חרם אחד באפריל 1933

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים נאצים תולים כרזה על חלון בית עסק בבעלות יהודים, ובה כתוב: "גרמני, הגן על עצמך. אל תקנה מיהודים". 1 באפריל 1933.

חרם אחד באפריל 1933 הוא הפעולה הראשונה שנערכה בגרמניה הנאצית נגד היהודים אחרי עליית הנאצים לשלטון, החרם היה אחד הביטויים של המגמה ההמונית, קרי שיתוף כל הגרמנים וגם הפשוט שבהם בפעולות אנטי יהודיות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רפובליקת ויימאר הצליחו היהודים לעלות ולהשתלב במעמדות הגבוהים בחברה הגרמנית. באותה תקופה פעלו ברפובליקה מספר מפלגות שמצע הבחירות שלהן כלל את סילוק היהודים מהמדינה, החרמת רכושם והשמדתם. בשנת 1933 מינה נשיא הרפובליקה, הפלדמרשל הישיש פאול פון הינדנבורג את אדולף היטלר, הפיהרר של המפלגה הנאצית, לקנצלר גרמניה הודות לשכנוע מצד השמרנים שבראשם עמד פרנץ פון פאפן.

יום החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במרץ התכנסו ראשי המפלגה הנאציונל סוציליסטית בביתו של שר התעמולה וההשכלה העממית יוזף גבלס, והחליטו על פעולת חרם נגד היהודים, בטענה כי זו תגובה להפגנות של היהודים בעולם נגד הנאצים. בראש הפעולה הועמד יוליוס שטרייכר, העורך של העיתון הנאצי הדר שטירמר. שעת החרם נקבעה לשעה 10:00 ביום שבת, ה-1 באפריל 1933. באותו בוקר הגיעו בריוני האס אה כשהם חמושים ברובים, יחד עם אנשי "קסדת הפלדה" של שר העבודה פרנץ זלטה ומנעו מקונים להיכנס לחנויות של יהודים. בנוסף, ברבעים היהודיים הכו אנשי האס אה כמה עוברי אורח שניסו לעזור ליהודים. באותו זמן פרצו בריוני האס אה לאולמות בתי המשפט וסילקו מהם את עורכי הדין והשופטים היהודים. יום קודם לכן שלחו שרי המשפטים של מדינות בוואריה ופרוסיה הודעה לשופטים ולעורכי הדין היהודים כי עליהם לצאת לחופשה לזמן בלתי מוגבל מחשש לחייהם.

תוצאות החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

החרם בסופו של דבר היה כישלון מוחלט, ולכן נמשך פחות מיממה (14 שעות). הסיבות לכך רבות, כך למשל לא הייתה הגדרה מי נחשב יהודי לצורך החרם, שהרי היו בגרמניה המון רבעי וחצאי יהודים, ולא היה ברור אם החרם חל עליהם. כמו כן אנשי ה-SA לא צייתו להוראות החרם, כך לדוגמה רבים מהם השתכרו ועזבו את עמדות השמירה על החנויות בבעלות יהודית, ונהגו באלימות כלפי העוברים והשבים, למרות שבהוראות החרם נאמר במפורש שאין לנהוג באלימות כלפי חפים מפשע. כמו כן רבים מהם התחילו את החרם בזמן לא מדויק. הביטוי המובהק לכישלון החרם התרחש כמה ימים לאחריו, כאשר כמה חברות יהודיות ביקשו הלוואה מהבנק הגרמני הראשי וקיבלו אותן, זאת מפני החשש שמא חברות אלו יפלו ויגרמו להמון גרמנים להיות מובטלים. לאחר החרם היטלר הבין שלא ניתן לסמוך על אנשי ה-SA ולכן כשנה לאחר כן ביצע את "ליל הסכינים הארוכות" בהן אנשי SS רצחו את המנהיגים הבכירים של ה-SA.

תגובות לחרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית ובבריטניה התקיימו מספר מחאות נגד החרם וחברות אמריקניות הודיעו כי לא יסחרו יותר עם גרמניה. עם זאת, המחאה הזעומה הוכיחה להיטלר כי פגיעה ביהודים לא תתקל בהתנגדות רבתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]