חרט וילדרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרט וילדרס - 2010
חרט וילדרס - 2006

חֵרט וילדרסהולנדית: Geert Wilders; נולד ב-6 בספטמבר 1963) הוא פוליטיקאי הולנדי.

וילדרס החל לכהן בפרלמנט ההולנדי בשנת 1998, תחילה מטעם מפלגת החירות והדמוקרטיה העממית, והחל מ-2006 מטעם מפלגת החירות - PVV, אותה ייסד בעצמו וכיום הוא עומד בראשה. וילדרס נודע כמבקר חריף של האסלאם, מתנגד להגירת מוסלמים להולנד (המוסלמים מהווים כיום כ - 5% מאוכלוסיית המדינה) ואוהד ישראל מושבע.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילדרס נולד ב-1963 בעיר ונלו שבמחוז לימבורג בדרום מזרח הולנד, למשפחה קתולית, ממעמד הביניים, הצעיר מארבעת ילדי המשפחה. אביו עסק בניהול בית דפוס. האב נמלט בצעירותו מגרמניה להולנד, עקב עליית הנאצים לשלטון ועל כן משער וילדרס כי ייתכן שלאביו ישנם שורשים יהודיים כלשהם.

וילדרס רכש השכלה תיכונית בבית ספר ממלכתי בהולנד, ואחר כך פנה להכשרה מקצועית בתחום ביטוחי הבריאות. בנוסף, למד משפטים באוניברסיטה הפתוחה ואף השיג תעודות מקצועיות בתחום.

בשנות העשרים של חייו הוא החליט להקדיש את ימיו למסעות בעולם ובאחד ממסעותיו אלה הגיע לישראל. כאן, הוא התנדב באחד המושבים ומאוחר יותר הגדיר את התקופה הזו בחייו כגורם שעיצב אותו כ"ידיד אמת של ישראל".

למרות העובדה שגדל על ברכי המסורת הרומית קתולית, מנהל וילדרס אורח חיים חילוני, אינו נוטל חלק בטקסים דתיים ומצהיר כי הוא אתאיסט.

כניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששב להולנד, החל וילדרס לעסוק בתחום לימודיו בביטוח בריאות, ולאחר מכן גם בפוליטיקה, ככותב נאומים למפלגת החירות והדמוקרטיה. בשנים 19901998 עבד בתור עוזר פרלמנטרי למנהיג מפלגתו פריץ בולקסטיין. במסגרת תפקידו זה, הוא ביקר כמעט בכל מדינות המזרח התיכון, לרבות מצרים, איראן, סוריה, ישראל וירדן. משקיפים מן הצד העידו כי בולקסטיין היווה מקור השראה לווילדרס. נראה כי הוא אימץ מבולקסטיין את הישירות המאפיינת אותו ואת ההתמקדות בנושא ההגירה ההמונית לאירופה בכלל ולהולנד בפרט.

בשנת 1997 נבחר וילדרס לראשונה כנציג שכונתו לעיריית רובע מגוריו, קנלניילנד (Kanaleneiland) שבאוטרכט. וילדרס ייצג שכונה של מעמד הביניים, שאליה הגיעו מהגרים רבים מארצות האסלאם. כתוצאה מההגירה עלו שיעורי הפשיעה בשכונה, במידה ניכרת. ווילדרס עצמו נשדד סמוך לביתו. יש הרואים באירוע זה זרז להפיכתו לפוליטיקאי במגרש הלאומי.

שנה לאחר מכן הוא נבחר לפרלמנט ההולנדי. הוא לא התבלט במיוחד בתקופה זו ופריצתו לתודעה הציבורית הלאומית אירעה רק בשנת 2002, כשהחל נואם בציבור בדבר הסכנות הכרוכות באסלאם הקיצוני.

מפלגת החירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2004 עזב וילדרס את מפלגתו כדי לייסד את מפלגת החירות. אחת הסיבות לעזיבתו הייתה אי הסכמתו עם עמדת מפלגתו לגבי המשא ומתן לצירוף טורקיה לאיחוד האירופי. במצע של מפלגתו החדשה ניתן למצוא את הצורך בהקטנת הסקטור הציבורי, צמצום המיסוי, הקמת תחנות כוח גרעיניות, הכללת זכויות בעלי חיים בחוקה האירופית, אכיפת חוק קפדנית ודמוקרטיה ישירה. בענייני מדיניות חוץ תומכת מפלגתו בהגדלת השותפות של הולנד בנאט"ו, אי הרחבת האיחוד האירופי, התנגדות לחוקת האיחוד האירופי, ואיסור על החזקת אזרחות כפולה.

כחודשיים בלבד לאחר הקמת המפלגה החדשה, בנובמבר 2004 תפסה משטרת האג שני טרוריסטים מוסלמים - הולנדים מקבוצה הקרויה Hofstad Network, שתיכננו להתנקש בחייו ובחיי אייאן חירסי עלי.

וילדרס נשוי לדיפלומטית לשעבר ממוצא הונגרי-הולנדי ומתראה איתה רק פעם בשבוע, בגלל אילוצי ביטחון. בעקבות האיומים הרבים על חייו, הוא מצוי דרך קבע תחת אבטחה כבדה. את ההגבלות המוטלות עליו בעקבות אבטחה זו הוא מגדיר "סיוט שלא הייתי מאחל לגרועים שבאויביי".

"פיתנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 כתב, הפיק וביים את הסרט הקצר "פיתנה", המציג את נקודת המבט שלו על האסלאם והקוראן.

בפברואר 2009 נאסרה כניסתו לממלכה המאוחדת, אך לאחר שערער, הוסרה ההגבלה ובמרץ 2010 הוא אף התארח בבית הלורדים ובמסגרת זו גם הוצג סרטו בפני הלורדים.

משפט וזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות דברים שאמר בגנות האסלאם הואשם וילדרס בהסתה לגזענות ובערכאה שיפוטית נמוכה אף הורשע בכך, אולם ב-23 ביוני 2011 זיכה אותו בית המשפט באמסטרדם מכל ההאשמות וקבע כי "גם אם הצהרותיו בגנות האסלאם פגעו במוסלמים רבים, הן נאמרו במסגרת השיח הפוליטי הלגיטימי"‏[1].

וילדרס הגיב על הזיכוי באומרו כי:

Cquote2.svg

אפשר מעתה לבקר בפומבי את האסלאם. אנו זקוקים להיתר כזה משום שהאיסלמיזציה של החברות שבהן אנו חיים היא בעיה מהותית ואיום על החופש שלנו. כעת מותר לי לומר זאת"‏[2]

Cquote3.svg

.

כוח אלקטורלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ספטמבר 2012 החזיקה מפלגת החירות - PVV בראשותו, ב-24 מתוך 150 המושבים בבית התחתון של הפרלמנט ההולנדי (כפול ויותר ממה שהיה לה בבחירות שקדמו). המפלגה נטלה חלק בקואליציית הימין - מרכז ששלטה במדינה מאז 2010, גם אם לא השתתפה בממשלה. אחת ההתחייבויות הקואליציוניות העיקריות שניתנו למפלגתו של וילדרס בתקופה זו, כנגד תמיכתה, הייתה הקטנת זרם ההגירה (המוסלמית) למדינה.

בבחירות ספטמבר 2012 בהולנד חזרה המפלגה לכוחה הקודם כמעט, כשזכתה ב-15 מושבים בלבד, בפרלמנט‏[3]. המפלה הזו הייתה על רקע המשבר הכלכלי וסירובה של מפלגת החירות לתמוך בצעדי צנע נוספים בהתאם לדרישות האיחוד האירופי, וללא קשר לענייני ההגירה‏[4]. הממשלה שהוקמה בנובמבר, כחודשיים לאחר הבחירות הייתה ממשלת אחדות הולנדית בראשות הימין - מרכז ובלא השתתפותה של מפלגת החירות.

דעותיו הפוליטיות נגד האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילדרס מרבה לעסוק באסלאם ובמוסלמים באירופה. הפחד העיקרי שלו הוא שאירופה תהפוך לאסלאמית. הוא מתאר כיצד שכונות שלמות מקבלות אופי מוסלמי, ונוהגות בחוסר סובלנות ובאלימות כלפי זרים, במיוחד כלפי הומוסקסואלים ונשים מערביות. לדבריו, ההתפשטות של המוסלמים באירופה אינה נובעת מתוך רצון להשתלב בחברה, אלא מתוך רצון לשלב את החברה האירופית בעולם האסלאם. הוא קורא למניעים אלו מניעים קולוניאליסטים.

לוילדרס ביקורת קשה על האסלאם. הוא טוען שהיא כמעט ואינה דת במובן הרגיל של קשר בין האדם לאל, אלא בעיקר אידאולוגיה פוליטית, שיטה המכתיבה ליחיד ולחברה כל פרט בחייו. השיטה הזו אינה דוגלת בחירות של האחר, ולכן ניתן לכנותה אידאולוגיה טוטאליטרית.

בנוסף, יש לוילדרס ביקורת קשה גם על נביא האסלאם, מוחמד. לדבריו, הוא היה "רוצח המונים, פדופיל, ונשוי לכמה נשים בעת ובעונה אחת". באסלאם אין מקום לביקורת כלפי מוחמד, אלא הוא מהווה דמות לחיקוי מוחלט, והתפיסה של הקוראן היא כדיבור שנמסר מידי אללה, בלי מקום לשינויים.

מכאן הוא מגיע למסקנה שהקוראן קורא "לשנאה, לאלימות, לשעבוד, לרצח ולטרור", ולג'יהאד כלפי לא מוסלמים.

לדבריו בהרצאה שנשא בניו יורק, ב-25 בספטמבר 2008, "הקוראן מבטא אנטישמיות גלויה ומתאר את היהודים כקופים וחזירים... באסלאם אין קריאה מוסרית, אלא המוסר היחיד של האסלאם הוא קידום האסלאם". ובהמשך הוא מצטט את וינסטון צ'רצ'יל, שקרא לאסלאם "הגורם הריאקציונרי ביותר בעולם", והשווה בין הקוראן ל"מיין קמפף".

וילדרס מתאר כבגידה את עמדת האליטה האירופית. במקום להזדהות עם הערכים היודו-נוצריים של המוסר והחירות, ולשמור על התרבות המערבית, הם פנו לכיוון הרב-תרבותיות, שתוצאותיה הן אובדן הערכים והתרבות המערביים. לדבריו, סובלנות צריכה לבוא רק כלפי סובלנים, ולא כלפי לא-סובלנים, אך בפועל, הממסד המערבי מצדד דווקא באויב התרבותי, בעודו נלחם במגיני הערכים המערביים. בבתי ספר באירופה חדלו ללמד יצירות מערביות קלאסיות, מפני שהן פוגעות באסלאם. זוהי לדעתו גם הסיבה למאבק כנגד הסרט שלו ולפגיעה בחופש הביטוי, דווקא כנגד הידיד.

וילדרס אינו תולה תקוות רבות לשינוי מצד הממסד, אלא סבור שהשינוי יבוא רק מהציבור הרחב, תוך שהוא מחלחל כלפי מעלה על ידי כיבוש עמדות הכח הפוליטיות, התקשורתיות והמשפטיות.

דעותיו הפוליטיות בעד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילדרס התגורר בישראל בצעירותו, למשך שנתיים, וביקר בישראל 40 פעמים במהלך 25 השנים האחרונות. הוא טען שביקר במקומות מעניינים רבים במזרח התיכון (תוניס, טורקיה, קפריסין, אירן), אך בשום מקום לא חש את תחושות האחווה המיוחדות שהוא חש כשהוא נוחת בנמל התעופה בן-גוריון. תוכנית החדשות "נטוורק" של רשת השידור השנייה ההולנדית Nederland 2 דיווחה שתומכי ישראל מארצות הברית סייעו למפלגתו של וילדרס פיננסית, ותמכו בדעותיו על האסלאם והטרור המוסלמי. בנאום לפני קהל שהופיע בכתבה, אמר וילדרס - "אנחנו (במערב) כולנו ישראל".

לוילדרס גם יש פתרון לסכסוך הישראלי - פלסטיני: "יש לקרוא לירדן "פלסטין" ולראות בה את מדינתם של הפלסטינים"‏[5].

וילדרס רואה את ישראל כחזית ראשונה מול האסלאם, ציטוט: "הודות להורים הישראלים, השולחים את ילדיהם לצבא, והשוכבים ערים בלילות, ההורים באירופה ובארצות הברית יכולים לישון היטב, בלי להיות ערים לסכנות המתרגשות".

הוא רואה בישראל דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים, או פלישת ארצות הברית לעיראק, אלא היא דבר מובנה בתוך האסלאם. לכן, הפקרתה של ישראל וחיסולה, לא רק שלא יפתרו את הבעיה, אלא יהוו זריקת עידוד לאסלאם.

"המלחמה נגד ישראל היא לא מלחמה נגד ישראל בלבד, אלא מלחמה נגד המערב. זהו ג'יהאד. ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו. אלמלא ישראל היה האימפריאליזם האסלאמי מוצא דרכים אחרות לתיעול האנרגיה ושאיפות הכיבוש שלו."

הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של רומא, אתונה וירושלים".

"סופה של ישראל היה נותן דחיפה עצומה לכוחות האסלאם. הם היו רואים בכך, ובצדק, הוכחה לחולשת המערב, לקצו הבלתי נמנע. סופה של ישראל לא יהיה הקץ לצרותינו עם האסלאם, אלא רק ההתחלה. הוא יהיה תחילתו של המאבק האחרון לשליטה בעולם כולו. אם הם יוכלו לישראל, דבר לא יעמוד בפניהם."

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marked for Death: Islam's War Against the West and Me, Regnery Publishing (May 1, 2012), ISBN 1596987960

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • [1], נאום ששנשא וילדרס בתל אביב, ב-5 בדצמבר 2011 (מתורגם לעברית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]