חשיבה סביבתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חשיבה סביבתית היא צורת חשיבה אשר בוחנת את המציאות מנקודת המבט של יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו הטבעית. תהליכי חשיבה אחרים, כגון חשיבה אסטרטגית, חשיבה יוצרת, חשיבה ביקורתית ועוד, הם אופנים שונים של הפעלת האינטלקט. סוגי חשיבה שונים קשורים למודעות, לאופן הפעלת החשיבה וניתובה להיבטים מסוימים. חשיבה סביבתית התקיימה משחר ההיסטוריה, וניתן למצוא עדויות לכך כבר במסורת היהודית, בכתבי אנשי יוון העתיקה, במסורת האינדיאנית, ובמסורות עתיקות נוספות.

מאז תחילת המאה ה-19, עם התפתחות התיעוש והגדלת ההשפעה האנושית על הסביבה, התפתחה החשיבה הסביבתית בקצב מואץ. בימינו החשיבה הסביבתית מתרכזת ביחסי הגומלין שבין האנושות לכדור הארץ ובין האדם לסביבתו הקרובה. למעשה זוהי האידאולוגיה המתהווה והמתחדשת של כל מי שעוסק בתחום הסביבה והאקולוגיה. חשיבה סביבתית כוללת בתוכה תפיסות רבות ומגוונות הקושרות בין כלכלה, חברה ושימור הטבע והסביבה.

ערך זה יעסוק במודלים בסיסיים של החשיבה הסביבתית של העת האחרונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות שלוש נקודות תפנית עיקריות באופן החשיבה הסביבתית מאז שנות ה-50 של המאה ה-20:

  • שמירת טבע, המאה ה 19 עד שנות ה-50 של המאה ה-20 - הכרזה על שטחים מוגנים שמורות טבע ופארקים לאומיים היוו את מרכז הפעילות הסביבתית של שנות התיעוש המוקדמות, החשיבה הסביבתית בשנים אלו התאפיינה ברצון להגן על הטבע מפני האדם, שמורות אלו נתפסו כצורך תיירותי וחינוכי. הדגש בשנים אלו היה שימור טבע בר ונוף פראי, הביקורת נסובה על המודרניזציה אשר נוגסת בשטחי הפרא והתייחסה למהות האיכותית של הטבע ללא חישובי תועלת לאדם.
  • איכות הסביבה, משנות ה-50 ועד שנות ה-70 - התפתחות המדעים המדויקים גררה תפיסה חומרית של הטבע, ערכי הנוף הפראי הרומנטיים פינו מקומם לטובת מחקרים המנתחים את השפעת הזיהום על מערכות אקולוגיות. עיסוק התנועות הסביבתיות בשנים אלו התמקד בשמירה על בריאות הציבור, איכות הסביבה נכנסה לעולם הפוליטיקה ככוח משפיע, הביקורת התמקדה במפעלים מזהמים. בשנת 1962 יצא ספרה המשפיע של רייצ'ל קרסון האביב הדומם, ספר זה סימן את תחילת העיסוק של העולם המערבי בחשיבה סביבתית מודרנית. הספר עוסק בהשפעת חומרי ההדברה החקלאיים על הסביבה. בתקופה זו החל העיסוק בניהול משאבי טבע מתוך הבנה שהאנושות צורכת משאבים בקצב גבוה מההתחדשות שלהם.
  • קיימות חברתית/סביבתית, התנועה הסביבתית החדשה שהחלה לצבור תאוצה מאז שנות ה 70, הרחיבה את העיסוק של התחום הסביבתי גם לתחום החברתי וזוהי הבשורה העיקרית שלה. לב העיסוק עובר למרכזי החיים של האנושות - העיר. הפעילויות הסביבתיות מקבלות אופי קהילתי וספציפי למקום, בניגוד מסוים לכיוון הגלובלי בו מתפתחת הכלכלה, הפעילויות מתמקדות בביקורת חברתית ובפיתוח בר קיימא רב ממדי (סביבתי/חברתי/כלכלי). "הסביבה" נהפכת לנושא רב תחומי המכיל בתוכו את כל תחומי הדעת והעשייה האנושית, למעשה הסביבה הופכת לסוג חדש של חשיבה אנושית: חשיבה סביבתית.

תחומי עיסוק מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הסביבתית- אשר יונקת את רעיונותיה מתוך חשיבה סביבתית, עוסקת תחומים רבים ומגוונים:

תפיסות רעיוניות ומושגים מרכזיים בשיח הסביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות הטכנולוגיה האנושית וגדילת האוכלוסייה האנושית על פני כדור הארץ הביאו הוגי דעות ותאורטיקנים לעסוק בשאלות המורכבות של החשיבה הסביבתית. עיסוק זה "הוליד" תאוריות ומושגים רבים, מאמרים ומחקרים חלוציים נכתבו והשפיעו על תודעתם של מיליונים ברחבי העולם. תשתית הפילוסופיה וההגות של החשיבה הסביבתית נבנתה בידי רבים אשר השכילו לנתח את כיוון ההתקדמות של התרבות האנושית ולשים אצבע על הבעיות ויותר מכך לפתח פתרונות טכניים ותפיסתיים. הוגים ופעילים בזרם הסביבתי-חברתי מאמינים כי הגורמים לפגיעה בסביבה אינם רק הטכנולוגיה או הנהגים הפיזיים המסוימים היוצרים זיהום באופן ישיר, אלא תפיסות שגויות נפוצות של היחס בין האדם לטבע, של היחסים הפנים-חברתיים ושל שאלות פילוסופיות עמוקות נוספות, המסייעים לקיבוע והתפשטות של נהגים פיזיים אלה. לפיכך, נטען, המפתח לשינוי סביבתי הוא קודם כל תפיסתי, מוסרי, תרבותי, פוליטי או כלכלי (תלוי ברמת הניתוח). לדוגמה, רבים בקרב זרמים אלה טוענים כנגד אידאולוגיות השמות דגש על צמיחה כלכלית (למשל קפיטליזם וסוציאליזם), ומקשרים את פתרון בעיות הסביבה למציאת מודל כלכלי אחר. דוגמה אחרת היא קידום של דמוקרטיזציה, מתוך אמונה שגופים ריכוזיים ומרוחקים מהציבור נוטים לגרום זיהום רב יותר.

מספר מצומצם של תאוריות ותפיסות סביבתיות מוצע בתמצות:

  • קיימות - רעיון חשיבתי המטפל בניהול משאבים טבעיים. ניצול לעומת קצב ההתחדשות. זוהי למעשה ההחשיבה הבסיסית והחשובה ביותר בשיח הסביבתי כיום. הנחת היסוד היא ששימוש לא מושכל במשאבים לאורך זמן מוביל את האנושות למשברים שונים. נציג בולט למשפחת המשאבים הלא מתחדשים הוא הנפט.
  • אתיקה סביבתית - סוג חדש של אתיקה נובע מן החשיבה הסביבתית, העיסוק בעתיד הרחוק וחשיבה על הדורות הבאים מחייב כללי מוסר כלפי דורות העתיד, לדוגמה האם ראוי שנשתמש בכל הנפט שנשאר בשביל עצמנו בלבד?
  • אקולוגיה עמוקה - פילוסופיה סביבתית המתנערת מן התפיסה האנתרופוצנטרית ומייחסת זכות קיום שווה לכל היצורים על פני כדור הארץ.
  • כלכלה סביבתית (כלכלה ירוקה) - כלכלה קונוונציונאלית מתבססת על צמיחה, החשיבה הסביבתית מוטרדת מהעובדה שאין צמיחה אין סופית בעולם מוגבל משאבים. פיתוח של שיטות כלכליות חדשות באות לענות על קונפליקט זה. כלכלה ירוקה נשענת על רעיון הקיימות ומערבת ערכים מוסריים בתוכה. שיטות המדידה של הצלחה כלכלית משתנות ועימם גם תרבות הצריכה. אין מדובר פה על צריכת מוצרים ירוקים אלא על הפחתת הצריכה, חסכון, שימוש חוזר, חישוב ערך כלכלי לפעולות מיחזור ועידוד עסקים מקומיים.
  • פרמקלצ'ר - שיטה מקיפה לחקלאות ואורח חיים מקיים, השיטה מתרכזת בטכניקות לבניית מערכת אקולוגית יצרנית ומאוזנת.

הוגים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגים בולטים בחשיבה הסביבתית הם: ארן נס, מוריי בוקצ'ין, אלדו ליאופלד, גארט הרדין, נעמי קליין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]