חרדת מתמטיקה

חרדת מתמטיקה היא תגובה רגשית של אי שקט, מתח ודאגה, המשבשת את יכולת החשיבה והפעולה של הפרט בשעה שעליו להתמודד עם בעיה בתחום המתמטיקה. החרדה עלולה לגרום לתחושת חוסר אונים, שיתוק או חוסר ארגון מנטאלי מול חישובים מספריים או בעיה מתמטית. התחושה עשויה להופיע הן במהלך למידה או בחינה במסגרת חינוכית, והן כשעולה צורך בחישובים חשבוניים במגוון מצבים במהלך היומיום.

מאפיינים

חרדת מתמטיקה באה לידי ביטוי באופנים שונים. בדומה לתופעות דומות של חרדה, עולות בין השאר תגובות פיזיולוגיות, כגון דפיקות לב מוגברות וכאבי בטן; תגובות קוגניטיביות, כגון חוסר ריכוז ובלבול מחשבתי; ותגובות רגשיות, כגון תחושת חוסר אונים. תופעות אלו מתרחשות בזמן עשייה מתמטית. אנשים עשויים למשל להתקשות ליישם ידע נלמד לגבי בעיה מתמטית מסוימת במקרים דומים אחרים, או לחשוב בדרכים יצירתיות על פתרון הבעיה, ללא התערבות של גורם דידקטי. תלמידים רבים חוששים לחשוף את הידע שלהם בשל חרדתם ממתמטיקה.‏

גורמים

סיבות הקשורות בלומד עצמו: ישנם שני גורמים הקשורים בלומד - גיל ומגדר.

• גיל: מחקרים מורים שככל שגיל התלמידים עולה גדלה שכיחות החרדה ממתמטיקה. וכן גבוהות יותר גם העמדות השליליות למקצוע.‏
• מגדר: השפעת המגדר על חרדת מתמטיקה אינה עקבית ישנם מחקרים אשר מוכיחים, כי אין הבדל בחרדת מתמטיקה אצל בני שני המינים‏ ומחקרים אחרים מעידים על חרדת מתמטיקה גבוהה אצל בנות.‏

סיבות הקשורות למאפייני המתמטיקה: המתמטיקה היא תחום ידע דדוקטיבי ומופשט, המציב דרישות נוקשות להתבטאות מדויקת וחד-משמעית. ישנו פער בין דרך הצגת ההוכחה המתמטית ופתרון לבעיה המתמטית, לבין הדרך הטבעית להגיע לפתרונות אלה. ברוב בתי הספר מצליחים להורות את האלגוריתמים הבסיסיים לארבע פעולות החשבון, אך אין הנחיה לגבי אופן השימוש בפעולות אלו במצבים שונים.

המתמטיקאי הגדול של המאה ה-19, קרל פרידריך גאוס (1777 - 1855) העיד על עצמו שהוא חושב ב"אופן שיטתי ומוחשי". בכך התייחס למעשה לשני הקשיים העיקריים שמציבה המתמטיקה: המורכבות והמופשטות.

• מורכבות: המתמטיקה בנויה, יותר מכל תחום חשיבה אחר, קומה על גבי קומה. החמצת שלב פירושה ניסיון לבנות קומה על גבי קומה חסרה. דבר זה עשוי לקרות בעיקר כאשר אין שמים לב לקיומה של קומה, כלומר כאשר היא סמויה ועדינה. לכן אחד הפתרונות לחרדת המתמטיקה היא דירוג והליכה עקב בצד אגודל.

• מופשטות: הפתרון למופשטות הוא חשיבה באופן מוחשי. לכך שני צדדים: שימוש בעצמים ובציורים קונקרטיים (למשל, ריבוי מנייה בעת לימוד מושג המספר, קיבוץ עצמים לעשרות, מאות ואלפים בזמן לימוד השיטה העשרונית); והצד השני הוא חשיבה בדוגמאות, ולא בהכללות.

סיבות הקשורות לדרכי ההוראה: שיטות הוראת המתמטיקה מגוונות, כל מורה בוחר את שיטת ההוראה הייחודית, המתאימה לו. כאשר התלמידים עוברים ממורה למורה שיטת הלימוד עשויה להשתנות ועלולה לגרום לתלמידים תחושה של חוסר אונים ובלבול. המורה מציג את התכנים בדרך אלגוריתמית מהירה, כשרק המורה "אומר מה לעשות ואיך לעשות", ולכן נוצרת אצל התלמידים תחושה "שרק למורה פתרונים" כלומר רק המורה, בדרך נעלמת ומסתורית, יודע להוליך תשובה נכונה, ואילו התלמיד נותר חסר תושייה מתמטית, מבולבל וחרד. קיים גם קושי נוסף, כאשר אין התייחסות להטרוגניות בכיתה. כלומר, לימוד ההוראה נעשה בקצב אחיד וברמה אחידה.

סיבות הקשורות לנורמות חברתיות: תחושה של חרדה מתקשרת לרגישות של הפרט לחשיבות שמייחסת הסביבה החברתית. לעתים קיים פער בין ציפיות הסביבה מהלומד לבין יכולתו להתמודד עם ציפיות אלה, למשל בשל קשיים שונים בחשבון. ככל שגדלות הדרישות מהלומד, גדל הלחץ החברתי שבו הוא נתון וגוברת החרדה.

לקריאה נוספת

• צמיר, פ. (1996). חרדת מתמטיקה - מאפיינים, גורמים, ודרכי טיפול. החינוך וסביבו, י"ח: 105-123
• פאולוס, ג. (1998). מאין נובעת חרדת המספרים?. הד החינוך, 22-23.
• גילת, ש. (1983). מי מפחד מהוראת החשבון?. הד החינוך, 44-45.

קישורים חיצוניים

• ‫רועי צזנה, למה אנחנו נכשלים במתמטיקה?, באתר ynet‏, 24 בדצמבר 2008‬
• רון אהרוני, מחשבות על החינוך המתמטי, 28 בנובמבר 2009 באתר "הידען" (פורסם במקור בגלילאו)
• התמודדות עם חרדת מתמטיקה (באנגלית)