חרדת בחינות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרדת בחינות היא תגובת דחק המופיעה במצבים בהם ישנה הערכה של הביצועים. כתוצאה ממנה התפקוד נפגע ונוצרת מצוקה וחרדה. מעריכים כי הבעיה מטרידה כ-15% מהתלמידים והסטודנטים. החרדה מקשה על התלמיד בהתכוננות לבחינה ומקשה עליו לבצע את הבחינה באופן המייצג את מצב ידיעותיו הריאלי בנושאי הלמידה. לעתים עלולה החרדה "לשתק" את התלמיד עד כדי אי-יכולת מוחלטת לבצע את הבחינה או להתכונן לקראתה.

חרדת בחינות אינה תלויה ברמת האינטליגנציה של הנבחן.

הגורמים לחרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדת בחינות נובעת מפרשנויות של הנבחנים את הבחינה כמצב מאיים. קשיים בלמידה לבחינה ובתפקוד פורה במהלכה עלולים להוליד פירוש שלילי של מצב הבחינה וכך לעורר חרדה. מצב זה עלול להוביל לקשיים בהבנת הבחינה, בשליפת החומר מן הזיכרון ובעיבודו לצורך מתן תשובות. בנוסף, תופעה זו קשורה בתכונות מולדות כמו "חרדה תכונתית", פרפקציוניזם ונטייה לפסימיות. החרדה מופיעה בשל הידיעה כי הופעל שיפוט על הביצוע של הפרט.

חרדת בחינות היא בעלת מספר רב של רבדים, המתפצל לשני מרכיבים מרכזיים:‏[1][2][3]

  • המרכיב הקוגניטיבי - בא לידי ביטוי בגילוי דאגה. הרגש הוא מושג רציונלי מעיקרו שמעורבים בו יסודות של הערכה; בני האדם אינם מגיבים ישירות על גירויים או מאורעות, אלא על הערכות הניתנות להם, המתווכות בין הגירוי הראשוני לתגובה הרגשית או ההתנהגותית.
  • המרכיב הפיזי/ ריגושי - בא לידי ביטוי בהגברת הפעילות של מערכת העצבים האוטונומית. התאוריות הפיזיולוגיות הנוגעות לחרדה התמקדו בבחינה של תהליכים המתרחשים בגוף האדם בתגובה על איום. הקשר בין ההיבט הפיזיולוגי להיבט הביוכימי הוא שתוצאתו היא הביטוי הפיזי הנגלה של החרדה
  • תלויות אישיות - חשש מאי עמידה בציפיות, השפעה מכישלונות קודמים, דימוי עצמי נמוך, תפיסה עצמית שלילית ותחרותיות יתר.

מאפיינים של חרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדת הבחינות מתבטאת בכמה אופנים:

  • סימפטומים גופניים של חרדה ומתח כגון הזעה, עלייה בקצב הלב, כאבי בטן, בחילה, לחץ בחזה,חיוורון וכדומה.
  • תגובה רגשית כגון דאגה, לחץ ופחד.
  • שיבושים קוגניטיביים כגון שכחה, בלבול, פגיעה ביכולת הריכוז ועוד.
  • מחשבות מסיחות כגון דימוי קטסטרופלי של הכישלון העתידי במבחן ותגובות הלעג והנידוי שיבואו בעקבותיו.
  • ניסיונות הימנעות כושלים מהמצב מעורר החרדה, כגון התכוננות לא יעילה לבחינה, או הימנעות מוצלחת מהבחינה אשר גוררת את הפסד ההישג הצפוי ממנה.

חרדת בחינות וחרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין רמת הלחץ לרמת הביצוע: לחץ ברמה מתונה תורם לפעילות מועילה, אך ברמה גבוהה יותר הוא גורם לחרדה וחוסר אונים.

לחץ וחרדה נוצרים כתגובה לאתגרים ומכשולים בהם נתקלים בחיים - במצב זה האדם צריך לעשות מאמץ נפשי, גופני ורגשי כדי להסתגל, להתאים את עצמו, ולהמשיך הלאה בצורה מסתגלת. כל מצב שדורש הסתגלות יכול להוות גורם ללחץ וחרדה, משום שנוצר עומס על האדם בניסיון להתמודד. החרדה והלחץ עולים בדרך כלל משום שהמצב החדש מאיים על האדם שלא יצליח להסתגל, וכתוצאה מכך נוצר איום להיפגע ממשהו. לכן תלמידים עשויים להילחץ סביב מבחן חשוב שעליהם לעבור - הם עשויים להיות מאוימים מכך שלא יוכלו ללמוד או להתקדם בחייהם בעקבות הכישלון הצפוי. החרדה מבטאת פעמים רבות את האמירה 'אני חושש שלא אצליח להסתגל או לתפקד טוב מול האתגר הזה ולכן אפגע'. הבעיה נוצרת כאשר החרדה גבוהה מדי ופוגעת בתפקוד.

הביטויים של חרדה מתונה אינם מסוכנים אובייקטיבית, זהו מצב טבעי. יתירה מכך, מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מלמדים כי לחץ הוא גורם חשוב שיכול לתרום לתהליך הלמידה, למקד את הקשב ולגרום למוטיבציה מועילה. כל זאת, בתנאי שהלחץ הוא בתחום אופטימלי. לאחר שהלחץ עובר את הרמה האופטימלית, נוצרת פגיעה בתהליכי הקשב, הזיכרון והתפקוד היעיל. במצב זה החרדה יוצרת מעגליות של סימפטומים והימנעות שמזיקים ודורשים טיפול. חרדה גבוהה שמתמשכת לאורך זמן יכולה לגרום לנזקים גופניים בלתי הפיכים.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל האנשים שעשויים לפתח חרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן לבודד את מאפייני האישיות אשר גורמים או מנבאים הופעת חרדת בחינות. עם זאת, ניתן לקשור בהכללה בין תכונות כגון פרפקציוניזם, נטייה לאובססיביות, צורך לרצות את הסביבה, קושי לשאת תסכולים ונטייה אובססיבית - לחרדת בחינות. בנוסף, חרדת הבחינות מופיעה פעמים רבות אצל תלמידים וסטודנטים עם לקויות למידה או הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). במיוחד כאשר תלמידים אלו לא אובחנו בגיל צעיר ולא קיבלו עזרה מתאימה עלולה להיווצר דינמיקה של חרדת בחינות עקב היסטורית כשלונות ודימוי עצמי נמוך.

אבחון של חרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדת בחינות איננה מוגדרת כהפרעה נפשית במדריך ההפרעות הנפשיות DSM. נראה כי ניתן לשייך אותה לקבוצת הפוביות השייכות להפרעות חרדה. יש לזכור כי חרדת הבחינות יכולה להופיע בעוצמות שונות ולגרום למצוקות ולקשיי תפקוד שונים, ולכן נדרשים אבחון והערכה להתאמת סוג והיקף הטיפול, וכדי לשלול גורמים כמו הפרעות נפשיות אחרות.

טיפול בחרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לטפל בחרדת בחינות, קיימים טיפולים המתמקדים בניטרול זמני של הסימפטומים, כגון חוסמי בטא, וטיפולים המנסים לאתר את הגורמים לחרדה ולתקנם, כגון טיפול פסיכולוגי או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. קיימים גם טיפולים אלטרנטיביים, כגון EMDR.

כאשר הבעיה אינה בדרגת חומרה המצריכה טיפול, מקובל להמליץ לסובלים להתמודד עם החרדה שלהם, ובשום אופן לא לחמוק או להימנע מבחינות, משום שהתנהגות זו עלולה להחריף את החרדה.

žניתן להשתתף בטיפולים קבוצתיים על מנת ללמוד מניסיונם של אחרים ולקבל תמיכה פסיכולוגית מקצועית כדי לטפל במצב ולהתמודד עמו באופן יעיל.

דרכים להתמודדות עם חרדת הבחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה בלחץ מתחילה כאשר הוא הופך לחרדה של ממש, מה שעלול לגרום לחוסר תפקוד. הגישות הטיפוליות מפנות מקום להתנהגות בונה ויעילה בכך שהן מתמקדות בהימנעות/הפחתת/הכחדת מכלול התגובות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות השליליות המכשילות את המטופל במהלך הבחינה או בהתכוננות אליה. ה'טיפים' הבאים אינם מהווים תחליף לטיפול פסיכולוגי.

  • נשימות עמוקות: נשימות עמוקות מקילות על החרדה. ניתן לתרגל את הנשימות בעזרת הפרחת בועות סבון (מתקן של ילדים לבועות). יש לנסות לייצר בועות גדולות ככל שניתן. כדי ליצור בועות גדולות, נדרשת נשימה עמוקה ושאיפה איטית. הליך זה פועל על המערכת הפרא-סימפטית וגורם לרגיעה.
  • להמשיך להתמודד: במצבי לחץ וחרדה התגובה הטבעית הינה הימנעות. אולם, כפי שהוסבר לעיל, אין להיכנע לנטייה זו וכדאי להתמודד עם חרדת הבחינות.
  • שימוש בתרופות- החרדה למעשה גורמת לחוסר איזון ברמת המוליכים העצביים במוח ועל ידי לקיחת תרופות אפשר להשיבם אל הנורמה, חשוב לציין שלקיחת תרופות ללא טיפול פסיכולוגי ומרשם מרופא מוסמך יכול להוביל להרעה במצבי החרדה.
  • שיחה- באמצעות שיתוף החרדה עם הסביבה הקרובה, אדם מכין את עצמו אל ה"לא נודע" ומסוגל לתכנן את פעולותיו בהתאם, מה שעוזר להפגת מתחים.
  • שכנוע עצמי- חזרה על אמירות מעודדות יכולה להביא את האדם להתגברות על רגשות לחץ ולשכנוע עצמי להצלחה.
  • דמיון מודרך- במצב של חרדה בעת הבחינה או בעיסוק כלשהו, עצימת העיניים,שמיעת מוזיקה מרגיעה, חשיבה על דברים נעימים, חיוביים ומהנים, גורמת לתגובות פיזיות המפיגות את המתח, שבעזרתן האדם יכול לחזור לעיסוקו בצורה יעילה יותר.
  • הרפיה- שחרור המתח הגופני מסייע להקלת החרדה.
  • היפנוזה- היפנוזה עוזרת על ידי כך שהיא גורמת לפתיחות וגמישות לרעיונות חדשים ומסייעת להתמודדות עם מצבי חרדה.

תרומה אפשרית של הסביבה בהפחתת חרדת הבחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומת ההורים בהפחתת חרדת בחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהילד לא נולד עם כלים לחיים ושבית הספר שם דגש בעיקר על החומר הנלמד ולא על הקניית אסטרטגיות למידה, ההורים נדרשים להיות יותר מעורבים ולספק לילד את הכלים, להיות לילד "מורים לחיים". ככל שההורים יהיו נוכחים יותר ובינם לבין הילד תהיה תקשורת טובה יותר, הם יוכלו לזהות את החרדה שהילד שרוי בה, ובכך לעזור בהקטנתה. זאת באמצעות שיחה על הקושי הלימודי והבחנה בהתנהגות מתוחה אצל הילד בעיקר בזמנים, כמו, בעת התכוננות לבחינה, יום הבחינה וכדומה. בעזרת יחסים טובים בין ההורים לבין הילד, הבנויים מחיזוקים, דיבוב הילד ודיבור על תחושותיו, טיפוח הרגלי למידה ופיקוח עליהם; הילד מרגיש יותר בטוח בעצמו והוא יוצר מחשבות חיוביות של הצלחה ולא של כישלון שיביאו אותו לפיתוח עצמאות, יכולת התמודדות ואחריות.

תרומת המורה בהפחתת חרדת הבחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שתפקיד המורה כולל, העברת החומר הנלמד, מתן תגובה על הלמידה, חיבור הבחינות והערכתן על ידי ציונים, יש למורה קשר חזק לרמת חרדת הבחינות בכיתה. למורה כמה סוגי השפעות בתחום הדידקטי הבאות לידי ביטוי בהבנת התלמידים את החומר הנלמד והכנתם לבחינה וכן כתיבת בחינה שתתאם את החומר הנלמד, ומידת החשיבות שנותן המורה לבחינות ולהתנהגויות לימודיות אחרות. היחסים הבין אישיים בין התלמידים למוריהם גם כן, משפיעים על ההצלחה, התפיסה, מיקוד השליטה ועל הניבוי, שהתלמידים מייחסים לעצמם. מורה ידידותי, משרה רוגע ואילו מורה שיחסיו קרירים שבייחוד בהערכת בחינות הוא נתפס כמחמיר וקפדן, גורם להגברת החרדה בכיתה.

מקומו של העידוד בהפחתת חרדת הבחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידוד מעלה את ערך האדם בעיני עצמו. מתוך חוסר מודעות או חוסר תשומת לב, עלולים המורים, לעתים, לייאש תלמיד, לטעת בו אמונות שגויות ועל ידי כך לעלות את רמת החרדה. עידוד אינו פותר בעיות, אך הוא משפיע רבות על הפחתת החרדה שיביא לתלמיד סיוע ודרכי התמודדות.

הקשר בין דימוי עצמי לחרדת מבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא כי ישנו קשר ישיר בין דימוי עצמי לחרדת בחינות. מאחר שהתלמיד סובל מדימוי עצמי נמוך הוא יבחר במסלולי לימוד קלים מידי-במטרה לא לאכזב ולא להתאכזב. הכישלון נתפס כ"הוכחה" לחוסר יכולת הן על ידי התלמיד והן על ידי הסביבה. הרגשת ה"אין סיכוי" מובילה לייאוש המגביר את הנטייה להתנהגות הימנעותית. דחיית הלמידה ל"רגע האחרון", שאינה מאפשרת ללמוד כראוי את כל החומר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרית סגל ושרה שמעוני (2000), "חרדת בחינות: דגם לקשר שבין רגשות לבין למידה והשלכותיו בתחום ההוראה". מכון מופ"ת (קישור לספר במלואו)
  • רות סלטון-ברוניצקי (1990), "חרדת בחינות ואיך יוצאים מזה". הוצאת טסט רילקס
  • אורה יערי (1990), "חרדת בחינות - מהות וטיפול". הוצאת דיונון
  • רבקה נאמן (1998), "ללמוד איך ללמוד: להתמודד עם חרדת בחינות". הוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  • ניר עישר ומירון ליכטר (2005), "בוחרים להצליח בבחינות". הוצאת פוקוס
  • פרידמן, י' ובנדס-יעקב, א' (1996). חרדת מבחן: המושג ומדידתו. ירושלים: מכון הנרייטה סאלד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרית סגל ושרה שמעוני (2000), "חרדת בחינות: דגם לקשר שבין רגשות לבין למידה והשלכותיו בתחום ההוראה". מכון מופ"ת
  2. ^ אורה יערי (1993), "חרדת בחינות, מקצועות ומורים". הייעוץ החינוכי, כרך ג', חוברת א'
  3. ^ בנדס-יעקב, א', ופרידמן, י' (1993), "חרדת מבחן, התופעה וההתמודדות עמה". ירושלים: מכון סאלד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.