טבח שארפוויל
טבח שארפוויל (Sharpeville Massacre) הוא השם שניתן לאירועי יום ה-21 במרץ 1960 בעיירת השחורים שארפוויל שבדרום אפריקה. במהלך אירועים אלה התעמתו כוחות משטרה חמושים עם מפגינים שחורים שביקשו לקיים מצעד מחאה לא אלים, והרגו ופצעו רבים מהם.
בדצמבר 1959 הכריז הארגון שעמד בחוד החנית של המאבק באפרטהייד, הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), על שורת מצעדי מחאה בני יום אחד נגד "חוק אישורי המעבר", אחד מחוקי האפרטהייד הקשים והמגבילים ביותר שהוטלו על השחורים במדינה. ארגון ההתנגדות המתחרה, הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), קרא לעומת זאת למאבק רציף יותר, שכלל סירוב לשאת אישורים והתייצבות המונית בתחנות המשטרה על מנת להיעצר. כל זאת כחלק ממדיניות המאבק הבלתי אלים שנקטו תנועות ההתנגדות באותה עת. ANC תכנן להתחיל בצעדי המאבק ביום 31 במרץ 1960, אך יריביו ב-PAC ביקשו להקדימם, והזדרזו לקבוע את תחילת מערכתם לתאריך מוקדם יותר ב-10 ימים.
ב-21 במרץ 1960 נע מצעד מפגינים שקט לכיוון תחנת המשטרה בשארפוויל. השוטרים איבדו את עשתונותיהם לנוכח המוני הצועדים ופתחו באש לעברם. כתוצאה מהירי נהרגו 69 מפגינים ו-180 נפצעו, מהם רבים שנורו בגבם בידי כוחות המשטרה.
הירי בשארפוויל היווה נקודת מפנה דרמטית בהיסטוריה של דרום אפריקה. גל של שביתות והיעדרויות מעבודה שטף את המדינה, והממשלה הכריזה על מצב חירום ביום 30 במרץ 1960. מנהיגים של ה-ANC וה-PAC נעצרו, וב-8 באפריל 1960 הכריז ראש הממשלה הנדריק פרוורד (Hendrik Frensch Verwoerd) על שני הארגונים הללו כלא חוקיים (Unlawful Organizations Act No. 34 of 1960).
להשקפת תנועות ההתנגדות, האירוע ותוצאותיו המחישו את כשלונה של דרך ההתנגדות הבלתי-אלימה שהתבססה על דרכו של מהטמה גאנדי. מבחינתם נוצר הכרח למצוא גישה חדשה ומיליטנטית יותר למאבק באפרטהייד, וכתוצאה הוקמה הזרוע הצבאית של ANC בראשותו של נלסון מנדלה.
