חסינות ריבונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסינות ריבונית היא הגנה הניתנת למדינה מפני תביעה בבית משפט.

בעבר החסינות הזו הייתה כמעט מוחלטת. סיבה ראשונה היא המדינות חוששות שמדינות אחרות תעשנה שימוש במערכת המשפט שלהם ככלי ניגוח פוליטי האחת בשנייה. בנוסף, הן חוששות מחוסר שליטה על התנהגות האזרחים, כך שאם לא תהיינה הגבלות מסוימות על מתי אפשר לתבוע מדינה אחרת, זה נתינה לכל אזרח שליטה ביחסי החוץ.

החיסרון המרכזי בחסינות מוחלטת הוא, שבגלל אינטרסים שונים מדינה עשויה להעדיף את האינטרסים של מדינה אחרת על פני אינטרסים של אזרחיה. (כמו בפס"ד אדלסון – ברק קורא לכנסת להסדיר את הנושא ואזי נחקק חוק חסינות מדינות זרות).

אין חסינות למדינה בפעולות נזיקיות, מנגד בפעולות מלחמתיות – כן. החוק אימץ את המבחן שקבע ברק בפס"ד אדלסון – מבחן טיב הפעולה [כך אין חסינות בפעולות בעלות אופי מסחרי] – אם גם אדם פרטי יכול לבצע את הפעולה- אין חסינות, בשונה מפעולה שייחודית למדינה [יש חסינות].

בהקשר בינלאומי, חסינות ריבונית היא הגנה הניתנת על ידי מדינה למדינות אחרות, מפני תביעות בבתי המשפט שלה בהתייחס לפעילותה כמדינה ריבונית. מאחורי הרעיון של חסינות ריבונית עומד העקרון שסכסוכים בין מדינות יש ליישב בערוצים דיפלומטיים ולא בבתי המשפט.

המגמה ברחבי העולם בשנים האחרונות היא לצמצם את תחולת החסינות הריבונית. בשנת 2010 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי לעלי סמנטר אין חסינות ריבונית על מעשים שעשה בתקופת מלחמת האזרחים בסומליה, בעת שכיהן כשר הביטחון, שכן החסינות חלה רק על מעשי המדינה ולא על מעשים שנעשו על ידי אדם פרטי. בפסיקה זאת היה שינוי לעומת פסיקות קודמות בתביעות נגד בכירים ממדינות שונות, כולל משה יעלון ואבי דיכטר מישראל, שכולן נדחו בטענה של חסינות ריבונית‏[1].

בישראל, דחה בית המשפט העליון טענה של ממשלת ארצות הברית לחסינות ריבונית בתביעת נזיקין שהופנתה נגדה‏[2].

בשנת 2008 חוקקה הכנסת את "חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008" המסדיר את היקף החסינות הריבונית במדינת ישראל‏[3].

·  

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.