חסימת כבישים כמחאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסימת כבישים היא צורת מחאה לא חוקית שהמשתמשים בה משבשים את תנועת המכוניות הסדירה בכביש, בגופם או באמצעות חפצים הגורמים לחסימה. לעתים החסימה היא מטרה בפני עצמה, כחלק מהמחאה, ולעתים נועדה לשבש פעילות צבאית או משטרתית.

אמצעים לחסימות כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהגי מוניות ומשאיות חוסמים את נתיבי איילון ב-2008 במחאה על עליית מחירי הדלק

חסימת כבישים נעשית בצורות מגוונות, על ידי מפגינים הנמצאים על הכביש, או באמצעות חפצים גדולים שהמפגינים מציבים על הכביש. לעתים, המפגינים מבעירים את החפץ על מנת להקשות על המשטרה להזיז אותו. תנועת Reclaim the Streets, שהחלה את דרכה בלונדון, מארגנת מסיבות ברחוב או על כבישים מהירים על מנת לשבש את תנועת המכוניות הסדירה, מתוך דעה שבשטח הציבורי יש מקום לפעילויות מגוונות ולא רק לתנועת מכוניות.

מדי שנה, כחלק מהתנגדות לקיום ועידת ארגון המדינות המתועשות, יוצאים אלפי פעילים בניסיונות לשבש את תנועת המנהיגים ופמלייתם לוועידה. המפגינים חוסמים כבישים ומסילות רכבת ואף ניסו להשבית פעילות של נמל תעופה. חלק גדול מהמפגינים משתמש בפעולה ישירה לא אלימה בשילוב עם מוזיקה או הומור.

על מנת להאט את תנועת המכוניות הסדירה, אך לא לעבור על החוק, פעילים רבים משתמשים בטקטיקת מסה קריטית, בשיטה זו, המפגינים רוכבים באיטיות על אופניים, באופן שמעכב את תנועת המכוניות אך לא חוסם אותה. שימוש בטקטיקה מבוצע בעיקר על ידי פעילי איכות הסביבה, אך היא נלקחה גם לתחומים אחרים כגון מאבק בכיבוש או מאבק למען זכויות בעלי חיים. סיסמתם של המפגינים היא "אנחנו לא חוסמים את התנועה, אנחנו התנועה!".

לעתים קורה שהפגנה שקטה הופכת למהומה והמפגינים ללא כל תכנון מוקדם חוסמים את נתיב המכוניות.

יחס ותגובות לחסימת כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסימת כבישים אסורה על פי חוק, ואינה נכללת ברישיון לעריכת הפגנה. אף שלא ניתן רישיון לחסימת כבישים כמחאה, הפגנה מרובת משתתפים עשויה להביא לחסימת כבישים כדי להגן על ביטחון המפגינים.

בקרב מפגינים ישנם חילוקי דעות האם חסימת כבישים היא כלי מחאה לגיטימי או לא. הדעה הרווחת בארגוני מחאה היא שחסימת כבישים אינה בגדר מחאה אלימה. ההתנגדות לחסימת כבישים נובעת משיבוש התנועה, מעיכובם של נהגים דבר הפוגע בחופש התנועה ואיבוד זמנם בשהיה לא רצויה.

חסימת כבישים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי חוק העונשין, חסימת כביש עלולה להיחשב עבירה על סעיף 332(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", שהעונש המרבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר.

חסימת כבישים שימשה קבוצות שונות של מפגינים:

  • עובדים בתעשייה האווירית בתקופת הדיון על פרויקט מטוס הלביא חסמו את כביש 1, וכן עובדים מחברות נוספות חסמו כבישים שונים כחלק ממאבקם כנגד פיטוריהם.
  • כחלק מהתנגדות לשליטת ישראל ביהודה והשומרון וברצועת עזה נחסמו מספר פעמים כבישים כחלק מהפגנה גדולה או כפעולה ישירה, בתחומי הקו הירוק ומחוצה לו.
  • מפגינים חרדים, במיוחד באזור גאולה (כיכר השבת) ומאה שערים.
  • כחלק מפעילות תנועת זו ארצנו, שהפגינה נגד מסירת שטחים לפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו.
  • כחלק ממאבק הסטודנטים להקלות בשכר הלימוד, הם חסמו מספר כבישים ברחבי הארץ. ‏‏‏[1][2]
  • בדצמבר 2006, חברי הכנסת יואל חסון וסטס מיסז'ניקוב חסמו את כביש החוף באמצעות מכוניותיהם כמחאה על הרפורמה בתחום הליסינג והכוונה לייקר את השימוש ברכב צמוד‏‏‏[3]
  • במהלך תוכנית ההתנתקות ולפניה מספר צמתים מרכזיים ברחבי הארץ נחסמו על ידי מתנגדים לתוכנית‏‏‏[4]. חסימות אלו בוצעו גם כמחאה סמלית על כך שמספר שבועות לפני ביצוע התוכנית נאסרה הכניסה לרצועת עזה לכל מי שאינו תושב האזור‏[5][6], מתנגדי התוכנית טענו שאם לא מאפשרים ליהודים לנוע בחופשיות ברצועת עזה, אין סיבה שאנשים ינועו בחופשיות במרכז הארץ. בנוסף, מתנגדי תוכנית ההתנתקות ניסו למנוע הגעת כוחות צבאיים לאזור רצועת עזה.
אחת החסימות הייתה ב-16 במאי 2005. פעולה זו זכתה לעידוד מצד חלק ממנהיגי הציונות הדתית כך למשל הרב דב ליאור שאמר:

"חוסמי הכבישים יוצאים מתוך הנחה שצריך לעשות משהו שהממשלה תתחשב בו, ובחסימות כבישים הממשלה מתחשבת... אם הנהג שנתקע בכביש מבין אותנו, מה טוב, אבל אם הוא לא מבין, סימן שהוא שנא אותנו גם קודם. והרי נהגי משאיות יכלו לחסום כבישים מפני שהעלו להם את מחיר הדלק, ועובדי הנמלים השביתו את הנמל בשביל כסף".

– מתוך אתר ישיבת בית אל, תשובה שניתנה בערוץ 7, כ"ד באייר תשס"ה

ביוני 2005, בעקבות חסימות כבישים שהיו חלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, פורסם באתר וואלה! מאמר בשם "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש"‏‏‏[7]. המאמר הציע שלל פעולות בהן ניתן כביכול לנקוט כנגד המפגינים נגד התוכנית. בין השאר הוצע לאיים להצית מפגין שעומד להצית צמיג באמצע נתיב נסיעה ולרוקן מטף כיבוי אש לכיוון עיני המפגינים במידה והצמיג כבר בוער. המאמר עורר סערה בציבור ובכנסת. לאחר תלונתה של מועצת יש"ע בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט מזוז להסתפק באזהרה בלבד כלפי וואלה! תקשורת ולא לפתוח בחקירה פלילית‏‏ בחשד להסתה[8].

בשני מקרים נכללה חסימת כבישים בפרטי כתב אישום:

  1. משה פייגלין הורשע בהמרדה, פרסומי המרדה והתקהלות אסורה. בכתב האישום נאמר כי פייגלין וחבריו "קראו לציבור, בין היתר, לשבש את תפקוד הרשויות על ידי חסימת כבישים, הפגנה בקרית הממשלה, והקמה של מאחזים חדשים ביהודה ושומרון שיאוישו על ידי נושאי נשק, תוך התעלמות מהכרזת הצבא על היות השטח שטח צבאי סגור".‏‏‏[9]
  2. האחים לווינשטיין, שתכננו לחסום את מחלף קיבוץ גלויות בנתיבי איילון באמצעות הצתת כלי רכב, כמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, נשפטו והורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב בניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט ובהדחה בעדות בנסיבות מחמירות. בית המשפט גזר עליהם 40 חודשי מאסר.‏‏‏[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏יונת אטלס, סטודנטים חסמו כביש בב"ש: "רדו ממגדל השן", באתר ynet‏, 26 בדצמבר 2007
  2. ^ הארון תחאוכו, ת"א: עשרות סטודנטים חסמו את כביש מס' 1, באתר נענע 10, 17 בינואר 2008
  3. ^ ‏.רוני זינגר-חרותי, 2 ח"כים חסמו את כביש החוף במחאה על הרפורמה בליסינג, באתר הארץ, 17.12.06‏
  4. ^ ‏אפרת וייס, אבי כהן, אחיה ראב"ד, שרון רופא-אופיר, רענן בן-צור ואלי סניור; צילום וידאו: פז בר, פעילי ימין חסמו כבישים וצמתים בכל הארץ, באתר ynet‏, 16 במאי 2005
  5. ^ שלומי דיאז, סוכל ניסיון לחסום כבישים בירושלים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 13 ביולי 2005
  6. ^ פסק דין המאזכר את האיסור על תנועת ישראלים שאינם תושבי אזור חבל עזה
  7. ^ כך תעיפו את המתנחלים מהכביש באתר וואלה!
  8. ^ מזוז נוזף בידיעות אחרונות ובאתר וואלה: אל תסיתו נגד המתנחלים
  9. ^ ‏ההרשעה נעשתה בבית משפט השלום ב-2.9.97, והיא מוזכרת בבג"ץ 11243/02 משה פייגלין נ' מישאל חשין יו"ר ועדת הבחירות המרכזית‏
  10. ^ נגזרו 40 חודשי מאסר על תכנון לחסום את כביש איילון, ערוץ 7.‏