חרם אחד באפריל 1933
חרם אחד באפריל 1933 הוא הפעולה הראשונה שנערכה בגרמניה הנאצית נגד היהודים אחרי עליית הנאצים לשלטון.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
בתקופת רפובליקת ויימאר הצליחו היהודים לעלות ולהשתלב במעמדות הגבוהים בחברה הגרמנית. באותה תקופה פעלו ברפובליקה מספר מפלגות שמצע הבחירות שלהן כלל את סילוק היהודים מהמדינה, החרמת רכושם והשמדתם. בשנת 1933 מינה נשיא הרפובליקה, הפלדמרשל הישיש פאול פון הינדנבורג את אדולף היטלר, הפיהרר של המפלגה הנאצית, לקנצלר גרמניה הודות לשכנוע מצד השמרנים שבראשם עמד פרנץ פון פאפן.
יום החרם [עריכה]
ב-28 במרץ התכנסו ראשי המפלגה הנאציונל סוציליסטית בביתו של שר התעמולה וההשכלה העממית יוזף גבלס, והחליטו על פעולת חרם נגד היהודים, בטענה כי זו תגובה להפגנות של היהודים בעולם נגד הנאצים. בראש הפעולה הועמד יוליוס שטרייכר, מושל פרנקפרוניה. שעת החרם נקבעה לשעה 10:00 ביום שבת, ה-1 באפריל 1933. באותו בוקר הגיעו בריוני האס אה כשהם חמושים ברובים, יחד עם אנשי "קסדת הפלדה" של שר העבודה פרנץ זלטה ומנעו מקונים להיכנס לחנויות של יהודים. בנוסף, ברבעים היהודיים היכו אנשי האס אה כמה עוברי אורח שניסו לעזור ליהודים. באותו זמן פרצו בריוני האס אה לאולמות בתי המשפט וסילקו מהם את עורכי הדין והשופטים היהודים. יום קודם לכן שלחו שרי המשפטים של מדינות בוואריה ופרוסיה הודעה לשופטים ולעורכי הדין היהודים כי עליהם לצאת לחופשה לזמן בלתי מוגבל מחשש לחייהם.
תגובות לחרם [עריכה]
בארצות הברית ובבריטניה התקיימו מספר מחאות נגד החרם וחברות אמריקניות הודיעו כי לא יסחרו יותר עם גרמניה. עם זאת, המחאה הזעומה הוכיחה להיטלר כי פגיעה ביהודים לא תתקל בהתנגדות רבתי.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- חרם אחד באפריל, באתר יד ושם
- אנשי SA ליד חנות של יהודים בברלין ביום החרם הנאצי על היהודים, בתוך תערוכת "החודש הזה התקופת השואה", באתר יד ושם
- מתוך יומנו של גבלס על החרם, באתר יד ושם
