החפצה
הַחְפָּצָה (נקראת גם חִפצון) או ראיפיקציה (באנגלית: Reification, מהמילה הלטינית res - חפץ, דבר) - התייחסות אל אדם, או אל כל דבר שאינו חפץ, כאל חפץ. אין המדובר רק בדה-הומניזציה (שלילת אנושיותו של האדם), אלא בהגדרה מחדש כאובייקט (שכן דה-הומניזציה עשויה להוביל גם לדמוניזציה, להאלהה ועוד).
בעבדות, למשל, יש החפצה, משום שיש בה התייחסות אל אדם כאילו היה רכושו של אדם אחר, ככלי המשרת את רצונותיו וצרכיו.
בספרות זהו אמצעי ספרותי הפוך להאנשה. דוגמה להחפצה ניתן לראות בסיפורו הקצר של אנטון צ'כוב "כינורו של רוטשילד", שם נמנית בפתח הסיפור תכולת הצריף בו התגורר: הרהיטים ובהם מאפרה, המתגלה לאחר מכן כאשתו של יעקב:
 |
כאיכר פשוט הוא חי, בבקתה ישנה וקטנה, שאין בה אלא חדר אחד בלבד, ובחדר זה היו שרויים הוא, מארפה, תנור, מיטת-שניים, ארונות מתים, כלי מלאכתו וכלי משקו. |
 |
במונח נעשה שימוש ביקורתי בתאוריה המרקסיסטית, בכתביהם של קארל מרקס וג'רג' לוקאץ', שביקרו את השיטה הקפיטליסטית וטענו כי היא הופכת את הפועל לסחורה ורכוש.
במאה ה-20 נעשה במונח גם שימוש תכוף בתאוריות פמיניסטיות, המבקשות להסביר את היחס אל האישה בחברה המערבית כאל חפץ או אובייקט מיני. יש לטענה הפמיניסטית בדבר החפצה של נשים גם מבקרים. על פי הגישה האבולוציונית, לא לחינם הטענה בדבר "החפצה" של נשים תהיה בגלל ראייתן על ידי גברים כאובייקט מיני. יופי חיצוני אצל אישה הוא התכונה החשובה ביותר לפיה גברים בוחרים את בנות זוגם, מאחר שתכונה זו מעידה על בריאות ופוריות, ולכן טבעי שהתכונה החשובה ביותר שלהן (בעיני הגברים) תודגש מאוד. אלא שעל פי מסקנות מחקר פסיכולוגי,[1] השימוש במונח "החפצה" הוא מופרך, מפני שאין הגברים נמשכים מינית לחפצים יפים, אלא לנשים חיות. הרדוקציה שנעשית כביכול לנשים המצמצת אותן ליופיין החיצוני, אמנם קיימת, אבל נעשית כל הזמן. רדוקציה דומה נעשית למשל בגברים המשמשים כפועלי בניין, והרדוקציה במקרה הזה מצמצמת אותם רק לתכונה של הכוח הפיזי שלהם, ולא בשאר תכונותיהם האנושיות, כמו שכלם למשל. מסקנות הניסוי המחקרי הן שהסתכלות על אנשים (גברים או נשים) עירומים או בתנוחות מיניות, לא גורמת להחפצה של אותם אנשים (כלומר לא גורמת לנו לתפוש אותם כחסרי צלם אנוש או חסרי שכל), אלא גורמת להקצאה מחדש של המצבים המנטליים שאנחנו מייחסים לאותם אנשים, והם גם נתפשים ככאלו שחווים רגשות באופן חזק יותר. כמו כן, אנשים ערומים נתפשים כפגיעים יותר וכאלו שזקוקים להגנה.[1]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 Gray, Knobe, Sheskin, Bloom, and Barrett, More Than a Body: Mind Perception and the Nature of Objectification Yale University, 2011 American Psychological Association
| אמצעים פיגורטיביים | ||
|---|---|---|
|
