חרש, שוטה וקטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרש שוטה וקטן (לעתים בראשי תיבות: חש"ו) הוא מעמד המופיע פעמים רבות בהלכה, המאתר קבוצה של אנשים שאינם בעלי-דעת, ואינם אחראים למעשיהם. מעמדם ההלכתי של חש"ו שונה מדינם של אנשים רגילים, כמו שניתן למצוא זאת במשנה הבאה: {{ציטוט|תוכן="חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים"|מקור=משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ד'

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשר להגדרם של חש"ו רבו דיוניים הלכתיים:

חרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חרש - בגמרא במסכת גיטין (דף ע"א) נאמר: "המדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אילם". אולם במסכת תרומות נאמר: "חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום - שאינו שומע ולא מדבר". הרמב"ם, שבא להכריע בספק זה קבע, שחרש שעליו חלים דיני חש"ו, הוא חרש שגם אינו שומע וגם אינו מדבר. חרש המדבר, או אילם השומע נחשבים בעיניו ככל אדם.
למרות שדינו של החרש שווה בדרך כלל לזה של השוטה, הרי שבנושאים מסוימים (כגון בדיני ממונות ובדיני אישות), החרש נחשב כחשוב מהשוטה אשר אין לו דעה כלל.

שוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שוטה - במסכת חגיגה נאמר: "ת"ר איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד כל מה שנותנים לו". דוגמאות אלו המובאות בגמרא, ניסו לסווג את השוטה כאדם אשר אינו יכול לחשוב בצלילות ואינו מסוגל לחיות חיים עצמאיים.

נחלקו רב הונא ורבי יוחנן בפירוש הברייתא. לפי דעת רב הונא נדרשים כל שלושת הסימנים כדי להגדיר אדם כשוטה גמור. רב הונא מנמק זאת בכך שכל אחד מהסימנים, כאשר הוא לבדו, הוא עשוי להראות על מחלת נפש מסוימת, שאינה בהכרח מגדירה את האדם כ"שוטה", מכיוון שהיא זמנית וחולפת‏[1]. אך רבי יוחנן חלוק על כך וסבור שדי באחד מהסימנים כדי להגדיר אדם כשוטה. ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסקה ההלכה כרבי יוחנן. לעומת זאת, דעת הירושלמי היא שדווקא הסימן "מאבד מה שנותנים לו" די בו כדי להוות סימן יחיד שהאדם העושה זאת שוטה, אך שאר הסימנים אינם מספיקים אלא אם כן נעשו כולם‏[2].

נחלקו הראשונים מה דינו של אדם שהוא עושה אחד מהדברים המפורטים כסימני שוטה, אך מתנהג בכל שאר הדברים כאדם פקח. לפי דעת הרמב"ם[3] גם במקרה כזה, הוא מוגדר כשוטה (אך יש המפרשים בדבריו שהכוונה היא רק לעניין עדות‏[2], כך גם כותבים הסמ"ע[4] (שכותב ש"פתי" הוא חסר דעת לכל דבר ו"שוטה" הוא אדם שנטרפה דעתו לעניין דבר אחד אך הוא שפוי בשאר הדברים). אך לפי הרמב"ם סימנים אלו המוזכרים בברייתא מועילים רק כדי להעמיד אדם בחזקת שוטה, כלומר - יש להניח שהוא שוטה עד שיתברר אחרת, אך אם רואים שדעתו צלולה, ניתן לסמוך עליו.

קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטן - קטן הוא צעיר אשר לא הגיע לגיל 13 ויום אחד (בר מצווה) ואשר אין לו סימני בגרות. קטנה זוהי צעירה שלא הגיעה לגיל 12 ויום אחד (בת מצווה) וגם לה אין סימני בגרות.
דיני הקטן מחולקים לשתי תקופות עיקריות: תקופה שבה הוא נחשב כפעוט (גיל 6-8), ותקופת הקטנות עד גיל הבר מצווה.

דינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים.
  • חרש שוטה וקטן אין להם חזקה בחפץ הנמצא אצלם.
  • אין מקחם מקח ואין ממכרם ממכר כי אינם יודעים בטיב משא ומתן.
  • חרש שוטה וקטן פסולים לעדות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בזק, שופט בית המשפט השלום בירושלים "אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו" (ירושלים תשכ"ד) עמ' 226- 227
  2. ^ 2.0 2.1 שו"ת צמח צדק, אבן העזר חלק ב' סימן קנ"ב.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ט'.
  4. ^ סימן ל"ה ס"ק כ"א