חירש-אילם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חרש-אילם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרש-אילם הוא אדם הסובל לכאורה משתי לקויות, חירשות ואילמות. למעשה מתייחס המושג, בדרך כלל, לאדם חרש, שעקב לקות זו ועקב היותו בן לחברה פרימיטיבית, הוא אינו לומד שום שפה בכלל. לא שפה מדוברת (אפשר ללמוד אותה בעזרת קלינאי תקשורת, למרות חירשות) ולא שפת סימנים. יש הרואים בביטוי האנגלי ל"חרש-אילם", כשהוא מובא שלא בהקשרו ההיסטורי, ביטוי מזלזל, שאינו תקין פוליטית.‏[1]

בהלכה לחרש, שוטה וקטן יש מעמד נחות.‏[2] במשנה מוסבר: "חרש שדברו בו חכמים בכל מקום - שאינו לא שומע ולא מדבר".‏[3] באנציקלופדיה הלכתית רפואית נאמר בעניין זה:

לאור החידושים המדעיים-טכנולוגיים ביחס לחרש בדורות האחרונים, ובעיקר לאור השיפור ביכולת השיקומית-חינוכית שלו בבתי ספר לחרשים, התעוררה שאלה עקרונית בדבר יחסה של ההלכה לחרש. יש הסבורים, שמעמדו של החרש בהלכה לא יכול להשתנות מהקביעה העקרונית של חז"ל, שהוא נחשב כחסר דעת וכפטור מכל המצוות, ועל כן לא מועיל השינוי בחינוכו לשנות את מעמדו. ולעומתם יש הסבורים, שחז"ל דיברו בחרש של זמנם, שלא שמע ולא דיבר, ועל כן אמנם היה חסר דעת וחסר חינוך, מה שאין כן בחרש של זמננו, שלמד בבית ספר לחרשים, ומסוגל לדבר ולהתבטא, שאין הוא נחשב לחסר דעת, ודינו כפיקח.‏[4]

בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היצירה "ילדים חורגים לאלוהים" נסובה כולה סביב לימוד הדיבור בבית ספר לחירשים. העלילה מספרת את סיפור אהבתם של קלינאי תקשורת ושל בוגרת מצטיינת, של בית הספר התיכון לחירשים, שבו הוא מלמד, אשר מעדיפה לעבוד כמנקה בתיכון ובלבד שלא תצטרך ללמוד לדבר.
  • אחד הגיבורים בספרו של סטיבן קינג, "העמדה", הוא ניק אנדרוס - צעיר חרש-אילם הנודד בין עיירות שונות בארצות הברית, שמותקף בפאתי עיירה קטנה בארקנסו אך זוכה להכנסת אורחים לבבית מצד שריף העיירה.
  • בסרט הבריטי "ארבע חתונות ולוויה אחת" דייוויד, אחיו של גיבור הסרט, צ'ארלס, הוא חרש-אילם המתקשר בשפת סימנים. באחד מרגעי השיא של הסרט, דייוויד משוחח עם צ'ארלס, העומד להתחתן, ובנוכחות הכלה וכל קהל המוזמנים לחתונה משכנע אותו שלא להתחתן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ What is wrong with the use of these terms “deaf-mute,” “deaf and dumb,” or “hearing-impaired”?, National Association of the Deaf
  2. ^ הם פסולים לעדות, אין מקחם מקח ואין ממכרם ממכר, אין להם חזקה בחפץ הנמצא אצלם, וכאשר חבלו באחרים הם פטורים
  3. ^ משנה, מסכת תרומות, פרק א', משנה ב'
  4. ^ הערך חרש, באנציקלופדיה הלכתית רפואית