טבח בוסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחריט של פול רוויר

טבח בוסטון הוא הכינוי שניתן לאירועי יום שני, 5 במרץ 1770, שהיו לאחד מהאירועים שבישרו את מלחמת העצמאות של ארצות הברית. המתח בין המתיישבים לבין כוחות הצבא הבריטי בבוסטון הגיעו לשיא כאשר חיילים ירו לעבר מפגינים.

שוליה צעיר בשם אדוארד גריש ניגש לקצין בריטי בליל ה-5 במרץ ברחוב קינג כדי לקבל תשלום שהגיע למעבידו. כשהוויכוח עלה לטונים גבוהים, שומר בריטי, טוראי וויט עזב את משמרתו מחוץ לבית המכס והכה בנער באלה. גריש שנפגע חזר אחר כך עם קבוצה של נערים שהטילו לעבר וויט כדורי שלג, קרח ופסולת.

ההמולה הזעיקה את הקצין התורן, קפטן תומאס פרסטון, שבא לסייע לטוראי וויט יחד עם רב-טוראי ושמונה חיילים נוספים. מנגד, קהל המפגינים הלך וגדל והם המשיכו להטיל עצמים לעבר החיילים הבריטים. כשהתקרבו הניצים זה לזה, פתחו החיילים הבריטים באש. מהירי נהרגו חמישה אמריקאים, בהם קריספוס אטוקס, אדם שחור שנחשב להרוג הראשון של המהפכה האמריקאית (אם כי עדויות מאוחרות יותר סותרות את הקביעה הנ"ל). שישה אנשים נוספים נפצעו מהירי.

האירוע תועד על ידי החרט פול רוויר שגר בסמוך. בתחריט ישנן מספר טעויות עובדתיות: האירוע לא היה מטווח כל כך קרוב, בתמונה אין שלג, קריספוס אטוקס מופיע בכלל כאדם לבן, והמפקד הבריטי עומד מאחורי חייליו. באופן אירוני משהו, בשלט המתנוסס על בית המכס כתוב "Butcher's Hall" - "אולם הקצב". כריסטיאן רמיק, שצבע את התחריט, הוסיף וטעה בכך שצבע אותו כאילו האירוע התרחש בשעות היום תחת שמים כחולים ובהירים (אם כי סהר מופיע בו).

ציון הקבר של טבח בוסטון

המשפט שנערך לאחר ה"טבח" נערך בבית דין אזרחי עם חבר מושבעים מקרב המתיישבים, כשג'ון אדמס משמש כסנגור. שישה חיילים זוכו, ושניים, אלו שהוכח שירו, הורשעו בהריגה. הקצין, קפטן פרסטון, זוכה שכן חבר המושבעים לא הצליח להכריע בשאלה האם הורה לחייליו לפתוח באש. גזר הדין של החייל השני היה קיעקוע של האות "M" על פרק האצבע (מהמילה Murder) וגירושו חזרה לבריטניה. החלטות חבר המושבעים משקפות את דעתם שהמפגינים התגרו בחיילים והשימוש בכוח לא היה בלתי סביר באופן קיצוני.

סמואל אדמס כינה את האירוע "טבח בוסטון" והשתמש בו למטרות תעמולה. הוא טען שהחשיבות אינה נעוצה במספר ההרוגים, אלא במעורבותם של אמריקאים מן השורה באירוע מהפכני חשוב. לאחר לוויות חמשת ההרוגים, שהייתה האירוע הגדול ביותר בתולדות צפון אמריקה עד אז, התכנסו תושבי בוסטון בכנסייה הדרומית הישנה (Old South Church) ותבעו את סילוק החיילים הבריטים מהעיר.