ח'אן יונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ח'אן יונס
خان يونس
قلعة برقوق.jpg
הח'אן ההיסטורי בח'אן יונס
מדינה / טריטוריה Flag of Palestine.svg  הרשות הפלסטינית
נפה נפת ח'אן יונס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

179,900‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°20′40″N 34°18′11″E / 31.3443194444444°N 34.3030916666667°E / 31.3443194444444; 34.3030916666667קואורדינטות: 31°20′40″N 34°18′11″E / 31.3443194444444°N 34.3030916666667°E / 31.3443194444444; 34.3030916666667
מיקום ח'אן יונס
ח'אן יונס
ח'אן יונס

חַ'אן יוּנֶסערבית: خان يونس, אכסניית יונס) היא העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה. העיר שוכנת במרחק של כ-2 קילומטר ממזרח לחופי הים התיכון, בין הערים עזה ודיר אל-בלח בצפון ורפיח בדרום. אוכלוסייתה של העיר, כולל מחנות הפליטים בתחומה, הוערכה ב-179,300 נפש, נכון לשנת 2006.

כמות הגשמים היורדת בח'אן יונס היא כ-200 מ"מ לשנה. היקף אדמות המעובדות על ידי תושבי העיר ופרבריה ושייכות לתחום המוניציפלי שלה, מגיע לכ-50,000 דונם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור העובדה שח'אן יונס ממוקמת בלב עמק המרזבה וקרבתה למקורות מים צלולים, חוקרים רבים סבורים כי היו קיימים כנראה יושבים עתיקים בעבר באזור העיר המודרנית. יש המזהים את העיר עם "ינוסיס" עיר שמוזכרת אצל הרודוטוס כאחת מהערים שניתנו לערבים על ידי מלך פרס. המקום נודע לפני הקמתה של ח'אן יונס כ"א-סיליקה".

העיר הוקמה כנראה בשנת 1389 על ידי האמיר הממלוכי יונס א-נוריזי שבנה במקום אכסניה (ח'אן) ומסגד. היישוב התפתח סביב מוסדות אלה ושימש כתחנת מעבר לתנועה מסחרית וצבאית על דרך מצרים. בעבר היו מקומות שבהם תורגם השם לעברית כ"חנות יונה". שם זה היה תוצאה של תרגום שגוי, בצירוף עם מסורת מקומית של בני ח'אן יונס שקישרו את עירם עם יונה הנביא.

כיבושי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1517 נכבשה ח'אן יונס, בקרב חאן יונס, השני בקרבות המלחמה הממלוכית-עות'מאנית. קרב זה מסמן את כיבושה של כל ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית. במקום לא ישבו משלמי מסים במהלך המאה ה-16 שכן לא הופיע ברשימות המסים של האימפריה העות'מאנית. אבל רשימות אלו מגלות כי שכן בו ח'אן ותחנה לגביית מסי דרך (כהן ולואיס, 1978). בתחילת המאה ה-17 ביצרו העות'מאניים את האכסניה והציבו בה חיל משמר. העיר נודעה בגניה הירוקים במאה ה-19, ובשנת 1868 הוערך מספר תושביה בכ-1,000 איש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה ח'אן יונס על ידי בריטניה. ח'אן יונס הייתה בימיו הראשונים של הכיבוש הבריטי קו הגבול שצפונה ממנו ניצלו הבריטים את מימי המקום. מדרום לח'אן יונס הביאו הבריטים מים לצבאם ברכבות ממצרים. במהלך המלחמה הייתה העיר מרכז מסחרי חקלאי, לאחר תום המלחמה ירד מעמד זה של העיר.

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיומה של מלחמת העצמאות הייתה העיר תחת שליטה מצרית עד שנת 1956. אוכלוסייתה של העיר גדלה, בעיקר בשל זרימת אלפי פליטים אל שטחה לאחר המלחמה. המצרים הקימו מחנה פליטים ממערב ליישוב והושיבו את רוב הפליטים שם. בשנת 1955 מנתה אוכלוסיית העיר יותר מ-12,000 נפש. במהלך שנות ה-50 שימשה תחנת המשטרה בכניסה המזרחית לעיר כבסיס של גדוד פדאיון. בשנת 1955 פוצצה התחנה על ידי צה"ל כחלק מפעולות התגמול של מדינת ישראל נגד המפגעים ושולחיהם.

ב-2 בנובמבר 1956, במהלך מבצע קדש, כבש צה"ל את ח'אן יונס. למחרת היום, על פי דו"ח אונר"א, הרגו הכוחות הישראלים 275 תושבים בגילאי 15-60. אחד העדים לטבח היה העיתונאי מארק גפן, לימים עורך על המשמר. ישראל פעלה להסדרת החיים בעיר תחת שלטונה ובתחילת דצמבר 1956 מינתה מועצת עירייה מתושבי העיר, בראשות עבד א-רחמן אל פרא, שכיהן בראש עיר במשך 21 שנה החל מ-1935‏[1]. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשנית העיר, לאחר קרבות שריון וצלפים, על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי. בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית.

בסוף שנות ה-90 הוקם בעיר "בית החולים האירופי" במימון האיחוד האירופי.

באינתיפאדה השנייה שימשה העיר כבסיס של ארגוני הטרור לירי רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף וציר כיסופים. הבתים של פאתי ח'אן יונס, צופים על ציר כיסופים ועל כפר דרום, נותנים לצלפים הפלסטינים יתרון טקטי ועמדה מצוינת לביצוע פיגועי ירי כנגד אזרחים וחיילים ישראליים. המתנחלים ביקשו מצה"ל להרוס בתים אלה מטעמי ביטחון, אך צה"ל נמנע מכך עקב צו של בג"ץ. בעקבות הרצח של טלי חטואל וארבע בנותיה והירי על האזכרה לכבודה, אישר בג"ץ לצה"ל להרוס בתים אלה. בתגובה לירי המרגמות צה"ל ביצע מספר פעולות ותקיפות בח'אן יונס.

ב-8 ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, הפציץ צה"ל את ביתו של פעיל חמאס, לאחר שהוזהר. בהפצצה נהרגו שבעה בני משפחת כווארע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'אן יונס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]