חסינות תאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסינות תאית היא תגובה חיסונית שלא מעורבים בה נוגדנים. לעומת זאת מעורבים בה מקרופאגים, תאי הרג טבעיים, ולימפוציטים ציטוטוקסיים מסוג T המשחררים ציטוקינים כתגובה לאנטיגן.
חסינות תאית מגנה על הגוף בכך שהיא:
- מפעילה את מנגנון האפופטוזה בתא מודבק ובכך גורמת לו למות.
- גורמת למנגנוני תאי ההרג הטבעיים והמקרופאגים להרוג את הפתוגן.
- מאמנת את הלימפוציטים וכך גורמת לתגובה מהירה יותר בפעם הבאה.
מנגנון זה עוזר במקרים בהם הפתוגנים מסוגלים להרוס ולשרוד את הפאגוציטים. מנגון זה הוא היעיל ביותר נגד פגיעה תוך-תאית של וירוס, אבל יעיל גם במקרים של סרטן.