ח'אן יונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ח'אן יונס
خان يونس
قلعة برقوق.jpg
החאן ההיסטורי בח'אן יונס
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית
נפה נפת ח'אן יונס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

179,900‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°20′40″N 34°18′11″E
מיקום ח'אן יונס
ח'אן יונס
ח'אן יונס

חַ'אן יוּנֶסערבית: خان يونس, אכסניית יונס) היא העיר השנייה בגודלה ברצועת עזה. העיר שוכנת במרחק של כ-2 קילומטר ממזרח לחופי הים התיכון, בין הערים עזה ודיר אל-בלח בצפון ורפיח בדרום. אוכלוסייתה של העיר, כולל מחנות הפליטים בתחומה, הוערכה ב-179,300 נפש נכון לשנת 2006. מספר הפליטים בתחום ח'אן יונס הוערך ב-179,900[דרושה הבהרה] נכון לשנת 2006.

כמות הגשמים היורדת בח'אן יונס היא כ-200 מ"מ לשנה. היקף אדמות המעובדות על ידי תושבי העיר ופרבריה ושייכות לתחום המוניציפלי שלה, מגיע לכ-50,000 דונם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור העובדה שח'אן יונס ממוקמת בלב עמק המרזבה וקרבתה למקורות מים צלולים, חוקרים רבים סבורים כי היו קיימים כנראה יושבים עתיקים בעבר באזור העיר המודרנית. יש המזהים את העיר עם "ינוסיס" עיר שמוזכרת אצל הרודוטוס כאחת מהערים שניתנו לערבים על ידי מלך פרס. המקום נודע לפני הקמתה של ח'אן יונס כ"א-סיליקה".

העיר הוקמה כנראה בשנת 1389 על ידי האמיר הממלוכי יונס א-נוריזי שבנה במקום אכסניה (חאן) ומסגד. היישוב התפתח סביב מוסדות אלה ושימש כתחנת מעבר לתנועה מסחרית וצבאית על דרך מצרים. בעבר היו מקומות שבהם תורגם השם לעברית כ"חנות יונה". שם זה היה תוצאה של תרגום שגוי, בצירוף עם מסורת מקומית של בני ח'אן יונס שקישרו את עירם עם יונה הנביא.

כיבושי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1517 נכבשה ח'אן יונס, בקרב חאן יונס, השני בקרבות המלחמה הממלוכית-עות'מאנית. קרב זה מסמן את כיבושה של כל ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית. במקום לא ישבו משלמי מסים במהלך המאה ה-16 שכן לא הופיע ברשימות המסים של האימפריה העות'מאנית. אבל רשימות אלו מגלות כי שכן בו ח'אן ותחנה לגביית מסי דרך (כהן ולואיס, 1978). בתחילת המאה ה-17 ביצרו העות'מאניים את האכסניה והציבו בה חיל משמר. העיר נודעה בגניה הירוקים במאה ה-19, ובשנת 1868 הוערך מספר תושביה בכ-1,000 איש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה ח'אן יונס על ידי בריטניה. ח'אן יונס הייתה בימיו הראשונים של הכיבוש הבריטי קו הגבול שצפונה ממנו ניצלו הבריטים את מימי המקום. מדרום לח'אן יונס הביאו הבריטים מים לצבאם ברכבות ממצרים. במהלך המלחמה הייתה העיר מרכז מסחרי חקלאי, לאחר תום המלחמה ירד מעמד זה של העיר.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיומה של מלחמת העצמאות הייתה העיר תחת שליטה מצרית עד שנת 1956. אוכלוסייתה של העיר גדלה, הרבה בשל זרימת של מאות פליטים אל שטחה כתוצאה ממלחמת העצמאות. המצרים הקימו מחנה פליטים ממערב ליישוב והושיבו את רוב הפליטים שם. בשנת 1955 מנתה אוכלוסיית העיר יותר מכ-12,000 נפשות. במהלך שנות ה-50 שימשה תחנת המשטרה בכניסה המזרחית לעיר כבסיס של גדוד פדאיון. בשנת 1955 פוצצה התחנה על ידי צה"ל כחלק מפעולות התגמול של מדינת ישראל נגד המפגעים ושולחיהם.

ב-2 בנובמבר 1956 נכבשה ח'אן יונס במהלך מבצע קדש על ידי מדינת ישראל. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשנית העיר, לאחר קרבות שריון וצלפים, על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי. בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית.

באינתיפאדה השנייה שימשה העיר כבסיס של ארגוני הטרור לירי רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף וציר כיסופים. הבתים של פאתי חאן יונס, צופים על ציר כיסופים ועל כפר דרום, נותנים לצלפים הפלסטינים יתרון טקטי ועמדה מצוינת לביצוע פיגועי ירי כנגד אזרחים וחיילים ישראליים. המתנחלים ביקשו מצה"ל להרוס בתים אלה מטעמי ביטחון, אך צה"ל נמנע מכך עקב צו של בג"ץ. בעקבות הרצח של טלי חטואל וארבע בנותיה והירי על האזכרה לכבודה, אישר בג"ץ לצה"ל להרוס בתים אלה. בתגובה לירי המרגמות צה"ל ביצע מספר פעולות ותקיפות בחאן יונס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'אן יונס בוויקישיתוף