חרב צ'רקסית
חרב צ'רקסית בצ'רקסית סה שה'וואה (Сашхуэ) או ברוסית (Шашка). הינו כלי נשק קר שנשאו הלוחמים הצ'רקסים בצפון הרי הקווקז. החרב עשויה מסגסוגת פלדה. צורתה מעוגלת במקצת, הידית עשויה מקרן אייל.
תוכן עניינים |
מקור השם [עריכה]
מקור השם הוא מהשפה הצ'רקסית סה פירושו שן או להב, שה'וואה פירושו גדול כך "סה שה'וואה" - שן גדולה\להב גדולה.
טכניקה [עריכה]
בניגוד לשאר הלוחמים בעולם, הצ'רקסים נשאו את להב החרב בצורה הפוכה כאשר הלהב מופנה כלפי חוץ. כדי להקדים את האויב בצעד אחד. הלוחם שלף את החרב באופן הפוך כאשר הלהב מופנה כלפי חוץ ובכך בעת שליפת הלהב מהנדן תנועת היד המשיכה אל עורפו של האויב ועריפת ראשו. טכניקה זו כונתה על ידי הטורקים תחת השם "צ'ר קס" שפירושו חייל - חותך.
היסטוריה [עריכה]
החרב הצ'רקסית הומצאה בצפון הרי הקווקז בשלהי המאה ה-12 וה-13 על ידי שבטים צ'רקסיים. בשלב מאוחר יותר עמים נוספים, כמו העם הרוסי, האוקראיני והקוזאקים, החלו להשתמש בחרב הצ'רקסית וכינו אותה "שאשקה".
החרב טיפוסית לעם האדיגאי (צ'רקסים) וארוכה קצת מהחרב הקוזאקית. פלוגות רוסיות נשאו את החרב הצ'רקסית כבר בשנת 1830. במלחמת העולם השנייה נשאו פרשים רוסים את החרב הצ'רקסית.
