חרם (אסלאם)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
חַרַם (בערבית: حرم) הוא "מקום קדוש" או "אתר קדוש" לאסלאם.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפה הערבית ישנן שתי מילים דומות: חַרַם (حرم) ו-חַרָאם (حرام). מקורן בשורש השמי ח-ר-מ, שממנו נגזרת גם המילה העברית חֵרֶם. המשמעות הכללית של שתי המילים היא "אסור" וגם "קדוש", אך לכל אחת מן השתיים ישנן גם משמעויות ייחודיות. מילים נוספות מאותו השורש קשורות גם הן באיסור או בקדושה, למשל: חַרִים (حريم), "הרמון"; אחראם (إحرام), "[מצב של] קידוש [לקראת עלייה לרגל]"; מוחרם (مـُحـَرَّم), החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי ואחד מן החודשים הקדושים בלוח הג'אהלי.
אזור מוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשימוש בתכנון אורבני איסלאמי, המילה חרם פירושו "אזור שאסור לחלל", היבט חשוב בתכנון העירוני בתרבות המוסלמית. אזורים כאלו היו מנזרים, או מקומות בהם מפלגות יריבות יכלו לישב חילוקי דעות בשלום. בדרך כלל היו אלו עיירות שנבנו ליד הנהר אשר סיפק מים לשתייה לשימושים ביתיים (במעלה הזרם) ונשאו משם פסולת וביוב (במורד הזרם, בדרך כלל מתחת לאדמה, שלא כמו ברוב הערים באירופה בימי הביניים). המוסלמים טוענים שהם הגו את הרעיון של כושר נשיאה, ולפעמים הגבילו את מספר המשפחות בכל העיר. בדרך כלל היה החרם ממוקם על מנת להבטיח גישה לפארקים ולטבע (אשר קיבלו שם אחר, חימה) כדי להגביל התפשטות עירונית, ולהגן על מעברי מים, אגני ניקוז ונאות מדבר. מבחינה זו, הכללים מזכירים חוקי תכנון מודרני מבחינת מטרותיהם.
ההבחנה בין חרם וחימה נדרשת, לפי חלק מהחוקרים המודרניים, בשל הצורך באמצעים שונים לקביעה באילו אזורים יתקיימו הגבלות - הבחירה בחרם הייתה במקומות בהם ההגבלות נועדו יותר לטובת הקהילה, בעוד שחימה נבחרה במקומות בהם רצו לשמור על הטבע האזורי. רעיון זה כנראה נובע משתי התחייבויות שונות שעל המוסלמי לכבד איג'מאע (הסכמה בין שכנים בתוך האסלאם) ותפקיד החליפה (משרת הטבע). חלוקה זו יכולה לשקף או שלא לשקף דרך היסטורית של קבלת החלטות.
אתר קדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חַרַם פירושו גם מקום קדוש במיוחד לאסלאם. שני האתרים בעלי הקדושה הרבה ביותר באסלאם הן הערים מכה ואל-מדינה בערב הסעודית, כך שהמבנה הזוגי בערבית אל-חַרַמַאן או אל-חַרַמֲיְן (الحرمان או الحرمين), "שני הקודשים", מתייחס לשתי הערים האלה. מאז 1986, דחה בית המלוכה הסעודי את כל תוארי המלוכה מלבד "אפוטרופוס של שני המקומות הקדושים".
המונח "חרם" משמש גם בהתייחסות לאתרים קדושים אחרים, כגון "אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף" (الحرم القدسي الشريف), "המתחם הקדוש הירושלמי", הוא הר הבית; אך היו שמחו על שימוש זה במונח חַרַם. כך, הכריז אבן תיימיה שמכה ומדינה הן המקומות היחידים שזכאים לכינוי זה ובנוסף אליהן גם עמק וואג' בטאיף - אך לא ירושלים או חברון. אחד משמותיה של ירושלים במסורת האסלאמית הוא "תַ'אלִת' אל-חַרַמֲיְן" (ثالث الحرمين), "השלישי מבין שני הקודשים", ניסיון ליישב, באמצעות כינוי פרדוקסלי, את המתח שבין העליונות הבלתי מעורערת של שתי הערים הקדושות ביותר - מכה ומדינה - ובין הרצון להכיר במעמדה המיוחד של ירושלים.