חשיבה המצאתית שיטתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חשיבה המצאתית שיטתית היא מתודולוגיה לחקר מציאת פתרונות יצירתיים וחקר היצירתיות. מקורה במתודולוגית "פתרון בעיות המצאתי" (המכונה "טריז", ראשי תיבות של פתרון בעיות המצאתי ברוסית), שפותחה על ידי גנריך אלטשולר בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20.

עקרון בסיסי במתודולוגיה זו הוא "עקרון העולם הסגור", לפיו פתרון יצירתי לבעיה לא אמור לכלול מרכיבים מחוץ לעולם הבעיה. פרט לעקרון זה כוללת המתודולוגיה ארבעה תכסיסי חשיבה להמצאת פתרונות יצירתיים:

  • תכסיס האיחוד (ראשון) - שימוש חדש (שונה מהשימוש המקורי) למרכיב קיים בעולם הבעיה בעת הפתרון.
  • תכסיס ההכפלה (שני) - הוספת מרכיב נוסף לעולם הבעיה, דומה לרכיב הקיים בו, לרוב לצורך התמודדות נגדו.
  • תכסיס החלוקה (שלישי) - פירוק של מרכיב קיים בבעיה למספר תת-רכיבים, והתמודדות עם כל אחד מהם בנפרד.
  • תכסיס שבירת האחידות (רביעי) - הפרדה בין תכונה אחת של מרכיב בבעיה לבין תכונה אחרת שלו או לבין הסביבה החיצונית לו.
  • יש תכסיס חדש הנקרא תכסיס ההחסרה - ויתור על מרכיב או תת-מרכיב מתוך מערכת הבעיה, אשר נתפס כחיוני ומהותי לתפקודה.

נכון ל-2007, המחקר בנושא היצירתיות אינו מוגבל לתחום הפסיכולוגיה כבעבר, ובמחקר זה משתתפים אנשי אקדמיה מתחומים שונים, כגון הנדסת תוכנה, ומדעי המחשב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]