חצר ראשונים בדגניה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | היסטוריה |
| מיקום |
מועצה אזורית עמק הירדן  |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
יוסף טריידל, אליהו קראוזה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1912 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1912 |
| קואורדינטות | 32°42′30″N 35°34′36″E / 32.70837°N 35.57659°E |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   חצר ראשונים בדגניה | |
  | |
חצר ראשונים היא החצר של קבוצת דגניה א' שנבנתה בשנת 1912 בעת שחברי הקבוצה עברו מאום ג'וני ליישוב הקבע שלהם סמוך למוצא הירדן מהכנרת ושוחזרה בשנות השמונים של המאה העשרים. המקום הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצר הראשונים נבנתה בצורה דומה לחצרות במקומות אחרים כמו בבן שמן, כנרת וסג'רה במתכונת של חוות גרמניות לפועלים. המבנים מוקפים חומה, גדר ושער כניסה. קירות הבניינים בעובי של כחצי מטר בנויים מאבן בזלת מסותתת מבחוץ ומטויחת מבפנים. הגגות מכוסים רעפי חרס שצבעם אדום. במקום נבנו רפת, מחלבה, אסם, לול מחסנים ובתי מלאכה ובאמצע שובך יונים. מחוץ לחצר ניבנו חדר אוכל, מקלחת, בית מגורים גדול ומפואר בעל שתי קומות לו גג רעפים. החצר נבנתה על ידי יוסף טריידל ואליהו קראוזה.
המקום שופץ ושוחזר בשנות השמונים של המאה העשרים, כשמלאו לדגניה שבעים שנה. במקום הוקם מוזיאון המציג את ראשיתה של דגניה מימי הקומונה החדרתית שהלכה להתיישב באום ג`וני ועד יישוב הקבע וההחלטה על השם דגניה. מטרת המקום היא להנציח את ראשוני דגניה שהיו הגרעין הראשון להגשמת רעיון הקבוצה. בנוסף במקום הוקמו גם אולם לזכרו של יוסף בוסל, ספרייה, ארכיון וחדר הנצחה.
השטח המרכזי של החצר רוצף וגונן. את תוכנית השחזור והשיפוץ הכין האדריכל אלכס קשטן. נעשה שימוש בחומרי הבניה המקוריים, עצים שניטעו בעת שנבנתה החצר המקורית והוצבו בסביבה כלים חקלאיים ישנים לקישוט ולתצוגה. המקום משמש גם כמקום לעריכת טקסים ציבוריים ולחגיגת אירועים קבוצתיים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספי בן-יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 4 בעריכת מושון גבאי ויצחקי גל. הוצאת ידיעות אחרונות, משרד הביטחון וכתר. 2001. עמודים 252, 253.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חצר ראשונים באתר דגניה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019, עמ' 38