חסינות ריבונית
חסינות ריבונית היא הגנה הניתנת למדינה מפני תביעה בבית משפט.
בהקשר בינלאומי, חסינות ריבונית היא הגנה הניתנת על ידי מדינה למדינות אחרות, מפני תביעות בבתי המשפט שלה בהתייחס לפעילותה כמדינה ריבונית. מאחורי הרעיון של חסינות ריבונית עומד העקרון שסכסוכים בין מדינות יש ליישב בערוצים דיפלומטיים ולא בבתי המשפט.
המגמה ברחבי העולם בשנים האחרונות היא לצמצם את תחולת החסינות הריבונית. בשנת 2010 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי לעלי סמנטר אין חסינות ריבונית על מעשים שעשה בתקופת מלחמת האזרחים בסומליה, בעת שכיהן כשר הביטחון, שכן החסינות חלה רק על מעשי המדינה ולא על מעשים שנעשו על ידי אדם פרטי. בפסיקה זאת היה שינוי לעומת פסיקות קודמות בתביעות נגד בכירים ממדינות שונות, כולל משה יעלון ואבי דיכטר מישראל, שכולן נדחו בטענה של חסינות ריבונית[1].
בישראל, דחה בית המשפט העליון טענה של ממשלת ארצות הברית לחסינות ריבונית בתביעת נזיקין שהופנתה נגדה[2].
בשנת 2008 חוקקה הכנסת את "חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008" המסדיר את היקף החסינות הריבונית במדינת ישראל[3].
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ^ חגי כרמון, איום משפטי חדש, באתר הארץ, 16 ביוני 2010
- ^ רע"א 7484/05 The United States of America נ' שוחט (טרם פורסם, 11.1.2010).
- ^ חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט–2008
