טבח כפר קאסם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדרטה בכפר קאסם

טבח כפר קאסם בוצע על ידי יחידה של משמר הגבול בתושבי כפר קאסם ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים. עוד 4 מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב.

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש, שהיו סמוכים לגבול הירדני. העוצר הוטל במסגרת כוננות לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה שהוצבה באזור, אל"מ יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים של הכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערביים שעבדו מחוץ לכפריהם, לא ידעו דבר על העוצר, והחלו לחזור לבתיהם עם חשיכה, לאחר שעת כניסת העוצר.

גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מלינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי, שבשיחה אישית שקיים עם המח"ט לפני תחילת הפעולה, הוא שאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערביים שאינם יודעים על קיום העוצר, ותשובת שדמי הייתה: "אללה ירחמו" (בערבית: "אלוהים ירחם עליהם", ברכה מוסלמית על המתים). שדמי הכחיש את הדברים שייחס לו מלינקי. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר "ללא סנטימנטים", כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים.

למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרנקנטל, דחה על דעת עצמו את שעת כניסת העוצר בחצי שעה, והורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם. מפקד הפלוגה הדרומית, חיים לוי, לא שינה אמנם את פקודות המג"ד, אך אישר למ"מים שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם. מתוך 8 מפקדי מחלקות של הגדוד, רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים.

פרסום הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובתה הראשונית של ממשלת ישראל (שבראשה עמד דוד בן-גוריון) לטבח, הייתה ניסיון להסתירו באמצעות מניעת הכניסה לכפר ובאמצעות הצנזורה הצבאית, תוך ביצוע תחקיר פנימי על הנסיבות שגרמו לו (כשבוע לאחר הטבח פורסם בעיתונים דיווח ראשוני וחלקי עליו‏[1]). פעיל מפ"ם לטיף דורי וחברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק טובי (מטעם מק"י) גבו עדויות מהפצועים והביאו את דבר האירוע לידיעת הציבור. וילנר וטובי אף השתמשו בחסינותם הפרלמנטרית וסיפרו על האירוע מעל דוכן הכנסת. כתוצאה מכך ומהלחץ הציבורי למצות את דינם של מבצעי הטבח, נאלצה לשכת ראש הממשלה לפרסם הודעה כי "בכפרים נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים, ולכן מינה ראש הממשלה ועדה לברר מידת אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין".

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1957 הועמדו לדין 11 חיילים וקצינים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם. גזר הדין במשפטם ניתן באוקטובר 1958.

בפסק דינו במשפטם של מבצעי הטבח קבע השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו.

שמונה מהנאשמים הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות (7 עד 17 שנה), אך אף אחד מהם לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו. כעבור שנה אחת בלבד זכו אחרוני המורשעים בחנינה מנשיא המדינה, יצחק בן צבי, והשתחררו ממאסרם. בנוסף על כך, את תקופת המאסר העבירו המורשעים באכסניה. לאחר שחרורו חזר מלינקי לשרת במשמר הגבול, והיה קצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני - נגב. יששכר שדמי הועמד לדין באשמת רצח וחריגה מסמכות, זוכה מאשמת הרצח והורשע בסעיפי החריגה מסמכות. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות.‏[2] הוא המשיך בשירותו הצבאי. למשפחות הקורבנות ניתן פיצוי כספי.

בעקבות הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה בכפר קאסם לנספים בטבח

ב-7 בדצמבר 1956 הקדיש נתן אלתרמן את "הטור השביעי" לטבח כפר קאסם, ונמנה עם הראשונים לגנותו. בין השאר כתב:

לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט,
ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כיסאות של מפקחים ומפקדים גם ישירים וגם לא-ישירים,
ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות,
וזאת מ ח ו ץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים.‏‏‏[3]

הסולחה ההמונית שנערכה בכפר בנובמבר 1957

ועדה לבירור תביעות נפגעי הטבח בראשות "זקן השומרים" אברהם שפירא מונתה על ידי ראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, ובעקבות פרסום מסקנותיה ‏[4] נערכה בנובמבר 1957 בכפר קאסם סולחה בה נכחו כ-800 אורחים. על פי המסורת היו אמורים 11 הנאשמים להגיע לטקס, אך שלטונות צה"ל סירבו לאפשר להם להשתתף, בין השאר מחשש שהגעתם בעת המשפט שנערך להם עלולה להביא לטענות על עיוות דין. את הצד היהודי ייצגו יו"ר הוועדה אברהם שפירא, שר המשטרה בכור שטרית, אלוף פיקוד המרכז צבי איילון, ראש הממשל הצבאי מישאל שחם וראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, כשבראש הצד הערבי עמד מוכתר הכפר וודיע אחמד צרצור.‏[5]

בשנת 1994 הוצג בתיאטרון "הבימה" מחזהו של רוביק רוזנטל, "מלינקי", העוסק בטבח כפר קאסם. בדצמבר 2007 אמר שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, בעת ביקור בכפר, כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד"‏[6].

ב-2009 פרסם גדי אלגזי מאמר הטוען כי טבח כפר קאסם היה חלק מ"מבצע חפרפרת" - תוכנית מדינית כוללת לגירוש ערביי המשולש לירדן ‏‏‏[7].

ב-2014 השתתף לראשונה נשיא המדינה, רובי ריבלין, בטקס לציון הטבח בכפר קאסם.‏[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]