חרם קיסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתב חרם קיסרי שהטיל פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על פרידריך החמישי נסיך פפאלץ

חרם קיסריגרמנית:Reichsacht) היה סוג של ענישה בתקופת האימפריה הרומית הקדושה.

החרם יכול היה להיות מוטל על ידי הקיסר עצמו או על ידי מי מטעמו וכן על ידי בית משפט שהוכר על ידו.
אדם שהוטל עליו חרם קיסרי יכול היה לפנות בבקשה לגוף שהטיל את החרם לביטולו, אם כי גרסה מסוימת של החרם הייתה בלתי הפיכה.

אדם שהוטל עליו חרם קיסרי היה למעשה מנודה, ואיבד את כל זכויותיו ורכושו. מבחינה חוקית אדם כזה נחשב כמת, וניתן היה לפגוע בגופו או ברכושו בידי כל אדם אחר מבלי שהדבר יחשב כעבירה שעונש בצידה. הטלת חרם קיסרי הייתה מלווה תמיד בחרם מיידי ומקביל על ידי הקהילה הדתית כלפיו, וגם זכויותיו הדתיות הושעו. פרט לכך, חל איסור על כל אדם אחר לסייע בדרך כלשהי למוחרם.

חרם קיסרי יכול היה להיות מוטל גם על עיר, ואף על מדינה שלמה שנכללה במסגרת האימפריה. במקרה זה, יכלו מדינות אחרות לתקוף ואף לכבוש אותה. המשמעות של הטלת חרם קיסרי על ישות מסוג זה הייתה אבדן הריבונות וכל הזכויות החוקתיות שהוקנו לה במסגרת ובחסות האימפריה.

דמויות שהוטל עליהן חרם קיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים שהוטל עליהן חרם קיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]