חתול רחוב

ערך זה עוסק בכינוי לחתולים החיים ברחובות הערים. אם התכוונתם למשחק מחשב, ראו חתול רחוב (משחק מחשב).

חתול רחוב בעל קצה אוזן קטומה, לאות שעבר סירוס, בחוף הים ברידינג, תל אביב

חתול רחוב שותה בגינה ציבורית

חתול הרחוב הוא כינוי לקבוצת החתולים הגרים ברחובות הערים. הם נמנים עם אותה קבוצה (תת-מין) כמו חתולי הבית, אך הם ננטשו על ידי בעליהם או נולדו ברחוב. תופעת חתולי הרחוב קיימת ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל. על-פי הערכות שונות, בישראל ישנם למעלה ממיליון חתולי רחוב.

ריבוי טבעי של חתולי רחוב

להבדיל מחתולי הבר, חתולי הבית הם בעלי מנגנון רבייה מאוד מפותח, המאפשר לנקבות להמליט עד שלוש פעמים בשנה; ובאקלים נוח כמו זה שבישראל, עד שמונה גורים בכל פעם ובממוצע ארבעה גורים בהמלטה, כלומר עד פי 9 מחתולת הבר. הייחום הראשון של חתולה מתרחש כבר בגיל 5 חודשים. חייה של חתולה, שלא בוצע בה עיקור, קצרים יותר בדרך כלל במידה משמעותית מחיי חתולה מעוקרת - 4 שנים בממוצע לעומת 14 שנים לחתולת בית מעוקרת. חתולה במהלך ההריון ולאחר ההמלטה זקוקה למזון בכמות משולשת מזו של חתול אחר. הטיפול בגורים והשמירה עליהם גובה לא פעם מחיר גבוה כיוון שחתולה תלחם בכל איום כדי להגן על גוריה גם במחיר חייה.

בערים גדולות וצפופות ברחבי העולם התרבו החתולים בגלל הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, וכן נטישה של חתולי בית וקצב ריבוי טבעי גבוה של חתולי הרחוב. כיוון שחתול הינו חיה טריטוריאלית, צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים שאינם מסורסים. תנועת הרכבים יוצרת איומים נוספים על חתולי הרחוב וחתולים רבים נפצעים ומתים. הריבוי העצום, התחלואה והתמותה יוצרים אוכלוסיות חתולים רעבות, לא יציבות ולעתים אף חולות. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר החתולים הופכים למטרד לבני האדם.

חתול זכר מסורס

ויסות הריבוי הטבעי

ריבוי אוכלוסיית החתולים מעלה צורך לוויסותו. קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב.

• המתה המונית - שיטה זולה אך מהווה פגיעה בזכויות בעלי החיים הקבועות בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) ולפיכך אסורה בישראל‏. ישנם המטילים ספק ביעילותה‏‏‏. על פי רישומי הטיפול הווטרינרי, מאז 1931 הורדמו למוות בתל אביב כ-150 אלף חתולים, אך גדילת האוכלוסייה לא נפסקה והאוכלוסייה לא קטנה.‏
• עיקור וסירוס והקמת נקודות האכלה מסודרות - ההנחות של שיטה זו היא שהחתולים המסורסים והמעוקרים תופסים את הטריטוריה ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם, וכך ישנו ויסות של גודל האוכלוסייה. על מנת להגיע לוויסות יש צורך לסרס ולעקר כ-75% מאוכלוסיית החתולים. במועצה האזורית אזור ערכו מבצע עיקור חתולות עקב תלונות תושבים על מפגעי רעש. לאחר עיקור 300 חתולות דיווח הוטרינר העירוני על ירידה משמעותית בתלונות.‏

חתולי הרחוב והאדם

קיום קהילה בריאה ויציבה של חתולי רחוב בקרב בני האדם נחשב כבעל יתרונות מסוימים לבני האדם:

• הגנה בפני מזיקים כגון עכברים וחולדות.
• הגנה בפני נחשים ארסיים
• צמצום אוכלוסיית החרקים המזיקים כגון תיקנים
• מבחינה אקולוגית, בשטחים בקרבת יישובים שבהם בני אדם הכחידו את הטורפים הטבעיים, פעילות הציד של החתולים יכולה לעזור באיזון האוכלוסיות הטבעיות

עם זאת, קיימים גם חסרונות לשיתוף החתול במרחב המחיה של האדם:

• טריפה משמעותית של מגוון חיות בר, בייחוד זוחלים וציפורים, הפוגעת במגוון הביולוגי המקומי.‏
• חתולים שאינם מסורסים מהווים גורם לרעש בעקבות קרבות על הטריטוריה, ולריח הנובע סימון הטריטוריה. סירוס חתולים מונע תופעות אלה.

עיקור וסירוס של חתולי רחוב

חתול רחוב בעל קצה אוזן קטומה, לאות שעבר סירוס

פעולת העיקור והסירוס מבוצעים על ידי וטרינר בניתוח בהרדמה מלאה, שבו מוסרים מהנקבה הרחם והשחלות, ומהזכר האשכים. ממחקרים אחרונים הוכיחו שאין להליכים אלו תופעות לוואי שליליות. לרוב, בהתערבות כוללת באוכלוסיית חתולים נוטים לבחור באחת הפעולות, עיקור או סירוס, על מנת לעצור את התרבות החתולים. הבחירה בעיקור החתולות עוצרת בקלות יתרה את הריבוי הטבעי, אך היא חודרנית ומסובכת יותר מבחינה רפואית ולכן עלולה לסכן יותר את החתולות המשוחררות מיד לאחר הניתוח למקומם הטבעי ללא אפשרות למעקב וטיפול חוזר. לעומת זאת, סירוס החתולים הזכרים הוא פעולה פשוטה יותר שאינה חודרנית ולכן לעתים עדיפה על פני עיקור מסיבי.

חתולי הרחוב המעוקרים והמסורסים מסומנים באזנם בעזרת חתך קטן. לאחר הניתוח החתולים מוחזרים אל סביבת המחיה שלהם.

מאבק משפטי בישראל

בארץ נערך מאבק של גופים לזכויות בעלי חיים כנגד רשויות ואגודות כגון צער בעלי חיים הנוקטות במדיניות של הריגת חתולי הרחוב כדי לשלוט בריבויים הטבעי באמצעות המתה. הרשויות הפועלות להמתת בעלי החיים רואים בהם מפגע תברואתי וטוענים שהמתתם תביא לפתרון הבעיה. המתנגדים לכך רואים במעשה פגיעה בזכויות בעלי החיים אותם ביית האדם ולכן הוא אחראי עליהם.

השופט מישאל חשין בסיכום בפסק דין ברע"א 1684/96

"העיקרון של 'ורחמיו על כל מעשיו' חייב להיות נר לרגלי בית המשפט הנכבד לגבי חוקיות האיסור להאכיל חתולי רחוב. צווינו מלידה להגן על החלש ובעלי החיים שהם חלשים. בעל חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכך צריך להיות גם התעללות בחיה. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לחיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה להגן על החיה כחלק מצווי המוסרי להגן על החלש."

בפסיקה נוספת של בית משפט השלום בתל אביב נקבע כי לכידה או המתה של חתולי רחוב, שאינם מהווים סכנה לשלום הציבור, היא עבירה על החוק.‏

התנגדות לעיקור וסירוס

גורמים יהודים אורתודוקסים מתנגדים לתהליכים אלו מסיבות הלכתיות ומסבירים כי הסירוס פוגע ביישוב העולם בהסתמך על הפסוק "ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו‏‏" (בראשית א, 22).‏

החוק בישראל בנוגע לחתולי רחוב

על פי הנחיות בג"ץ, חתול רחוב נחשב לחתול אשר חי בסביבת האדם, אין לו בעלים והוא ניזון בעיקר מפחי האשפה.

המתת חתולי רחוב מותרת כאשר:

• קיים סיכון מידי להתפשטות מחלת הכלבת.
• במקרה של התפשטות מחלת חתולים מדבקת באוכלוסיית חתולי-רחוב באזור מסוים.

המתת חתולי רחוב לצורכי "דילול" וויסות אוכלוסיית החתולים אסורה.

הדרכים החוקיות להמתת חתולי הרחוב:

• הרדמת חתול הרחוב במתקן המיועד לכך, על ידי רופא וטרינר, או על ידי עובדיו בפיקוחו ואחריותו. ההמתה תבוצע באמצעים שימזערו את הסבל הנגרם לחתולים.
• המתת חתולים על פי פקודת הכלבת יכולה להיעשות – וזאת רק כאשר אין אפשרות לפעול בדרך אחרת – בחומרים, שיטות ותנאים שאושרו על ידי מנהל השירות הווטרינרי . פעולה זו תבוצע באחריותו הישירה של הרופא הווטרינר הרשותי, בתחום גאוגרפי ולמשך פרקי זמן שייקבעו על ידי מנהל הלשכה הווטרינרית המחוזית. בפעולה זו מחויבים השירותים הוטרינריים לנהוג במשורה ובצמצום המרבי האפשרי.

קישורים חיצוניים

• מחקר עיקור חתולי רחוב שנערך במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בראשותו של פרופ' יוסף טרקל, בנושא יעילות עיקור חתולי רחוב.
• עידית גינטר, השפעת עיקור על אוכלוסיות חתולים משוטטים בסביבה עירונית - היבטים דמוגרפים, פיזיולוגים והתנהגותיים - עבודת גמר שהוגשה לבית הספר לוטרינריה ע"ש קורט, אונ' העברית בירושלים.
• אלי סניור, האכילה חתולים בחצר ביתה - ונתבעה, הארץ, 28 בנובמבר 2005.
• אלי אשכנזי, חמלה אנושית או מפגע תברואתי, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007.
• נטע הלפרין, חיים בזבל: מה עובר על חתולי הרחוב בתל אביב? עכבר העיר, 1 בדצמבר 2011.
• ענבל בריקנר, השפעת חתולי בית על חיות הבר ושמירת טבע, כולל דו"ח מצב מישראל והצעות לפעולה. אוניברסיטת תל אביב, המחלקה לזואולוגיה, 2003.
• צפריר רינת, חתול בבית, נמר בחוץ, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2005
• טלי שמיר, הרוצח הכי חמוד בעולם, כלכליסט, 7 במרץ 2013
• סוגיית החתולים לאור הדיון בזכויותיהם של בעלי החיים וברווחתם, נדב לוי, כתב עת 'אקולוגיה וסביבה' יוני 2012, גיליון 2.