ח'ופש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ח'ופש

ח'ופשמצרית עתיקה: ח'פש) היא חרב חרמש מצרית עתיקה שמקורה בכנען והופיעה לראשונה לפי הערכות מסוימות באלף השלישי לפני הספירה. הופעתה של הח'ופש היוותה חידוש לעומת הטכנולוגיה שהייתה קיימת עד אז והעלתה את יעילותן של חרבות לרמה חדשה.

בראשית דרכו שומש הח'ופש כנגד המצרים אך עם התקדמות הסחר בין ממלכות המזרח העתיק החלו המצרים לאמץ את חרב הח'ופש כחרב שלהם. מגמה שהגיעה לשיאה בימי הממלכה החדשה.

אורכה של ידית חרב הח'ופש הוא בדרך כלל 18 ס"מ כאשר אורכו של הלהב הוא בדרך כלל 40 ס"מ ומתעקם לצורת מגל לעוד 15 עד 30 ס"מ. דוגמאות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מראות שהח'ופש הייתה בעלת ידית ליד אחת שממוקמת לפני הלהב כאשר אורכו של הלהב שהיה מחולק לשני חלקים (החלק התחתון אינו מופרד מהידית והחלק העליון דומה למגל) היה כשל שלוש ידיות. שלושת הרבעים התחתונים של החלק העליון מתעקמים לפיתול שטוח שבו מתרחב הלהב. כמו כן הממצאים מראים שישנם שלושה מצבים שונים לח'ופש, הראשון הוא שחלקה הקטלני ביותר של הח'ופש ממוקם בצד החיצוני של הפיתול, בניגוד למגל. השני הוא שההשחזה של הלהב ממוקמת בצד הפנימי והמצב השלישי הוא שההשחזה של הלהב נמצאת בשני הצדדים. לח'ופש מספר יתרונות על כלי נשק אחרים בני זמנו, אחד הבולטים שבהם הוא שעמוד השדרה של הנשק היה כבד מזה של מקביליו באותה תקופה. יתרון אחר הוא שכאשר צידו החיצוני של הנשק המושחז שימש הנשק לחיתוך ופציעה ביעילות. וכשצידו הפנימי של הנשק היה מושחז הוא שימש להכאה. בנוסף, העובדה שעמוד השדרה ומרכז הכבידה של הנשק היו ממוקמים לאורך הלהב תרמה להפיכתו של הח'ופש לחרב היעילה ביותר בתקופתה.

צורתה המעוקמת של הח'ופש שימשה להדיפת התקפות ולהסטתן.

מכיוון שבימי שושלות הפרעונים הראשונות שיטות עיבוד המתכת היו פחות מפותחות רוב כלי הנשק חושלו מברזל או מברונזה. אך בתקופות מאוחרות יותר, עם התקדמות הטכנולוגיה ושיטות העיבוד השתכללה גם הח'ופש דבר שהוביל בתורו ליצירת סוגים חדשים של חרבות שהתפתחו מהח'ופש. היוונים למשל, פיתחו חרב שנקראת קופיס שבעצם הייתה גרסה משוכללת יותר של ח'ופש. גם חרב הפלכיון מימי הביניים של אירופה מקורה בח'ופש (דרך הקופיס). חרבות אלה ידועות יותר מהח'ופש עצמה.