצוות, ואינו עובר לעולם על הוראות התורה. ספר התניא מדריך את האדם כיצד יוכל להגיע למדרגה רוחנית זו. הספר קובע כי היעד שאליו כל יהודי צריך להגיע הוא "בינוני" שזו "מידת כל אדם" לפי התניא, רוב בני האדם אינם יכולים להגיע למדרגת "צדיק" (במובן של ספר התניא)‏[11].

הספר גם מסביר את חשיבות הדבקות בצדיקים, שבאמצעותה האדם מן השורה יונק את השפע האלוקי הנובע משורש הנשמות‏[12].

שאר ספרי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ספרי חסידות חב"ד נמנים מאות ספרים. כל אחד מאדמו"רי חב"ד היה נוהג להשמיע מאמרי חסידות בשבתות ובימי מועד. בכל שנה היה האדמו"ר משמיע עשרות מאמרי חסידות. המאמרים נרשמו על ידי החסידים, והיו מאמרים שנכתבו על ידי האדמו"ר עצמו. מקצת מהמאמרים שרשמו החסידים הוגהו על ידי האדמו"ר, כגון ספר המאמרים מלוקט, שבו מלוקטים כל המאמרים שהגיה. כמעט לכל שנה בתולדות החסידות יש ספר המכנס את כל המאמרים שנאמרו בה.

מעבר לספרי המאמרים יש בין ספרי חב"ד גם ספרים שנכתבו כספר עצמאי על ידי האדמו"ר. הראשון הוא כאמור ספר התניא, וכמותו "שערי אורה" של אדמו"ר האמצעי, דרך מצותיך של הצמח צדק, היום יום של רבי מנחם מנדל שניאורסון ועוד.

נוסף על ספרי האדמו"רים יש מהחסידים הראשונים אשר כתבו ספרי חסידות בעצמם. מהבולטים שבהם רבי הלל מפאריטש, בעל ספר "פלח הרימון", ורבי יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, בעל "חנה אריאל".

ספרי חסידות חב"ד וכן ספרי אדמו"רי חב"ד יוצאים לאור על ידי מערכת ההוצאה לאור החב"דית הרשמית קה"ת. בנוסף, קיימות הוצאות בלתי רשמיות המוקדשות להוצאת ספרים הקשורים לחסידות, ובהם עיבודים וביאורים לתורת האדמו"רים, סיפורים למבוגרים ולנוער, ספרי היסטוריה, ביוגרפיה ועוד. כמו כן מוציאים תלמידי הישיבות קובצי חידושי תורה.

תולדות החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד החסידות, והאדמו"ר הראשון שלה

האדמו"ר הראשון - מייסד שיטת חסידות חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שניאור זלמן מלאדי

מייסד שיטת חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)) שנקרא בפי חסידי חב"ד אדמו"ר הזקן ובעקבות ספריו המפורסמים ("תניא" ו"שולחן ערוך הרב") מכנהו הציבור הכללי בעל התניא ושולחן ערוך הרב, או בקיצור הרב. רבי שניאור זלמן היה תלמיד של המגיד ממזריץ' ותלמיד-חבר של רבי מנחם מנדל מויטבסק.

לאחר פטירת המגיד ממזריץ' החליטו תלמידיו לחלק ביניהם את האזורים השונים ברוסיה, פולין, ליטא והסביבה כדי להפיץ את תורת החסידות שייסד הבעש"ט. רבי שניאור זלמן הופקד על אזור ליטא, מכיוון ששם הייתה התנגדות חזקה לחסידות וראו בו את האדם המתאים לעמוד נגד המתקפות. גם שיטתו השכלתנית התאימה לאופיה הלמדני של ליטא. הוא אכן הצליח מאוד ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.

לאחר שרבי מנחם מנדל מוויטבסק עלה לארץ ישראל הוא מינה אותו שימלא את מקומו כמנהיג התנועה החסידית ברוסיה. אדמו"ר הזקן היה אז בן שלושים.

ההתנגדות לחסידות בדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפשטות החסידות גדלה ההתנגדות לתנועה ובראשה עמד הגאון מווילנה. הרב שניאור זלמן הצטרף לרב מנחם מנדל מוויטבסק אשר ניסה להיפגש עם הגאון מווילנא, אבל הוא סירב לראות את פניהם. הגאון אף יצא מהעיר לשלושה ימים באותה עת, מכיוון שראשי הקהילה הפצירו בו לקיים את הפגישה.

לאחר שרוסיה כבשה את ליטא בשנת ה'תקנ"ד (1794), אסרו השלטונות הרוסיים את החרמות, לכן החלו מתנגדי החסידות לעשות שימוש בנשק ההלשנות וההסגרה לשלטונות, כאשר חסידי חב"ד מוקעים כמתנגדי השלטון‏‏‏[13]. כעשרים ממנהיגי חב"ד ובראשם מייסד החסידות חב"ד נאסרו בכלא הרוסי. לאחר שהוברר שהייתה זאת עלילת שווא, שוחרר הרבי מהכלא, ואת יום שחרורו חג הגאולה החל בי"ט בכסלו, חוגגים ומכנים חסידי חב"ד בשם 'ראש השנה לחסידות'‏[14].

תלמידו הבולט של הגר"א, הרב חיים מוולוז'ין, מיתן את ההתנגדות לחסידות ולא פרסם חרמות כנגדה. בספרו נפש החיים ישנן התבטאויות הדומות ללשונו של ספר התניא (אם כי המחקר חלוק עד כמה הדבר מעיד על דמיון רעיוני-תאולוגי). עם זאת, הספר כולל גם התבטאויות שמקובל לראותן כמכוונות כנגד החסידים ודרכם.

הדור השני וקביעת המרכז בליובאוויטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוב בער שניאורי
אדמו"ר הצמח צדק השלישי לבית חב"ד ליובאוויטש

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי בתקע"ג (1813) התמנה בנו הגדול ר' דוב בער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי") לאדמו"ר ובאותה שנה בי"ח באלול, הוא התיישב בעיירה לובביץ', בה כיהנו לאחר מכן אדמו"רי חב"ד יותר ממאה שנים. בינו לבין חברו, רבי אהרן מסטרשלה, התגלעה מחלוקת בהבנת תורת החסידות ובעקבותיה הקים רבי אהרן חצר משלו אליו עברו חלק מחסידי חב"ד, אך חצר זו לא שרדה.

האדמו"ר האמצעי אסר על חסידיו להתפלל בבתי כנסיות שאינם משויכים לחסידות, ובכך חיזק את המסגרת הארגונית של החסידות. לפי דברי האדמו"ר השישי של חב"ד נוספו לחסידות בימיו עשרות אלפי חסידים‏[15].

האדמו"ר ייסד בחברון בשנת ה'תר"ה 1845 קהילה חב"דית, בראשות חתנו ר' יעקב סלונים ובתו מנוחה רחל; הקהילה נתמכה מתרומות החסידים ברוסיה.

הדור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנחם מנדל שניאורסון - הצמח צדק

לר' דוב בער שניאורי היו שני בנים, אך לאחר פטירתו המשיך את השושלת חתנו, שהיה גם בן אחותו, אשתו הראשונה של ר' שלום שכנא, רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "הצמח צדק" על שם ספרו העיקרי. אחד מחיבוריו המפורסמים הוא דרך מצוותיך, פרשנות של תורת החסידות למצוות דומיננטיות. ספר זה נחשב לאחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד. דרושי החסידות שלו נכללו ברובם בסדרת 'אור התורה', המונה למעלה מארבעים כרכים.

אדמו"ר הצמח צדק התפרסם גם בגין פעילותו הציבורית הרחבה נגד חוקי הצאר ניקולאי הראשון הידועות בשם "תיקון היהודים", בהם פגע בין השאר בחופש לימוד היהדות לילדים ונוער ובפעילותו הרחבה נגד גזרת הקנטוניסטים[16], כמו גם נגד תנועת ההשכלה ברוסיה שהייתה אז בראשית ימיה‏[17]. מספר החסידים בתקופתו מוערך בלמעלה מ-25,000 בתי אב‏[18].

הדור הרביעי והחמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירת ה"צמח צדק", בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (1866), הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות (בן נוסף, רבי יעקב, נפטר בחייו). הבן הבכור, רבי ברוך שלום‏[19], סירב לקבל על עצמו אדמו"רות, אך שאר בניו התמנו כולם לאדמו"רים. צעיר הבנים, רבי שמואל שניאורסון (מהר"ש) נחשב לממשיך הרשמי של החסידות בעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא. ר' שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאחיו הקימו את חצרותיהם בערים שונות. רק שושלת האדמו"רים שבלובביץ' שרדה יותר משני דורות.

בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב שניאורסון (המהרי"ל מקאפוסט) הקים את חצרו בקאפוסט (היום בבלארוס) ומרבית החסידים נהרו אליו. לאחר פטירתו, כחצי שנה אחרי אביו הצמח צדק, המשיך בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון, שבין חסידיו המפורסמים נמנו רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"). הוא נהג באדמו"רות עד פטירתו בשנת תר"ס (1900), אז המשיכו במשותף אחיו רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (נפטר ב- ה'תרס"ח (1908)) ורבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק (נפטר ב- ה'תרפ"ג (1923)). צאצאיהם לא קיבלו על עצמם את עול האדמו"רות.

הבן השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים את חצרו בליאדי. אחריו המשיך בנו, רבי יצחק דובער, את השושלת, ולאחר מכן חצר זו התפרקה.

הבן הרביעי, רבי ישראל נח שניאורסון (הרי"ן) הקים את חצרו בניעזין (Nizhyn), מקום קבורת סבו האדמו"ר האמצעי. אחר פטירתו בשנת ה'תרמ"ג (1883), קיבלו חסידיו את הנהגת האחים רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה ושמריה נח שניאורסון, שהנהיגו את חסידי קאפוסט.

הבן החמישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש הקים חצר משלו כבר בחיי אביו, חצר שהייתה בסגנון חסידות צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד.

הבן הצעיר, ר' שמואל שניאורסון נשאר כאמור בלובביץ'. לאחר פטירתו המשיך בנו השני רבי שלום דובער שניאורסון (הרש"ב), שבין מפעליו ייסוד רשת ישיבות תומכי תמימים בשנת ה'תרנ"ז (1897). ב-ה'תרע"ו (1916), במהלך מלחמת העולם הראשונה, עבר לרוסטוב על הדון, שם נפטר ב-ה'תר"פ (1920). בנו היחיד רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) מונה בצוואתו כמחליפו. ענף זה הוא היחיד שהתקיים גם בדור השישי.

הדור השישי וקביעת המרכז בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"ר הריי"ץ השישי לבית חב"ד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוסף יצחק שניאורסון

האדמו"ר השישי, הרב יוסף יצחק שניאורסון, גר בתחילה ברוסטוב. למרות עליית השלטון הקומוניסטי הוא המריץ את חסידיו להמשיך ולהפעיל את החדרים והישיבות באופן מחתרתי, וכן לקיים מקוואות והספקת צורכי דת. בשנת ה'תרפ"ד (1924) אולץ לעבור לעיר לנינגרד והמשיך שם את פעילותו המחתרתית. בעקבות כך הוא נעצר על ידי הג.פ.או בט"ו סיון ה'תרפ"ז (1927) וללא משפט נגזר דינו למוות. בעקבות לחצים בינלאומיים הומר ענשו לגלות בעיר קוסטרומה, ולאחר ימים ספורים, ביום י"ב-י"ג תמוז שוחרר ממאסרו. בחודש תשרי תרפ"ח נאלץ לעזוב את ברית המועצות.

מברית המועצות עבר הריי"צ ללטביה ולאחר מכן לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את פולין וחזר ללטביה. משם נסע לארצות הברית וקבע את מרכז החסידות בבית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בעיר ניו יורק.

בארצות הברית עסק האדמו"ר בבנייה מחודשת של החסידות, תוך שהוא מתמודד עם ההתחלנות וההתבוללות בקרב היהודים שהיגרו מאירופה לארצות הברית. האדמו"ר הקים באותה תקופה מוסדות רבים, בהם ישיבות תומכי תמימים, המרכז לענייני חינוך והוצאת הספרים קה"ת, ועוד.

הדור השביעי - "הרבי מליובאוויטש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבי מליובאוויטש - מנחם מנדל שניאורסון, השביעי לבית חב"ד ליובאוויטש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנחם מנדל שניאורסון

משנת ה'תשי"א (1951) הנהיג את חסידי חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד-ליובאוויטש, חתנו של האדמו"ר השישי. מאז, הוא נודע בעולם היהודי בתואר "הרבי מליובאוויטש". מאז קיבל לידיו את ההנהגה התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, באמצעות אלפי השלוחים הפזורים ברחבי תבל.

בתשנ"ב פתחה חב"ד בישראל קמפיין חוצות בסיסמה "היכונו לביאת המשיח".

בערוב ימיו, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב (1992), הוא לקה בשבץ מוחי באוהל קברו של חמיו. תקופת מחלתו נמשכה כשנתיים ושלושה חודשים, ובתקופה זו הפכה האמונה במשיחיותו לדומיננטית ברוב חלקי החסידות.

בג' בתמוז ה'תשנ"ד (1994) הרבי נפטר. פטירתו גרמה זעזוע בקרב חסידיו, משום שרבים מהם סירבו להאמין כי מאורע כזה יכול להתרחש.

החסידות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס אל הרבי לאחר פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהל קברו של הרבי ושל חמיו הריי"צ
מנופף לשלום לעוברים בצעדת ל"ג בעומר

בכל חסידות וגם בחסידות חב"ד מקובל שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה, שעל פיו יישק דבר. לאחר פטירת הרבי, חסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש, מתוך אמונה שהרבי ממשיך להנהיג את החסידים ואת החסידות. מלבד זאת, לרבי לא היו ילדים או ממשיך טבעי אחר. הם נשענים על כך שגם הרבי הצהיר פעמים רבות שחמיו הוא "נשיא הדור" גם לאחר פטירתו, וש"אנחנו" איננו אלא שליחיו ומבצעי הוראותיו. לאור זאת אומרים חסידי חב"ד בימינו שמנהיגותו של הרבי נמשכת, "מורשתו" משמשת נר לרגליהם, הם לומדים את תורתו ופועלים ומחנכים לפיה. הם שומרים על הוראותיו הרבות (כגון, לימוד יד החזקה של הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית). הם רואים בלימוד תורתו ובמילוי הוראותיו דרך של "התקשרות" אליו. הם מאמינים כי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי בקרוב תתממש בשורתו על הגאולה וביאת המשיח.

על פי התאולוגיה החב"דית לכל דור ודור בדברי ימי עם ישראל, החל ממשה ועד ימינו, ישנו מנהיג המשמש כ"נשיא הדור". חסידי חב"ד מאמינים כי מאז ייסוד החסידות שימש כל אחד מאדמו"ריה כנשיא הדור, וממילא התקיים בינו לבין אלוהים קשר בלתי אמצעי ונעלה אף מצדיקים אחרים בדורו. החסידים מאמינים שהרבי ממשיך לשמש כנשיא הדור. לפי תורת חב"ד, לכל דור ישנו תפקיד מיוחד שאותו עליו להשלים. המשימה של הדור השביעי על פי הוראות הרבי היא הבאת המשיח, וכל עוד לא הושלמה משימה זו ממשיך הרבי לשמש נשיא הדור ומנהיגו.

פולמוס המשיחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד

לאחר פטירתו של הרבי נוצר בחסידות חב"ד ויכוח שהוביל להיווצרות שתי קבוצות: הזרם המתון (הקרוי גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחיסטי") מאמין כי תפקידה של חסידות חב"ד להמשיך את מורשתו של הרבי, תוך הכרה בעובדת פטירתו. אנשי הקבוצה אומרים קדיש ביום פטירתו ועולים לקברו, כפי שנוהגים בכל רבי שנפטר. הם מצפים לשובו בתחיית המתים. לדעת החוקרים‏[20] גם בזרם המתון מרבית החסידים מאמינים שהרבי הוא המשיח, למרות פטירתו, אך טוענים כי מאחר שהרבי התנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח - אין לעסוק בזה. הזרם המשיחיסטי סבור כי חלק מרכזי בתפקידם של חסידי חב"ד הוא להכריז ולפרסם שהרבי הוא המשיח. אנשי הקבוצה נוהגים להכריז "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ולהדפיס זאת בדף השער של ספרים וחוברות שהם מוציאים לאור. רבים מהם חובשים כיפה שעליה הכרזה זו וחלקם גם עונד על דש חליפתו דגלון צהוב עם המילה משיח. ה'משיחיסטים' ממשיכים להוסיף לשמו של הרבי את האיחול "שליט"א" (שיחיה לאורך ימים טובים ארוכים) ואומרים שהוא עדיין חי. חלק מאנשי הזרם המשיחי אינם עולים לקברו של הרבי ובאים רק לבית מדרשו בברוקלין.

בכמה משיחותיו הזכיר הרבי שדור זה יהיה האחרון בגלות והראשון לגאולה, עוד אמר שנשמת הרבי שבכל דור צריכה להיות מלובשת בגוף גשמי. הזרם המתון מבין התבטאויות כאלו כתפילה וכמשאלה של הרבי. הזרם המשיחיסטי סבור שלמרות פטירתו, הרבי חי בגוף גשמי ממש, ושדברי הרבי גוברים על המציאות הנראית לעיניים. את פטירת הרבי מכנים המשחיסטים 'היעלמות'. הרבי לא הכריז מעולם במפורש שהוא המלך המשיח. עם זאת, בכמה שיחותיו ניתן למצוא אמירות, המפורשות על ידי הזרם המשיחי כרמזים למשיחיותו. מאידך, בכמה מקרים דיבר הרבי ברבים או כתב מכתבים שבהם התנגד נחרצות לפרסומים המזהים אותו כמשיח, ועל כך מסתמכים אנשי הזרם המתון.

לכאן נשלחים אלפי הפתקים, קברו של הרבי

פנייה אל הרבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם היום פונים חסידי חב"ד אל הרבי באמצעות כתיבת "פדיון נפש" ו"השתטחות" על קברו (או בשליחת מכתב לשם), בכל דבר רציני בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, עבודה, מקום מגורים וכדומה. הכניסה אל אוהל קברו נתפסת כעין מעמד כניסה ל"יחידות" בחייו‏[21]. מנהג זה הוא גם כפי יחסו של הרבי לחמיו הריי"צ. הוא נהג לעלות לקברו בקביעות ועמד על גביו שעות, לעתים בקור מקפיא, כשהוא מקריא את פתקיהם הרבים של החסידים, ולאחר מכן היה קורעם ומשליכם מעל גבי המצבה.

דרך נוספת של פנייה אל הרבי, המזוהה יותר עם המשיחיסטים, שאינם מכירים בפטירתו וחלקם אינם עולים לאוהל הרבי, היא כתיבת מכתב, והכנסתו לתוך אחד מכרכי סדרת אגרות קודש, שבה מכונסים מכתבים שכתב הרבי. הם מכניסים את המכתב לעמוד אקראי בתוך אחד מכרכי הספר, ומאמינים שהתשובה טמונה בכתוב באותו עמוד.

השלוחים ובתי חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי חב"ד מעודדים הנחת תפילין
מרכז חסידות חב"ד ליובאוויטש - 770
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – השלוחים בתי חב"ד

חסידות חב"ד מתאפיינת במעורבות הרבה שלה בחיי הציבור, ביזמתו של האדמו"ר השביעי, במטרה להפיץ את התורה, את מצוותיה ואת תורת חסידות חב"ד בכל קצווי העולם היהודי. במקומות רבים בעולם, חלקם נידחים, אפשר למצוא בית חב"ד המופעל בידי שלוחי הרבי מליובאוויטש. חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, כולל במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסרים שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי הרבה יותר מאשר חרדים אחרים. בחלק מבתי חב"ד פועלים מרכזים ללימודי יהדות לציבוד דתי וחילוני.

מרכז החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז חב"ד העולמי נמצא בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין שבניו יורק, מאז שעבר לשם האדמו"ר הששי (הריי"צ). המרכז נמצא בשדרת איסטרן פארקוויי, בבניין מספר 770 (מכאן הכינוי "770", מכונה גם "סוון סוונטי"). בבניין שוכן בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש וכן המשרד שבו הוא עבד. ממוקמים בו גם הישיבה המרכזית של חב"ד, ספריית חב"ד המרכזית ומשרדי המרכז לענייני חינוך. רבים מן החסידים פוקדים מדי שנה את המקום וכן את קברו של הרבי שבקווינס, כחצי שעה נסיעה מהמקום. הרבי אמר לרב שלמה גורן[22] שחסידי חב"ד יצרו מעין פרוזדור בין בניין 770 לאוהל הקבר.

מוסדות חב"ד ליובאוויטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחב"ד אלפי מוסדות ברחבי העולם. אגודת חסידי חב"ד העולמית היא הארגון הראשי. המרכז לענייני חינוך הוא הגוף העליון הממונה על השלוחים. הוצאת הספרים המרכזית של החסידות היא קה"ת. רשת ישיבות חב"ד נקראת "תומכי תמימים ליובאוויטש". לחב"ד תנועת נוער צבאות השם, ארגון מחנה ישראל, נשי ובנות חב"ד ורשת בתי ספר לבנות "בית רבקה".

המוסדות הראשיים בישראל הם: בית דין רבני חב"ד - המוסד הרבני העליון, אגודת חסידי חב"ד בישראל - ארגון העל של המוסדות, צעירי אגודת חב"ד - הזרוע הביצועית של התנועה המופקדת גם על השלוחים בישראל, כולל חב"ד - ארגון החסד ובית התמחוי, אוהלי יוסף יצחק - רשת הגנים ובתי הספר, תומכי תמימים - רשת הישיבות, ארגון נשי ובנות חב"ד, בתי ספר יסודיים "בית רבקה", מכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד ב', סניף מרכזי של צבאות השם וכן סניף מרכזי של הוצאת ספרים קה"ת.

קהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קהילות חב"ד ניתן לחלק לשני סוגים: קהילות מאורגנות וקהילות שנוצרו בעקבות פעילות בתי חב"ד. הסוג הראשון הן קהילות שתוכננו מלכתחילה כשכונה של חסידי חב"ד. שתי הקהילות הגדולות ביותר של החסידות הן בקראון הייטס (סביב מרכז החסידות) וביישוב כפר חב"ד שבישראל. בישראל ישנן כמה שכונות נוספות כאלה, כגון שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, שיכון חב"ד בלוד, קריית חב"ד בצפת, שיכון חב"ד וקהילת חב"ד ברמת שלמה בירושלים. הסוג השני הוא קהילות שנוצרו בעקבות פעילות בית חב"ד או ישיבה במקום, כאשר סביב המוסד הולכת ונוצרת קהילה בעלת מוסדות כגון קהילת חב"ד ברחובות וקהילת חב"ד באשקלון.

רשימת אדמור"י חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת חב"ד ליובאוויטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפים בחסידות חב"ד שלא שרדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירת מייסד החסידות, רבי שניאור זלמן, רבים מחסידיו בחרו לממלא מקום את רבי אהרון הלוי מסטרשעלע, שהיה תלמידו המובהק. רבי אהרון חיבר ספרים בשיטת חסידות חב"ד, וטען כי הוא ממלא המקום האמיתי של רבו ולא רבי דובער, בן רבי שניאור זלמן. לאחר פטירת רבי אהרון, בנו מילא את מקומו, אך לענף הזה לא היה המשך.

בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, חמישה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רים. רבי שמואל שניאורסון, צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות, וזאת על פי צוואת האב‏[23]. שאר האחים עברו למקומות אחרים וניהלו חצרות משל עצמם. הם סודרו כאן לפי גילם:

בתקופת הדור החמישי של חב"ד פעלו בנוסף לחצר בליובאוויטש גם החצרות האלה:

  • רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט, בנו של רבי יהודא לייב שניאורסון מקאפוסט.
  • רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (הרשד"ב), אחיו של רבי שלמה זלמן, שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו.
  • רבי שמריהו נח שניאורסון מבוברויסק (הרש"נ), אח נוסף של רבי שלמה זלמן, אף הוא שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו.
  • רבי יצחק דובער שניאורסון מליאדי (מהרי"ד), בנו של רבי חיים שניאור זלמן מלאדי.
  • רבי לוי יצחק גוטרמן מסירטשין, חתנו של רבי חיים שניאור זלמן מלאדי (וצאצא לאדמו"רי ראדזימין).
  • רבי משה חיים יהושע מטומשפול, בנו של רבי מרדכי דב מטומשפול.

לחצרות האלה לא היה המשך והן דעכו עם השנים. רוב חסידיהן עברו לחסידות חב"ד ליובאוויטש‏[24].

מאפייניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר חסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מאמר חסידות

התוועדות חסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התוועדות, משפיע

בחסידות חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (פַ‏ארברֶ‏יינגֵען ביידיש: לבלות, להתקרב, להתרועע בצוותא) פעמים רבות בשנה.

התוועדות חסידית היא סעודה המלווה בדרך כלל בשתיית משקאות חריפים[25]. את ההתוועדות מנחה אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד", והוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות עם יתר החסידים המשתתפים.

תפקידו העיקרי של המתוועד הוא להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה' או אינטימית העוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד.

תפקיד המתוועד דורש ידע רב וכישרון ונחשב לאומנות. המתוועד נדרש לדבר בחכמה וברגישות כדי לעורר את המתוועדים להתעלות בעבודת ה', ולהצביע על דברים הדורשים תיקון בלי לפגוע בשומעים. ה"משפיע" מספר על חסידים דגולים ובעלי שם מהדורות הקודמים. לעתים עשוי המתוועד למתוח ביקורת על עצמו או על מישהו אחר בצורה שהמשתתפים מבינים כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם.

ניגוני חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניגוני חב"ד

הלכות ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי חב"ד מסתמכים להלכה על שולחן ערוך הרב, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן, וכן על הפסקים שכתב בסידור שתיקן (כאשר יש שוני בין שני המקורות הם הולכים לפי פסקי הסידור, שנכתבו מאוחר יותר). מקורות הלכתיים נוספים המקובלים בחסידות הם הספר "פסקי דינים" של האדמו"ר האמצעי, סדרת השו"ת ופסקי הדינים של האדמו"ר השלישי בשושלת וכן מנהגי אדמו"רי החסידות.

נוסח התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סידור הרב

נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח סידור הרב שתיקן מייסד החסידות רבי שניאור זלמן מלאדי, לפי נוסח האר"י.

תקנות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן אדמו"רי חב"ד תיקנו לימודים יומיים הידועים בראשי התיבות חת"ת: חומש - הקטע היומי מפרשת השבוע. תהלים - מספר מזמורי תהילים, בחלוקה חודשית. תניא - קטע מספר התניא, בחלוקה שנתית (- ר"ת חת"ת). הרבי מליובאוויטש תיקן את לימוד ה"רמב"ם יומי" מסלול לימוד של שלושה פרקי היד החזקה לרמב"ם, במסגרתו מסיימים את לימוד הרמב"ם מדי שנה, (יש גם מסלול לימוד של פרק אחד ליום, או לימוד ספר המצוות). חסידי חב"ד לומדים מידי יום את הקטע היומי בספר היום יום.

מנהגים הלכתיים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכייה ציבורית שהוצבה על ידי בית חב"ד בטורונטו

מעבר לשולחן ערוך והסידור, לחסידות חב"ד מנהגים ייחודיים האופייניים רק לה. חלקם מפורטים בלוח כולל חב"ד ובספר המנהגים חב"ד כך למשל, חסידי חב"ד אינם ישנים בסוכה במהלך חג הסוכות (בשונה מכפי שכתב האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך. עם זאת, לדברי הרבי מליובאוויטש כך נהגו בפועל כל אדמו"רי חב"ד כולל האדמו"ר הזקן‏[26]). חסידי חב"ד מחמירים מאוד שלא להשרות מצה עם מים בחג הפסח, ישנם כאלו הנוהגים לאחוז את המצה בעת אכילתה בתוך שקית ניילון[27] כדרך פרקטית שלא יפלו פירורים למים ולאוכל שעל גבי השולחן כדי לא להיכשל ב'שרויה'. לעומת זאת באחרון של פסח (בחוץ לארץ) מקפידים חסידי חב"ד לאכול מצה שרויה בדווקא‏[28]. בחב"ד נוהגים ליטול ידיים לסעודה שלוש פעמים ברצף על כל יד‏[29].

כמו כן חסידי חב"ד מניחים תפילין דרבנו תם גם קודם החתונה‏[30] ומקדימים להניחן חודשיים לפני הבר מצווה‏[31]. חסידי חב"ד בדרך כלל אינם אוכלים לחם בסעודה שלישית בשבת, אלא מסתפקים במזונות או פירות בלבד‏[32]. זמן זה לקראת סוף השבת, המכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן), הוא זמן בו נהוג לשורר ניגוני חב"ד (מנהג הקיים ברוב החסידויות, וגם בקהילות נוספות שאינן קשורות ישירות לחסידות), ולחזור "מאמר חסידות" ברבים בדרך כלל בעל פה.

בקרב חב"ד יש המהדרים לקנות ולאכול את כל סוגי הבשרים רק מהשחיטה של חב"ד שנקראת "שחיטת ליובאוויטש"‏[33] כלומר, שוחט שהוא חסיד חב"ד, טובל במקווה, ולומד מתורת חב"ד‏[34]. אחד מיסודות מנהגי חב"ד נגזר ממאמר הגמרא "רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא [כלומר, רב אחא הידר לברך על הדס שנחלקו עליו אמוראים אם הוא כשר - כיון שהזכירו רב כהנא ככשר]"[35]. עוד מנהגים המאפיינים את חב"ד: השליח ציבור אינו מתעטף בטלית לתפילת מנחה וערבית[36]; אי אמירת 'ושמרו' בתפילת ערבית של שבת[37][38].

הליכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחב"ד נהוג להתפלל באריכות בהזדמנויות שאפשר. ההדרכה היא להתבונן במהלך התפילה באופן מעמיק בגדלותו האינסופית של אלוהים ובאפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, שנועד לעורר את הלב. בשונה מהמקובל בחסידויות אחרות, בחב"ד לא נהוג להבליט את להט התפילה בתנועות חיצוניות. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד" שכן הוא עוסק ב"עבודת התפילה". מאחר שהביטוי המעשי של תורת החסידות הוא ההתקשרות לבורא בתפילה, עיסוק בתורת חב"ד, ללא שימת דגש על "עבודה", נחשבת לסטייה מהמטרה.

התפילה באריכות ובהתעמקות בחסידות חב"ד דורשת זמן ארוך, כל אחד לפי הבנתו וחושיו. בתפילה כזו שרים חרישית ניגון חב"ד, ניגון דביקות או התעוררות, לפי ההתאמה בשעת מעשה. היו חסידים גדולים בחב"ד עם חוש העמקה גדול, שהיו מסוגלים להתעמק שעה ארוכה בהתבוננות, ולא היו שומעים כלל מה שמתרחש סביבם.

חסידי חב"ד לובשים בימי חול ז'קט קצר, בדרך כלל בצבע שחור, בשבת הם מחליפים את הז'קט בסירטוק - מעיל שחור ארוך המגיע עד מתחת לברכיים. הם לא נוהגים לחבוש שטריימל, אלא חובשים מגבעת קנייטש, מעין זו שחובשים גם הליטאים, תוך הקפדה על הטיית החלק הקדמי של תיתורת כלפי מטה, כפי שעשה הרבי מליובאוויטש. בעבר, בזמן שמרכז החסידות היה ברוסיה, חבשו החסידים כובע קסקט.

ימי חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי חב"ד מציינים תאריכים בלוח השנה לזכר אירועים הקשורים באדמו"רי החסידות, כגון ימי ההולדת והפטירה, ושחרור ממאסר. בימים אלו נוהגים החסידים להתוועד, ללמוד דברי חסידות הקשורים לאישיות או לאירוע המצוין ביום זה וכדומה.

המרכזי מבין 'ימי חב"ד' הוא י"ט בכסלו המכונה 'חג הגאולה' ומוגדר בחסידות חב"ד "ראש השנה לחסידות". ביום זה השתחרר ממאסר מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, והוא נחשב כציון דרך בהתפשטות תורת חב"ד. תאריך זה מצוין גם בחוגים המקורבים לחב"ד‏[39] בשילוב עם היותו יום ה"יארצייט" של המגיד ממזריטש.

יחסה לארץ ומדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסה לציונות ולמדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסידות חב"ד שורשים עמוקים בארץ-ישראל. מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה הממונה על גיוס כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ-ישראל ברוסיה הלבנה, והקים בארץ-ישראל קופת תמיכה במשפחות נזקקות שנקראה מאוחר יותר "כולל חב"ד". בנו, רבי דוב בער שניאורי, הקים שורה של מוסדות בחברון. מנהיג חב"ד בדור השלישי, הצמח צדק, הקים את בתי-הכנסת הקרויים על שמו בעיר העתיקה בירושלים ובצפת.

בדור הרביעי של חסידות חב"ד החלה הסתייגות מהשאיפה ליישוב הארץ מתוך מגמות חילוניות. ראשי תנועת ביל"ו פנו אל האדמו"ר שמואל שניאורסון וביקשו את תמיכתו במפעלם. הוא השיב להם כי השם ביל"ו הוא ראשי תיבות של חלקו הראשון של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", אך הם ניתקו את סופו של הפסוק מתחילתו ואין כוונתם לעלות לארץ-ישראל מתוך אמונה. הוא הצהיר: "אם הייתם שומרים על סופו של הפסוק ("באור ה'"), הייתי נוסע איתכם ולוקח איתי 100 אלף חסידים"‏[40].

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף לציונות. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשנים הראשונות של מנהיגותו.

מאוחר יותר, בשנים שקדמו להקמת המדינה חל מפנה בגישת חב"ד. אף שהרבי יוסף יצחק שניאורסון המשיך לדחות בתקיפות את האידאולוגיה הציונית, עם פרוץ העימות הצבאי הגלוי הוא החל לתמוך במחתרות, בעיקר באצ"ל ובלח"י, ועודד את חסידיו להשתתף בהן‏[41], וקרא לחזק את ידי הלוחמים‏[42]. לאחר הקמת המדינה הורה לקבוצה מחסידיו, שיצאה מרוסיה, לעלות לארץ ולהקים את כפר חב"ד.

האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מענדל שניאורסון, לא הסיר את ההתנגדות לציונות האידאולוגית, אך מיעט לעסוק בכך. עם זאת, הוא ראה בהקמת המדינה נס שמימי וחסד אלוהי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי לגאולה[43]. הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה: עודד את חסידיו לשרת בצה"ל אחרי תום לימודיהם בישיבה‏[44], קיים קשרים הדוקים עם חלק ממנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו בלוד, בקריית מלאכי ובירושלים הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה, ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה.

עמדות פוליטיות במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיסה חב"ד היא תנועה א-פוליטית, הנמנעת באופן מוחלט מהזדהות או זיקה מפלגתית כלשהי‏[45]. הרבי הקפיד על כך גם כשהדבר פגע באפשרויותיה של חב"ד לקבל תקציבים. לדבריו, חב"ד צריכה לפנות לכל חלקי העם היהודי, ואילו מפלגה היא מלשון פלג ופילוג. עם זאת, הרבי לא נמנע מהבעת עמדות בסוגיות השנויות במחלוקת פוליטית, והסביר כי עמדותיו אלה אינן פוליטיקה אלא דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם בישראל.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציג הרבי קו ניצי המתנגד בחריפות לכל מסירת שטחים לערבים. הסיבה לכך הייתה פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית‏[46]. הרבי סבר כי ויתורים ונסיגות יסכנו את ביטחונה של ישראל, יחליש אותה, יגבירו את הלחצים עליה וירחיקו את השלום‏[47].

הרבי נאבק גם על תיקון חוק מיהו יהודי, בקריאה לציין בחוק במפורש כי יהודי הוא אך ורק מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה. הוא טען כי החוק הקיים מעניק הכרה גם לגויים שהם ילדים ונכדים של יהודי, ומכיר גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, וכך נרשמים גויים כיהודים ואחדות העם נפגעת.

חב"ד נמנעת מהמלצה לבחור במפלגה מסוימת בבחירות לכנסת. הרבי הנחה את חסידיו להצביע "לרשימה היותר חרדית"‏[48] ובשנים אחרות הורה "להצביע עבור החרדים לדבר ה'". החסידים אמורים להחליט בעצמם איזו מפלגה עונה על ההגדרה הזאת.

יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: האחת, מערכת הבחירות של 1988, אז הורה הרבי לחסידיו להצביע לאגודת ישראל לאחר שחל פילוג באגודת ישראל והליטאים פרשו ממנה והקימו את דגל התורה, בהוראת הרב שך, כחלק ממאבקו בחב"ד. השנייה, הבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו רוב אנשי חב"ד פעלו לבחירתו של נתניהו, בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנת פיקוח נפש. מטה שהקימו חסידי חב"ד טבע את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", וסייע לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות התנועה, שהייתה אמורה להיות א-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי העבודה והשמאל, בפרט לנוכח תרומתו של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

בשנת 1990 כאשר ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה לאחר נפילת ממשלת שמיר, במסגרת "התרגיל המסריח", סיכל זאת הרבי מליובאוויטש. פרס הצליח לכאורה להשיג רוב של 61 ח"כים, ובהם חברי אגודת ישראל. ואולם ביום המיועד לאישור הממשלה החדשה התברר כי שניים מחברי הכנסת של האגודה, אליעזר מזרחי (חסיד חב"ד) ואברהם ורדיגר, לא באו לתמוך בממשלה החדשה. השניים הושפעו בעניין זה מעמדות הרבי בעניין שלמות הארץ.

עם זאת, בבחירות לרשויות המקומיות, בערים שבהן מתגוררות קהילות גדולות של חסידי חב"ד, יש מעורבות גדולה יותר מצד חב"ד. בשנת 2003 התמודדה חב"ד בקריית מלאכי ברשימה משותפת עם הליכוד (וזכתה ל-3 מנדטים). בצפת התמודדה התנועה בראשות משה אוחיון וזכתה למנדט אחד. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2008 רצה חב"ד בקרית מלאכי עם רשימתו של ראש העיר מוטי מלכה 'נס' וזכתה בשני מנדטים מתוך ארבעה לרשימה כולה. בצפת הגדילה את כוחה ל-2 מנדטים. צפת היא העיר היחידה שבה אנשי החסידות מתמודדים בשם "חב"ד"‏[49].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות והגיוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, כפר חב"ד, (סדרת ספרים על ששת אדמו"רי חב"ד, מהזקן ועד הריי"צ).
  • יוסף יצחק קמינצקי, רבותינו נשיאינו, כפר חב"ד, תשנ"ב - תשס"ז (סדרת ספרים לילדים על אדמו"רי חב"ד).
תולדות חב"ד
  • הרב שלום דובער לוין, "תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא", הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י., 2011
  • הרב רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה - על העיר ליובאוויטש, ישיבת תומכי תמימים ותלמידיה, כפר חב"ד, תשמ"ב
  • יוסף יצחק קמינצקי, "קיצור תולדות חב"ד", כפר חב"ד, תשס"ד
תורת חסידות חב"ד
  • הרב יואל כהן, מחשבת החסידות קובץ PDF - כרך א נושאים בתורת החסידות, ספריית אשל, 2001, כפר חב"ד
  • הרב יואל כהן, מחשבת החסידות - כרך ב נושאים בתורת החסידות, כפר חב"ד: ספריית אשל
  • הרב יואל כהן, שיעורים בתורת חב"ד, כרכים א-ב, תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד: תשס"ח
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רחל אליאור, חירות על הלוחות, המחשבה החסידית, מקורותיה המיסטיים ויסודותיה הקבליים, תל אביב: אוניברסיטה משודרת תש"ס
  • רחל אליאור, תורת האלוהות בדור השני של חסידות חב"ד, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב 1982
  • רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ב
  • רחל אליאור, "Habad, The Contemplative Ascent to God" in: Jewish Spirituality from the Sixteenth Century Revival to the Present, II (ed. A. Green), New York: Crossroad Publishing 1987: 157-205

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ד
  2. ^ אודות חב"ד ליובאוויטש, BeitChabad.org
  3. ^ תורת מנחם - התוועדויות; חלק ז' עמוד 281 "ויהי' ניכר עליו היותו חסיד ליובאַוויטש", חלק ג' עמוד 225 "כך נראה חסיד ליובאוויטש, חבדני"ק". "ליובאוויטש" אדר ה'תשס"א שלום בער לוין, פרק ליובאוויטש בתקופתינו.
  4. ^ שלום בער לוין, "ליובאוויטש", אדר ה'תשס"א, פתח דבר. אודות חב"ד, אתר BeitChabad.com, סקירה כללית.
  5. ^ תומר פרסיקו (המשיח האבוד של חב"ד, תכלת 36 (תשס"ט), עמוד 84) העריך את מספרם כבין ארבעים לחמישים אלף. ג'ק ורטהיימר העריכם בתחילת שנות התשעים כמאתיים אלף (Wertheimer, Jack. A People Divided: Juadism in Contemporary ‏ America.‏ New York: Basic Books (A Division of Harper Collins) ‏(1993); pg. xiv-xv, cited:‏ כאן
  6. ^ Gelbwasser, Michael, Sun Chronicle, March 31, 2007
  7. ^ About Chabad-Lubavitch באתר chabad.org
  8. ^ ה' אדר תש"כ, שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש, לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"
  9. ^ בית רבי חלק א' פרק כ"ה ע' 128. וראו איגרת רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי אברהם מקאליסק בנושא הזה, אגרות קודש אדה"ז איגרת נ"ה
  10. ^ הרבי - הציר המרכזי בחסידות,
  11. ^ לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק יד
  12. ^ "כל הדבק בתלמידי חכמים, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש. כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים, קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה" לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק ב
  13. ^ כפי שעולה מ‏מסמכי ההלשנה שנחשפו לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ברוסיה. המסמכים פוענחו ונדפסו בכתב העת 'בכרם חב"ד' גיליון 4, בעריכת הרב יהושע מונדשיין.
  14. ^ ‫אפרים מורנו, ‏בחב"ד מתכוננים ל"ראש השנה", באתר ערוץ 7, 14 בדצמבר 2011‬
  15. ^ הרב יוסף יצחק שניאוסון, קונטרס לימוד החסידות, עמוד 9, מובא אצל: יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד 2004, עמוד 83
  16. ^ במסגרת גוף בשם 'חברת תחיית המתים' בו איגד את חסידיו לפעילות
  17. ^ להרחבת הדברים ראה בקונטרס "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה" לרבי יוסף יצחק שניאורסון.
  18. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס תורת החסידות בהוצאת קה"ת[דרושה הבהרה].
  19. ^ נכדו רבי ברוך שניאור זלמן שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון וסבו של הרבי האחרון מליובאוויטש.
  20. ^ הרב ד"ר יצחק קראוס,שאלת מחקר, באתר ynet
    הרב ד"ר דוד ברגר, הרבי מלך המשיח, שערוריית האדישות, והאיום על אמונת ישראל, ירושלים: אורים, 2005.
    אריאל הורוביץ, פשוט לומר את האמת, ראיון עם ד"ר אלון דהן, חוקר משיחיותו של הרבי מלובביץ', 5 בספטמבר 2014
    יהודה יפרח, טלפון מהמשיח, ראיון עם פרופ' דב שוורץ, מתוך מוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011
  21. ^ מקור התפיסה נמצא בקונטרס ההשתטחות המיוחס לאדמו"ר האמצעי רבי דובער שניאורי
  22. ^ כך סיפר הרב גורן לעיתון "הארץ" חודש לאחר פטירת הרבי, (בקשר לזה שהרבי לא יצא ממקום עבודותו ונסע רק לאוהל חמיו).
  23. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.
  24. ^ ראו בדברי הרבי מליובאוויטש ביום י"ב בתמוז ה'תשי"ג - תורת מנחם, חלק ט', עמוד 57.
  25. ^ עם זאת, הרבי אסר על בחורים ואברכים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית. על תלמידי ישיבות מתחת לגיל 18 אסר הרבי לשתות מכל וכל והעדיף שישתו "סודה" (מגילת אסתר ומנהגי חב"ד לפורים)
  26. ^ תורת מנחם - התוועדויות שנת תש"נ חלק ד' עמוד 325
  27. ^ הידורי פסח - במנהגי חב"ד, הרב יוסף-שמחה גינזבורג
  28. ^ למקור הדבר ראה ב'ספר השיחות ה'תש"ב', אדמו"ר הריי"צ, עמוד 105. בטעם המנהג ראה לקוטי שיחות, חלק כ"ב עמוד 30 ואילך. שיחות אחרון של פסח לרבי מליובאוויטש בשנים תשי"ב, תשכ"ז ותשמ"ד.
  29. ^ מקור למנהג היום יום כ' שבט, ה'תש"ג. זאת בשונה מהמנהג הנפוץ, ליטול פעמיים לסירוגין על כל יד
  30. ^ משיחת הרבי מליובאוויטש, פורים תשל"ו
  31. ^ כולל גם תפילין של רבינו תם. ספר השיחות תשמ"ט ע' 632 הערה 144
  32. ^ ראה לקוטי שיחות, חלק כ"א עמוד 84 ואילך
  33. ^ 'שחיטת ליובאוויטש', התקשרות גיליון תל"ג עמוד; הרב מרדכי ביסטריצקי, קובץ שחיטת ליובאוויטש, צפת, ה'תשס"ט.
  34. ^ "שחיטת ליובאוויטש" התקשרות, גיליון תסח עמוד 15
  35. ^ סוכה לב, ב.
  36. ^ אגרות קודש כרך יט אגרת ז'רנ
  37. ^ אגרות קודש כרך יז אגרת ו'שעא
  38. ^ ועוד הרבה מנהגים. על חגירת אבנט (גאַרטעל)
  39. ^ דוגמה: בחדרי חרדים, 'טיש' מיוחד שנערך ב'חג הגאולה - יט כסלו', התעלות 'יט' עם ר' יצחק מאיר. 27/11/2010.
  40. ^ הד"ר יצחק אלפסי, החסידות ושיבת ציון, עמוד 22.
  41. ^ יצחק גאנזבורג, חייל בשירות הרבי, ברוקלין תש"ס, עמוד 61; יחיאל הררי, סודו של הרבי, תל אביב 2013, עמוד 233
  42. ^ ספר השיחות, הריי"צ, תש"ח, עמוד 162
  43. ^ "נסיון וחזרה כללית לראות אם זכינו", יהודה פלדי, שערים, תמוז תשכ"ט. נדפס ב"הרבי שלושים שנות נשיאות", כפר חב"ד, תש"מ, ע' 119.
  44. ^ ראו התכתבות של הרבי בנושא ב"היכל מנחם" כרך א' ע' קנח-קס. ראו גם "התקשרות", בהוצאת צעירי אגודת חב"ד, גיליון מ"א.
  45. ^ מרדכי מנשה לאופר, הבחירות בישראל 'התקשרות', גיליון 95, מדור ניצוצי רבי
  46. ^ סודו של הרבי, עמ' 247
  47. ^ [הרב אליעזר מלמד, הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ, תמוז תשס"ה
  48. ^ "חובה להשתתף בבחירות ולהצביע למפלגה החרדית ביותר" - גילוי דעת של בית דין רבני חב"ד בארה"ק, י"ב בשבט ה'תשס"ט (6 בפברואר 2009), באתר חב"ד און ליין‏
  49. ^ "ועד המנהלים" קבע: "אוחיון ומעודה - נציגי חב"ד למועצה", כ"ח בתמוז, ה'תשס"ח, באתר חב"ד און ליין.‏