חקל דמא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המנזר מכיוון מזרח (כפר השילוח)
הכניסה למנזר
מעל שער הכניסה למנזר כתובת אבן עליה חקוקה דמותו של אונופריוס משתחווה למלאך. בהתאם למסורת דמותו מתוארת עם זקן ארוך, ערומה לחלוטין למעט עלים סביב חלציו ורגליו נראות נשיות (זכר לעובדה שנולד אישה).

חֲקֵל-דָּמָא (ארמית: שדה הדמים‏[1]) הוא שמו של שטח רחב במזרח ירושלים הגובל בגיא בן הינום ונחל קדרון, צפונית לשכונת אבו תור. על פי המסורת הנוצרית חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים. כיום ממוקם בשטח מנזר השייך לכנסייה היוונית הנקרא מנזר אוֹנוּפְרִיוּס.

במסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשי השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10).

Cquote2.svg

ויקחו ראשי הכהנים את-הכסף ויאמרו לא-נכון לנו לתתו אל-ארון הקרבן כי-מחיר דמים הוא. ויועצו ויקנו-בו את-שדה היוצר לקבורת הגרים: על-כן יקרא לשדה ההוא שדה הדם עד היום הזה: אז נתמלא מה-שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל-בני ישראל: ויתנו אתם אל-שדה היוצר כאשר צוה ה' אותי

Cquote3.svg

"שדה היוצר לקבורת הגרים" שיוך לשטח הגובל בגיא בן הינום ובנחל קדרון.

במסורות הנוצריות הקדומות הקבורה בחלקה זאת נחשבה מעלה גדולה, ועל פיה הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים, וכן הגופות בחלקה זאת מתרוחחות (כלומר הופכות מגופות לעצמות) במהירות יתירה ובלא להותיר ריח רע. בעקבות אמונות אלו בימי הביניים נהוג היה לקחת עפר מהחלקה ולפזרה בבתי הקברות באירופה. בשנת 1218 הגיעה ארצה אוניה על מנת ליטול מכאן אדמה עבור בתי הקברות של פיזה באיטליה.

בשטח עצמו פזורים קברים רבים, ובמערות השונות מצויות עצמות אדם. בולט במיוחד מבנה קבורה ציבורי מהתקופה הצלבנית (23 על 17.5 מ') אשר שימש לקבורה ציבורית בימי הצלבנים. הקשתות המרכזיות של המתחם עומדות על תילן עד היום.

מנזר אונופריוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1892 נבנה על ידי הכנסייה היוונית מנזר בשטח המתואר, המנזר נקרא על שם הנזיר סנט אונופריוס (Saint Onuphrius) על פי מסורת הכנסייה המזרחית (היוונית והרוסית), אונופריוס נולד כאשה, ועקב רדיפות של מחזר עקשן, ביקש/ה מאלוהים להפוך לגבר. אונופריוס החל את דרכו הנזירית בעיר תבאי המצרית, ומאוחר יותר פרש מהמנזר וחי בבידוד מוחלט במדבר סיני. מסופר עליו שהוא לא לבש דבר מלבד עלים שכיסו את חלציו וזקן ארוך. בזכות הזקן הוא הפך לפטרון הקדוש של האורגים, והוא גם משמש כפטרון של עורכי הדין מכיוון שלפני הפיכתו לנזיר הוא היה כזה.

לא רק מסביב למנזר אלא גם בתוכו ניתן להבחין במערות קבורה רבות.

אזכורים בספרות ובשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר תמול שלשום של ש"י עגנון, כלב החוצות בלק מגיע לחלקה זאת במהלך שיטוטיו בגיא בן הינום, ואף מתגנב לתוך מנזר אונופריוס בעקבות ריח בשר. החלקה מוזכרת גם בשירו של אבנר טריינין, "שרב בגיא בן-הינום", בספר "השער הסתום" (הקיבוץ המאוחד תל אביב תשל"ו), וכן בשיר של אסתר אטינגר המופיע בספר לפני המוזיקה (הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1986).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°46′06″N 35°13′58″E / 31.76841°N 35.23288°E / 31.76841; 35.23288

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם במקור הארמי קיים משחק מילים: המילה דמים מתייחסת גם לדם, וגם לתשלום