טביעה (בעל חיים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק בטביעת בעל חיים במים. אם התכוונתם לטביעת כלי שיט, ראו טביעה (כלי שיט).
משיית גופת חייל רוסי שטבע, פינלנד, 1941.

טביעה היא מצב בו אדם או בעל חיים (חולייתן בעל ריאות) נמצא בסכנת חיים בגלל כניסת מים לריאותיו. טביעה עלולה להסתיים במוות. אולם, התערבות רפואית דחופה ושלב הוצאת הטובע מהמים יכולה להציל את הטובע. איכות ותזמון הסיוע הרפואי יקבעו גם את רמת תפקודו העתידית של המוצל מטביעה. ישנן שתי תגובות של הגוף בעת טביעה:

  • כאשר הטובע נושם מים - הטיפה הראשונה הנוגעת בנקודת הקָרינה, נקודת פיצול הסימפונות, מפעילה עצב שגורם ל"לרינגו ספאסם" - סגירת מיתרי הקול ומניעת מעבר (של אוויר ומים) בקנה הנשימה. מצב זה נקרא "טביעה יבשה". אם הטובע חולץ במצב זה והוענק לו טיפול רפואי, סיכוייו להינצל גבוהים מכיוון שכמות המים שנכנסו לריאות קטנה מאוד.
  • אם לא הוצא הטובע מהמים לאחר הטביעה היבשה - המוח לא מקבל חמצן בגלל חסימת דרכי הנשימה (לרינגו ספאסם), והטובע מאבד הכרה. בעת איבוד הכרה אובד טונוס שרירים ונגרמת הרפיית שרירי הגוף. מיתרי הקול נרפים וישנו מעבר למים. במצב זה, הנקרא "טביעה רטובה", נכנסים מים לריאות במקום חמצן, דבר שמסכן את סיכויי הצלת הטובע מכיוון שכאשר הריאות מלאות במים אין אפשרות להנשים את הטובע בשום דרך, ולכן סיכויי הצלת הטובע תלויים בכמות המים שנכנסו לריאות. המוות נגרם בעקבות חוסר הגעת חמצן למוח.

טביעה במים מלוחים: ריכוז המלחים בגוף עומד על כ-1.9%. המים המלוחים החודרים לריאות בעת טביעה מכילים ריכוז מלחים גבוה יותר מריכוז המלחים בגוף. עקב כך, מתקיים תהליך של העברת נוזלים מתוך כלי הדם אל הריאות באוסמוזה ונוצרת בצקת ריאות.

טביעה במים מתוקים: ריכוז המלחים בגוף גדול לעומת כמות המלחים במים מתוקים ולכן מים מהריאות יעברו אל תוך כלי הדם יעלו את לחץ הדם ויגרמו : להמוגלובינריה- פיצוץ של כדוריות דם אדומות, דבר שיגרום לתסחיפי חמצן בגוף, פיצוץ של טסיות דם, וכן למעבר של אשלגן (מפיצוץ ההמוגלובין) שיגרום להפרעות קצב, וקרישה מוגברת בעקבות חמצן שמסתובב חופשי בתוך כלי הדם וטסיות שנקרשות בעקבות המגע עימו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.