חקל דמא

המנזר מכיוון מזרח (כפר השילוח)

הכניסה למנזר

הכניסה למנזר (קרוב יותר)

חֲקֵל-דָּמָא (בארמית: שדה הדמים) הוא שמו של שטח רחב במזרח ירושלים מתחת שכונת אבו תור, שטח הגובל בגיא בן הינום ונחל קדרון; בשטח ממוקם מנזר השייך לכנסייה היוונית הנקרא מנזר אונופריוס. על פי המסורת הנוצרית חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים.

במסורת הנוצרית

במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשה השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10).

	ויקחו ראשי הכהנים את-הכסף ויאמרו לא-נכון לנו לתתו אל-ארון הקרבן כי-מחיר דמים הוא. ויועצו ויקנו-בו את-שדה היוצר לקבורת הגרים: על-כן יקרא לשדה ההוא שדה הדם עד היום הזה: אז נתמלא מה-שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל-בני ישראל: ויתנו אתם אל-שדה היוצר כאשר צוה יהוה אותי

"שדה היוצר לקבורת הגרים" שיוך לשטח הגובל בגיא בן הינום ובנחל קידרון.

במסורות הנוצריות הקדומות הקבורה בחלקה זאת נחשבה מעלה גדולה, ועל פיה הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים, וכן הגופות בחלקה זאת מתרוחחות (כלומר הופכות מגופות לעצמות) במהירות יתירה ובלא להותיר ריח רע. בעקבות אמונות אלו בימי הביניים נהוג היה לקחת עפר מהחלקה ולפזרה בבתי הקברות באירופה. בשנת 1218 הגיעה ארצה אוניה על מנת ליטול מכאן אדמה עבור בתי הקברות של פיזה באיטליה. בשטח עצמו פזורים קברים רבים, ובמערות השונות מצויית עצמות אדם. בולט במיוחד מבנה קבורה ציבורי מהתקופה הצלבנית (23 על 17.5 מ') אשר שימש לקבורה ציבורית בימי הצלבנים. הקשתות המרכזיות של המתחם עומדות על תילן עד היום.

המנזר

בשנת 1892 נבנה על ידי הכנסייה היוונית מנזר בשטח המתואר, המנזר נקרא על שם הנזיר סנט אונופריוס (Saint Onuphrius) על פי מסורת הכנסייה המזרחית (היוונית והרוסית), אונופריוס נולד כאשה, ועקב רדיפות של מחזר עקשן, ביקש/ה מאלוהים להפוך לגבר. אונופריוס החל את דרכו הנזירית בעיר תבאי המצרית, ומאוחר יותר פרש מהמנזר וחי בבידוד מוחלט במדבר סיני. מסופר עליו שהוא לא לבש דבר מלבד עלים שכיסו את חלציו וזקן ארוך. בזכות הזקן הוא הפך לפטרון הקדוש של האורגים, והוא גם משמש כפטרון של עורכי הדין מכיוון שלפני הפיכתו לנזיר הוא היה כזה.

מעל שער הכניסה למנזר ניתן לראות כתובת אבן ועליה חקוקה דמותו של אונופריוס משתחווה למלאך. ניתן להבחין בזקנו הארוך, בכך שהוא ערום לחלוטין למעט עלים סביב חלציו וכן שרגליו נראות נשיות במקצת.

לא רק מסביב למנזר אלא גם בתוכו ניתן להבחין במערות קבורה רבות.

אזכורים של החלקה בספרות ובשירה

בספר תמול שלשום של ש"י עגנון, כלב החוצות בלק מגיע לחלקה זאת במהלך שיטוטיו בגיא בן הינום, ואף מתגנב לתוך מנזר אונופריוס בעקבות ריח בשר. החלקה מוזכרת גם בשירו של אבנר טריינין, "שרב בגיא בן-הינום", בספר "השער הסתום" (הקיבוץ המאוחד תל אביב תשל"ו), וכן בשיר של אסתר אטינגר המופיע בספר לפני המוזיקה (הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1986).

קישורים חיצוניים

• יובל ברוך , משדה הדמים לגיא הגהנום
• ‫רון פלד, גיא בן הינום: אם יש גן עדן בגיהנום, באתר ynet‏, 8 בפברואר 2007‬

_{קואורדינטות:}