חתולים (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חתולים (מחזמר)
מלחין אנדרו לויד ובר
שם במקור CATS
ליברטיסט טי אס אליוט
טרוור נאן
ריצ'רד סטילגו
מבוסס על "Old Possum's Book of Practical Cats" ("ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים")
מאת טי אס אליוט
סוגה מוזיקלית מחזמר
מספר מערכות 2
זמן ההתרחשות לילה אחד
מקום מגרש גרוטאות
שפה אנגלית
מדינה Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
שנה 1980
פרסים 2 זכיות בפרס אוליבייה
7 זכיות בפרס טוני ועוד 4 מועמדויות

חתוליםאנגלית: Cats) הוא מחזמר שהולחן על ידי אנדרו לויד ובר, ומבוסס על ספר השירה לילדים "Old Possum's Book of Practical Cats" ("ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים") מאת טי אס אליוט. המחזמר מספר את סיפורו של שבט חתולים בשם Jellicles המתכנס מדי שנה למשך לילה אחד, ובו זקן השבט בוחר חתול אחד אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים. המחזמר כולל את השיר הפופולרי "Memory" ("זיכרון").

המחזמר, בבימויו של טרוור נאן ובכוריאוגרפיה של ג'יליאן לין, עלה לראשונה בווסט אנד בשנת 1981, ולאחר מכן, עם אותו צוות יוצרים, עלה בברודוויי בשנת 1982. המחזמר זכה בפרסים רבים, לרבות פרס המחזמר הטוב ביותר הן בטקס חלוקת פרסי אוליבייה והן בטקס חלוקת פרסי טוני. ההפקה הלונדונית רצה במשך 21 שנים, בעוד ההפקה הניו יורקית רצה במשך 18 שנים, ובכך קבעו הישגי שיא לתקופתן. השחקניות איליין פייג' ובטי בקלי הפכו למזוהות במיוחד עם מחזמר זה. שחקנית אחת, מרלן דניאל, לקחה חלק בהפקה בברודוויי במשך כל שנות הרצתה (החל משנת 1982 ועד לשנת 2000).

מחזמר זה הוא השני במספר ההופעות הרבות ביותר בהיסטוריה של ברודוויי (אחרי "פנטום האופרה", גם הוא מאת אנדרו לויד ובר), והרביעי בהיסטוריה של הווסט אנד (אחרי "עלובי החיים", "פנטום האופרה" ו-"אחים בדם"). המחזמר הועלה ברחבי העולם פעמים רבות ותורגם ליותר מ-20 שפות. בשנת 1998 צולם המחזמר לווידאו והופץ למכירה בקלטות וידאו ובהמשך ב-DVD.

היסטוריה של ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר מבוסס על ספר השירים לילדים "Old Possum's Book of Practical Cats" ("ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים") משנת 1939, מאת טי אס אליוט, שהיה אהוב על אנדרו לויד ובר בילדותו. שירי המחזמר הולחנו על ידי ובר על פי מילות השירים של אליוט, למעט יוצא דופן אחד: השיר המפורסם ביותר מהמחזמר, "Memory" ("זיכרון"), שעבורו כתב את המילים טרוור נאן, על פי שירו של אליוט "Rhapsody on a Windy Night" ("רפסודיה בלילה סוער"). כמו כן, שיר קצר בשם "The Moments of Happiness" נלקח מתוך אוסף שירים אחר של אליוט, בשם "Four Quartets". ובר החל להלחין את השירים בסוף 1977 והעלה לראשונה את היצירות בפסטיבל בעיר סידמונטון בשנת 1980. ההופעה נערכה במעמד ואלרי אליוט, אלמנתו של טי אס אליוט המנוח. היא אהבה את השירים שהלחין ובר, ונתנה את ברכתה לעבד את השירים למחזה מוזיקלי.

פתיחת המחזמר הלא שגרתי משלבת פוגה ולעתים מלווה המוזיקה טקסט מדוקלם. המופע כולו מסופר באמצעות מוזיקה, כמעט ללא דיאלוג מדובר בין השירים. ריקוד אף הוא מרכיב מרכזי במחזמר, במיוחד במהלך ריקוד נשף חתולי ה-Jellicle, שנמשך כעשר דקות. התפאורה, שבנויה כמגרש גרוטאות מוגדל (ביחס למציאות, כדי שיתאים לחתולים בגודל בני אדם), נשארת במקומה לאורך כל ההצגה. המחזמר מביא לידי ביטוי את השפעותיו האקלקטיות של ובר – הסוגות המוזיקליות במחזמר מגוונות מאוד: החל מקלאסית דרך פופ, ג'אז, רוק ומוזיקה אלקטרו-אקוסטית וכלה בשירי כנסייה, כגון "The Addressing of Cats".

החזרות למחזמר החלו בתחילת 1981 ב-New London Theatre. מנהלי עזבונו של אליוט דרשו כי לא ייכתב תסריט וכי ייעשה שימוש רק במילות השירים המקוריים כטקסט, ולכן למחזמר לא הייתה עלילה ברורה במהלך החזרות. הדבר גרם לבלבול בקרב שחקנים רבים שהתקשו להבין מה הם בדיוק עושים. נוסף על כך השחקנית הראשית ג'ודי דנץ', שלוהקה במקור לתפקיד גריזבלה, נפצעה ברגלה במהלך החזרות ונאלצה לפרוש מההפקה. ברגע האחרון הוקפצה לתפקיד השחקנית איליין פייג', שגילמה לפני כן את "אוויטה" (אף הוא מחזמר של ובר), והפכה למזוהה איתו.

הופעת הבכורה של המחזמר בווסט אנד שבלונדון הועלתה ב-New London Theatre ב-11 במאי 1981. המחזמר הופק על ידי קמרון מקינטוש וחברת ההפקות של ובר Really Useful Group, ובוים על ידי טרוור נאן, עם הכוריאוגרפית ג'יליאן לין. את העיצוב והתאורה ביצעו ג'ון נפייר ודיוויד הרסי (בהתאמה). ההצגה הועלתה בלונדון 8,949 פעמים בסך הכול. ההופעה האחרונה בווסט אנד של לונדון התקיימה ביום הולדתה ה-21 של ההפקה, 11 במאי 2002, והוקרנה על מסך גדול בקובנט גרדן, לשמחתם של אוהדים רבים שלא הצליחו לרכוש כרטיס. הפקה זו החזיקה בשיא של המחזמר שהועלה מספר הפעמים הרב ביותר בלונדון, עד לתאריך 8 באוקטובר 2006, כאשר השיא נשבר על ידי המחזמר "עלובי החיים".

ב-7 באוקטובר 1982 הועלה המחזמר לראשונה בברודוויי שבניו יורק, בתיאטרון Winter Garden Theatre, עם אותו צוות יוצרים. ב-19 ביוני 1997 שברה ההפקה שיא כשהפכה למחזמר שהועלה מספר הפעמים הרב ביותר בהיסטוריה של ברודוויי – 6,138 הופעות. ההצגה ירדה ב-10 בספטמבר 2000, לאחר סך כולל של 7,485 הופעות. ב-9 בינואר 2006 נשבר השיא על ידי פנטום האופרה, ומאז מחזיקה ההפקה רק במקום השני במספר ההופעות הרב ביותר בהיסטוריה של ברודוויי. על פי ובר, כאשר המופע המקורי הופק בלונדון, הוא עלה רק 900,000 ליש"ט, אולם בברודוויי הוא עלה 5,000,000$.‏[1]

בשנת 1998 הפיק ובר סרט וידאו המבוסס על ההפקה הבימתית בלונדון, בכיכובם של איליין פייג', שגילמה לראשונה בלונדון את התפקיד של גריזבלה; קן פייג', שגילם לראשונה בברודוויי את התפקיד של סבא דברימימוס; סר ג'ון מילס כגאס; מייקל גרובר כמאנקוסטראפ; ג'ון פרטרידג' כראם טאם טאגר; ג'ו גיב כראמפלטיזר; ועם זמרים ורקדנים רבים שהשתתפו בעבר בהפקות הבמה השונות של המחזמר.‏[2] את הסרט ביים דיוויד מאלט, עם כוריאוגרפיה ובימוי מוזיקלי של ג'יליאן לין, היוצרת המקורית והמוערכת של המחזמר. הצילומים נערכו ב-Adelphi Theatre שבלונדון, והסרט הופץ למכירה ב-VHS ובהמשך ב-DVD, כמו גם נמכר לשידור בערוצי טלוויזיה ברחבי העולם (גם בישראל). ובר וצוות ההפקה של הסרט רצו להעביר לצופים בבית את התחושה של צפייה בהופעה החיה, ולכן הציבו את כל המצלמות מול הבמה בזוויות שונות והוסיפו כמה צילומי תקריב.

המחזמר תורגם למעל 20 שפות‏[3], ולאורך השנים הופק באופן מקצועי, בין השאר, במקומות הבאים:



ב-3 באוגוסט 2012 פורסם כי ב-9 בפברואר 2013 צפוי להתחיל סיבוב הופעות של המחזמר ברחבי בריטניה, בהפקת Edinburgh Playhouse.‏‏[4]

רשת בתי הספר לאמנויות Stagecoach Theatre Arts חגגה את יום השנה ה-25 של המחזה בהעלאת הופעה של Cats בארנה מקורה שבברמינגהאם ב-24 במרץ 2013.‏‏[5] בשיתוף עם The Really Useful Group‏. 3,500 ילדים מכל רחבי אירופה הצטרפו למקהלה וירטואלית אשר הייתה להפקה הגדולה ביותר של המחזמר שנראתה אי פעם. המקהלה הווירטואלית התווספה למקהלה חיה של כ-500 איש, בליווי תזמורת מלאה וכן 16 סולנים. 35 בתי הספר של הרשת מכל רחבי בריטניה השתתפו במופע, וכל בית ספר הציג בתורו קטע קטן של המחזה באזור אחר על הבמה. נוסף על כך, 52 רקדנים מובחרים שנבחרו, כולל 14 רקדני סולו שגילמו את התפקידים הראשיים, ביצעו את כל ההצגה על במה מרכזית מוגבהת שמוקמת במרכז הארנה. The Really Useful Group, אנדרו לויד ובר, ורוניקה בנטס, סטפני מנואל ופול לדינגטון רייט תרמו ושיתפו פעולה יחד בהפקה זו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט החתולים מתאסף אחת לשנה, על מנת לבחור בחתול אחד, אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים.

לאחר הפתיחה החתולים מתאספים על הבמה, המעוצבת כמגרש גרוטאות, מספרים כי הם משתייכים לשבט חתולים שנקרא Jellicles, ומסבירים מהו אותו שבט ומה מטרתם (Jellicle Songs for Jellicle Cats). החתולים (אשר שוברים מדי פעם את הקיר הרביעי) מבחינים באדם בקהל, ומסבירים כיצד מוענקים שמות לחתולים השונים שבשבט (The Naming of Cats). לאחר מכן מתחיל ריקוד סולו המבוצע על ידי ויקטוריה, החתולה הלבנה, אשר מסמל את תחילתו של נשף חתולי ה-Jellicle‏ (The Invitation to the Jellicle Ball) ומאנקוסטראפ מספר לצופים כי הלילה הוא הלילה שבו זקן השבט, סבא דברימימוס, יבחר בחתול אחד, אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים.

החתולים מתחילים להציג את עצמם ואת עמיתיהם, באופן המדמה הגשת מועמדויות, שמתוכן יבחר "דברימימוס" את החתול האחד. ראשון מופיע בפני השבט מאנקוסטראפ, ומציג את מועמדותה של ג'ני-אני-דוטס (The Old Gumbie Cat), חתולה גדולה ומנומרת, אשר "יושבת, יושבת, יושבת ויושבת" במשך כל היום, בעוד בלילה היא שולטת על העכברים והמקקים, ומלמדת אותם פעילויות שונות. ג'ני-אני-דוטס מסיימת, מברכת את החתולים האחרים, אך היא נקטעת. המוזיקה מתחלפת במהירות, וראם טאם טאגר נכנס, בכניסה ראוותנית (The Rum Tum Tugger). חתול זה הוא בעל רעמה פרועה וכתמי נמר על חזהו. הוא הפכפך מאוד ובלתי ניתן לריצוי, שכן הוא "עושה מה שהוא עושה, ואין שום דבר שניתן לעשות בקשר לזה".

חתולה אפורה, זקנה ומרופטת, מדדה אל מרכז הבמה. זוהי גריזבלה. החתולים האחרים נסוגים, ושרים על מצבה העצוב ועל גורלה המר (Grizabella: The Glamour Cat). גריזבלה עוזבת, ומוזיקת הרקע מתחלפת למנגינה אופטימית ועליזה. באסטופר ג'ונס, חתול שמן ושחור, מופיע (Bustopher Jones: The Cat About Town). באסטופר ג'ונס נמנה עם האליטה של החתולים, ונוהג לבקר במועדוני הג'נטלמנים היוקרתיים של לונדון. קול נפץ עז מפתיע ומקפיץ את כל החתולים. האם יכול להיות שזה מקאוויטי? החתולים בורחים בבהלה אל מחוץ לבמה. צחקוקים מהוסים נשמעים ברקע, מסמנים את הכניסה של החתול מאנגוג'רי ושל החתולה ראמפלטיזר. השניים הם זוג חתולים פורצים קטנים, כמעט זהים זה לזה, שובבים מאוד, והם נהנים מגרימת צרות בקרב משפחות אנושיות (Mungojerrie and Rumpleteazer).

לבסוף מופיע סוף סוף זקן שבט חתולי ה-Jellicle, סבא דברימימוס (Old Deuteronomy). סבא דברימימוס הוא חתול גדול וזקן, שכבר "חי חיים רבים" והיה "נשוי לתשע נשים". הוא זה שיבחר בחתול אחד, אשר יעלה לשמים. ברוב ההפקות, בשלב זה, החתולים מבצעים שיר (The Awful Battle of the Pekes and the Pollicles) בפני דברימימוס. שיר זה מתאר את סיפורם של שני שבטי כלבים, הנפגשים ומתעמתים זה עם זה ברחוב, אך לבסוף מגורשים בפחד משם על ידי חתול גדול עם עיניים אדומות מהבהבות, המכונה ראמפוס הגדול (באנגלית: מהומה). לאחר מספר מילים מצד דברימימוס על אודות גורלם של החתולים והכלבים, נשמע שוב קול נפץ עז. החתולים, הסבורים שזהו מקאוויטי, נבהלים ומתחילים להתרוצץ, עד אשר דברימימוס קורא להם לחזור. הנשף מתחיל בקטע מוזיקלי שבו החתולים שרים, רוקדים ומפגינים את יכולותיהם המיוחדות (The Jellicle Ball).

לאחר הנשף מופיעה שוב גריזבלה ומנסה לרקוד, לחקות את תנועות הריקוד של החתולים שקדמו לה; אולם בשל גילה המתקדם וגופה החלש היא נכשלת במשימה. שוב היא מנודה על ידי החתולים האחרים. גריזבלה שרה גרסה קצרה של השיר המפורסם "זיכרון" ("Memory"), ועוזבת את הבמה.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפנתה אל אסיפת החתולים, באמצעות ביצוע השיר "Memory", גריזבלה היא החתולה שנבחרת להיות זו שתזכה להיוולד מחדש לחיים חדשים.

לאחר הנשף, "דברימימוס" הזקן שר אודות "מהו אושר", בהתייחסו לשירה של גריזבלה. החתולים לא מבינים מה שהוא מנסה לרמוז להם, ולכן הוא שולח את ההודעה שוב, וג'מימה שרה את זה בשביל שכולם ישמעו ויבינו (The Moments of Happiness). אספרגוס - חתול זקן המוכר יותר בקיצור "גאס" - מדשדש קדימה (Gus: The Theatre Cat). גאס הוא חתול שהיה לפני שנים רבות שחקן מפורסם, אבל כיום הוא זקן וחולה. הוא מלווה על ידי ג'לילורום, שמספרת על עלילותיו. גאס נזכר איך הוא שיחק פעם אחת דמות של חתול בשם גראולטיגר, הידוע לשמצה, האימה של התמזה (Growltiger's Last Stand). הוא מספר אודות הרומן של הפיראט עם גרידלבון ואיך הוא הובס על ידי חתול סיאמי, ונאלץ "לצעוד לקצה הקורה".

לאחר שגאס מסיים להעלות זכרונות ויוצא, החתול סקימבלשאנקס נמצא כשהוא ישן בפינה (Skimbleshanks: The Railway Cat). חתול זה, באופן לא רשמי, אחראי על רכבת הלילה לגלאזגו. הוא חכם מאוד, וגם חשוב מאוד - כי אם הוא נעלם, אז "הרכבת לא יכולה לצאת לדרכה". במהלך השיר שלו, החתולים מדמים מנוע של קטר רכבת מחפצים שונים שבמגרש הגרוטאות, כאשר מספר חתולים מסובבים את הגלגלים, בעוד האחרים מחזיקים את המבנה ומדליקים את הפנסים הקדמיים.

לרקע צלילי התרסקות, שמופיעים בפעם השלישית, בליווי צחוק מרושע, מופיע לבסוף מקאוויטי, החתול המבוקש ביותר. הוא עבריין שמעולם לא נתפס, שכן "הוא אף פעם לא נמצא בזירת הפשע". זהו חתול בעל מראה מחריד, שהינו ה"נבל" של שבט חתולי ה-Jellicle. פקודיו של מקאוויטי משליכים רשת על "דברימימוס" הזקן, לוכדים אותו וחוטפים אותו אל מחוץ לבמה. בעוד מספר חתולים מנסים לעקוב אחריהם, דמיטר ובאמבלורינה שרות את מה שהן יודעות על מקאוויטי (Macavity: The Mystery Cat). לאחר שהן מסיימות, מקאוויטי חוזר כשהוא מחופש ל"דברימימוס" הזקן. כאשר דימטר חושפת אותו, הוא נלחם עם מאנקוסטראפ ואלונזו. למרות שבתחילה הוא מצליח להחזיק מעמד במאבק נגדם, בסופו של דבר מקאוויטי חש מאוים על ידי שני החתולים הצעירים; כאשר שאר שבט החתולים מתחיל להתלכד ולהקיף אותו, הוא מקצר את חוטי החשמל של אורות הבמה, יוצר בלבול ובורח.

רום טום טאגר מציע שהחתולים יבקשו את עזרתו של מר מיסטופליס (Mr. Mistoffelees). מר מיסטופליס הוא חתול שחור וקטן, שיכול לבצע מעשי קסם שאף חתול אחר לא יכול לעשות. מר מיסטופליס מבצע את הריקוד שלו, שנחשב לאחד מריקודי הסולו המורכבים והמאתגרים ביותר במחזמר. החתול הקסום משיב את החשמל לאורות הבמה, ומחזיר את "דברימימוס" הזקן, כשהוא זוכה לשבחים מכל החתולים. שעת זריחת השמש מתקרבת. כעת, לאחר שהושב, "דברים" יכול לבצע את בחירתו.

לאחר ש-"דברימימוס" הזקן מתיישב, גריזבלה חוזרת למגרש הגרוטאות, והוא מאפשר לה לפנות בדברים אל אסיפת החתולים (Memory). עם ברכתן ועידודן של ויקטוריה וג'מימה, פנייתה של גריזבלה נענית בחיוב, והיא נבחרת להיות החתולה אשר תזכה לעלות לשמיים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים (The Journey to the Heaviside Layer). צמיג גדול עולה מערמות הזבל, ונושא את גריזבלה ואת "דברימימוס" הזקן לעבר השמיים; "דברים" יורד, על מנת שהיא תוכל לסיים את המסע בכוחות עצמה. "דברימימוס" נותן את נאום הסיכום שלו לקהל האנושי (The Ad-Dressing of Cats) והתוכנית מגיעה לסיומה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה
  • "Overture" – תזמורת
  • "Prologue: Jellicle Songs for Jellicle Cats" – הלהקה
  • "The Naming of Cats" – הלהקה
  • "The Invitation to the Jellicle Ball" – ויקטוריה, קרבוקטי, מאנקוסטראפ
  • "The Old Gumbie Cat" – ג'ני-אני-דוטס, מאנקוסטראפ, באמבלורינה, ג'לילורום, דמיטר
  • "The Rum Tum Tugger" – רום טום טאגר והלהקה
  • "Grizabella: The Glamour Cat" – גריזבלה, דמיטר, באמבלורינה
  • "Bustopher Jones: The Cat About Town" – בוסטופר ג'ונס, ג'ני-אני-דוטס , ג'לילורום, באמבלורינה
  • "Mungojerrie and Rumpleteazer" – מונגוג'רי, ראמפלטיזר
  • "Old Deuteronomy" – מאנקוסטראפ, רום טום טאגר, "דברים" הזקן
  • "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" – מאנקוסטראפ, ראמפוס והלהקה
  • "The Song of the Jellicles" – הלהקה
  • "The Jellicle Ball" – תזמורת
  • "Grizabella, The Glamour Cat"‏ (Reprise) – גריזבלה
  • "Memory" – גריזבלה
מערכה שנייה

הרכב התזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]



דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חתולים - דמויות

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השחקנים הרבים שהשתתפו בהפקות המחזמר השונות, לאורך השנים, ניתן למנות את:

שם הדמות הדמות בהפקת לונדון המקורית 1981 הדמות בהפקת ברודוויי המקורית 1982 בסרט משנת 1998
אלונזו רולנד אלכסנדר הקטור ג'אמי מרקאדו ג'אסון גראדינר
אלקטרה אניטה פאשלי קריסטין לאנגר ליאה סו מורלנד
אספרגוס/גאס סטיבן טאטה סטיבן חנן טוני טימברלייק
בומבאליורינה גרלדיאן גראדנר דונה קינג רוזמרי פורד
ג'מימה/סילאבאב שרה ברייטמן וויטני קרשאו וירלה קאסטליין
ג'לילרום סוזן ג'ין טאנר בוני סימונס סוזן ג'ין טאנר
גריזבלה איליין פייג' בטי באקלי איליין פייג'
"דברים" הזקן בריאן בלסד קן פאג' קן פאג'
דמיטר שרון לי-היל וונדי אדמיד אווה מאי
מאנגוג'רי ג'ון טרונטון רנה קלמנטה דרו וארלי
מקאבאטי ג'ון טרונטון קנת' ארד בריאן ווטלרס
ראמפלטיזר בוני לנגפורד קריסטין לאנגר ג'ו גיב
ראם טאם טאגר פאול ניקולס טרנס מאן ג'ון פרטידג'

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת וסט אנד המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1981 פרס אוליבייה המחזמר החדש הטוב ביותר זכייה
הישגים יוצאי דופן במחזמר ג'יליאן לין זכייה

הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמדות תוצאה
1983 פרס טוני המחזמר הטוב ביותר זכייה
מחזאי הטוב ביותר (מחזמר) אנדרו לויד ובר, טרוור נאן, ג'יליאן לין זכייה
הלחן הטוב ביותר אנדרו לויד ובר, טי אס אליוט, טרוור נאן זכייה
שחקן ראשי במחזמר הטוב ביותר הארי גרוונר, כמאנקוסטראפ מועמדות
סטיבן הנאן, כבאסטופר ג'ונס / אספרגוס / גראולטיגר מועמדות
שחקנית ראשית במחזמר הטובה ביותר בטי באקלי זכייה
בימוי מחזמר הטוב ביותר טרוור נאן זכייה
הכוריאוגרפיה הטובה ביותר ג'יליאן לין מועמדות
עיצוב התפאורה הטובה ביותר ג'ון נפייר מועמדות
עיצוב התלבושות הטובה ביותר זכייה
התאורה הטובה ביותר דיוויד הרסי זכייה

שינויים במחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הצגות הבכורה בלונדון ובברודוויי, המחזמר עבר מספר שינויים. הגרסה העדכנית ביותר, אשר הזכויות לה שמורות בחברת ההפקות של רוג'רס והמרשטיין, מבוססת על הגרסה של סיבוב ההופעות האחרון בבריטניה. גרסה זו כוללת מספר השמטות קטנות, העברות ותוספות של קטעים מוזיקליים, שיבוצים מחדש של קטעי שירה והפחתה במספר נגני התזמורת.

בגרסה המקורית של לונדון, השיר "Mungojerrie and Rumpelteazer" בוצע במשקל 12/8 בסגנון ג'אזי והושר על ידי מאנגוג'רי וראמפלטיזר, ששרו על עצמם. בשלב מאוחר יותר, לקראת העלאת המחזה בברודוויי, כתב אנדרו לויד ובר מנגינה חדשה, ובהפקה זו מר מיסטופליס שר על מאנגוג'רי וראמפלטיזר בגוף השלישי, כאשר מונגוג'רי וראמפלטיזר הן בובות הנשלטות על ידי קסמיו של מר מיסטופליס. גרסה זו של השיר בוצעה במשקל 4/4 קצבי, והחלק האמצעי ב-7/8, בסגנון הדומה לגרסה המקורית. בגרסה החדשה של ובר נעשה שימוש עבור כל ההפקות הבאות של המחזמר עד הסרט משנת 1998 שבו הדמויות שבו ושרו את שירן בעצמן (כמו כן בגרסת הסרט קוצץ בית מהשיר). כיום מונגוג'רי וראמפלטיזר שרים את השיר שלהם עצמם בכל ההפקות. בגרסה הנוכחית, המבוססת על הגרסה של סיבוב ההופעות האחרון בבריטניה, הקטע שבמשקל 7/8 עובד ל-4/4, תוך שימוש בטריולות המדמות את משקל 12/8 המקורי.

גם הקטע "Growltiger's Last Stand" שונה לקראת ההעלאה בברודוויי. בהפקה הלונדונית המקורית, "הדואט האחרון" של גראולטיגר וגרידלבון היה מבוסס על שיר של טי אס אליוט שמעולם לא פורסם - "The Ballad of Billy M'Caw". להפקה של ברודוויי, הבלדה הוחלפה בערבוביה של אופרה איטלקית (המזכירה את "מאדאם באטרפליי" של פוצ'יני). גרסה חדשה זו שולבה לאחר מכן לתוך רוב ההפקות ברחבי העולם (החריגה הבולטת הייתה ההפקה ההונגרית). הבלדה המקורית נשארה בהפקה הלונדונית עד לראשית שנות ה-90, אז היא הוחלפה באריה האיטלקית. "Billy M'Caw" הוכנסה מחדש למחזה בסיבוב ההופעות בבריטניה, שהחל סמוך לאחר שההצגה ירדה מבימות לונדון. ובר אמר כי הוא מרוצה מהחזרה של "The Ballad of Billy M'Caw" שכן הוא לא אהב במיוחד את הגרסה האיטלקית.‏[6] בגרסת סרט הווידאו, הסצנה הכוללת את דמותו של גראולטיגר נחתכה כולה, בשל גילו המתקדם של השחקן סר ג'ון מילס (גאס, חתול התיאטרון). על פי זכויות היוצרים של המחזמר, שני השירים נכללים בו, וניתנת אפשרות לכל הפקה לבחור איזה מהשניים לכלול.

בהפקות מהשנים האחרונות, המילים של "Growltiger's Last Stand" שונו, כדי להימנע משימוש בשפה שעלול להיתפס כגזענית (המילה "Chinks", המשמשת ככינוי גנאי לסינים, הוחלפה במילה "Siamese"). עם זאת, המילים "Heathen Chinese" שמופיעות בשיר "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" - נשארו כמות שהן.

בהקלטה של צוות השחקנים המקורי של ההפקה הלונדונית, הוקלטו גרסאות ארוכות יותר של השירים "The Old Gumbie Cat",‏ "Old Deuteronomy" ו-"The Ad-Dressing of Cats", עם שורות/בתים שהושמטו מהפקות מאוחרות יותר.

בסיבוב ההופעות בארצות הברית ממשיכים להשתמש במוזיקה של הגרסה המקורית של ברודוויי, לרבות האריה האיטלקית וחומרים אחרים שנחתכו מגרסאות חדשות יותר. רק "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" ובית אחד מ-"Mungojerrie and Rumpleteazer" נחתכו מהביצוע של הפקה זו.

הפקות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר הועלה לראשונה בישראל בשנת 1997 תחת השם "Mיאו" בבימת-הנוער העירונית רחובות, כאשר בסיס התפאורה הורכב מ-10 מכוניות שלמות (שהובאו לבמה ממגרש גרוטאות סמוך על ידי גרר של עיריית רחובות) וסט של פיגומים מאתר שיפוצים סמוך.

בשנת 2007 הועלה המחזמר בהפקה משותפת של בית צבי ותיאטרון הספרייה, בתרגומו של דניאל אפרת ובבימויו של הכוריאוגרף עוז מורג. ההפקה זכתה לביקוש רב ובסיבוב הראשון שלה היא הוצגה למעלה ממאה פעמים. בחודש דצמבר 2008, לאור הביקוש הרב, חזרה ההפקה שנית להצגות ה-120 שלה לאורך חג החנוכה. בהפקה השתתפו בוגרי בית צבי ותלמידי השנה השלישית, ביניהם: יוליה איגלניק (ויקטוריה), אור אילן (ראמפלטיזר), דניאל אפרת (מאנגוג'רי), אברי ארבל (סקימבלשאנקס), אוהד יהודאי (ג'ורג'), הילה זיתון (גריזבלה), רויטל זלצמן (גריזבלה), שחר ישי (מאנקוסטראפ), קרן מרום (בומבאליורינה), רוני מרחבי (ג'ני-אני-דוטס), ברייני פירסטנברג (גריזבלה), שחר פרץ (מיסתופליס), ניר שיבר (אספרגוס), ליז רביאן (בומבאליורינה).

בנובמבר 2014 הגיעה לישראל ההפקה של המחזה מלונדון והופיעה בשפת המקור (עם קצת עברית).‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1](הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
  2. ^ Cats (video version) at Internet Movie Database. Internet Movie Database. אוחזר ב־23 April 2008.
  3. ^ Cats homepage. Really Useful Website. אוחזר ב־23 April 2008.
  4. ^ The Memory Lives On - A New 'Cats' Tour in 2013. Catsthemusical.com. אוחזר ב־2013-03-03.
  5. ^ REFLECTIONS ON 'CATS' - Stagecoach Theatre Arts. Stagecoach.co.uk. אוחזר ב־2013-03-03.
  6. ^ Cats UK Tour. Cats UK Tour. אוחזר ב־23 April 2008.
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ"Cats": מיאוחזמר, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2014


מבחר ממחזות הזמר של אנדרו לויד ובר
יוסף וכתונת הפסים המשגעת (1968) • ישו כוכב עליון (1970) • אוויטה (1976) • חתולים (1981)
סטארלייט אקספרס (1984) • פנטום האופרה (1986) • שדרות סאנסט (1993)
AndrewLloydWebber2.jpg