טבעת נישואין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טבעות נישואין סטנדרטיות, מזהב
חתן עונד טבעת נישואים לכלתו

בדתות וחברות רבות, טבעת נישואין היא טבעת שאותה עונד החתן לכלה בטקס הנישואין (הוא החתונה). ישנן דתות וחברות שבהן נהוג שגם הכלה עונדת לחתן טבעת מקבילה.

טבעת נישואין ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה, את הקידושין, שהם אקט של קניין, ניתן לערוך בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה (מסכת קידושין, פרק "האשה נקנית"). כיום מקובל לערוך את הקידושין בשווה כסף, ולמעשה באופן בלעדי באמצעות טבעת. טבעת הנישואין המקובלת ביותר היא טבעת זהב או כסף חלקה.

מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הקידושין ביהדות היא שהכלה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת. הנימוק הוא שאם הכלה תחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי יש חשש שרק מתוך מחשבה זו הסכימה להינשא, ויהיו אלה נישואי טעות. הרמ"א גם כתב שכיסוי פני "הכלות הצנועות" בהינומה בשעת החופה מונע אותן מלדקדק בטיב הטבעת.‏[1] (ולא כפי שיש סבורים בטעות שכיסוי זה עניינו צניעות). נהוג להשתמש בטבעת פשוטה, אך גם טבעת מעוטרת ומשובצת אבנים טובות אפשרית, וזאת בתנאי שהכלה תדע שהיא מתקדשת בטבעת אשר שווה לפחות פרוטה (כ-10 אגורות). ישנם מספר מנהגים להגדרת קישוט כבעייתי. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור ואפילו על חריטה. המקלים ביותר מקפידים שהטבעת כולה תהיה מאותו חומר ובלי אבן יקרה; זאת גם כשיש עיצובים בטבעת. יש הנוהגים שבמסיבת השידוכים מעניקה אם החתן לכלה טבעת משובצת ומעוטרת. יש הנוהגים על פי הקבלה לתת טבעת קידושין עשויה כסף שצורתה עגולה מבפנים ורבועה בהיקפה החיצוני. השימוש בכסף נעשה משום שהוא מסמל את ספירת החסד.

על הטבעת להיות שייכת לחתן‏[2] ומקובל שלא לשלם על הטבעת בכרטיס אשראי או בהמחאה אלא רק בכסף מזומן, כדי שלא יהיה מצב שהמוכר עדיין לא קיבל את התשלום, ואז עלול להתעורר ספק אם הטבעת אכן שייכת לחתן. יש פוסקים הסבורים שעל עורך החופה לוודא שהטבעת שנרכשת לעתים על ידי ההורים הוקנתה לחתן כהלכה.

במהלך החופה, כאשר מבצעים את הקידושים, נהוג לענוד את הטבעת על האצבע המורה ולאחר מכן להעביר אותה לקמיצה ביד שמאל.

לגבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות האורתודוקסית אין נתינת טבעת מקבילה על ידי הכלה, ורבנים רבים אף אוסרים על הכלה לתת טבעת לחתן במעמד החופה, כדי למנוע מראית עין של קידוש החתן. עם זאת, רבות מעניקות טבעת בחדר הייחוד או במועד מאוחר יותר, וכן המנהג שהאישה מעניקה טבעת במתנה לגבר תחת החופה לאחר טקס הקידושין, תוך הדגשה שמדובר במתנה ולא בקידושין, מקובל גם על ידי רבנים אורתודוקסיים. בחתונות המתקיימות בתנועות הקונסרבטיבית והרפורמית מקובל לקיים קידושין הדדיים בטבעת וכך גם בחתונות פרטיות רבות.

ישנם גברים העונדים טבעת כסמל להיותם נשואים (ראו בעד ונגד מנהג זה). בציבור הדתי יש המתנגדים לנוהג זה, ורואים בטבעת הנישואים תכשיט המיוחד לנשים, ובענידתה על ידי גברים מנהג של גויים. הרב משה פיינשטיין פסק שאין בכך איסור, אך זה דבר "מכוער ליראי ה'". מאידך, יש רבנים המעודדים גברים המצויים בחברת נשים, לענוד טבעות נישואים בשביל לסמן שהם נשואים.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ע אבן העזר סימן לא סעיף ב בהגהת הרמ"א
  2. ^ הרב אליעזר מלמד, הלכות וכוונות בענייני קידושין, אתר פניני הלכה
  3. ^ חנן גרינווד, ‏פסק הלכה חדש: ראוי שלגבר העובד בסביבה מעורבת תהיה טבעת נישואין, באתר כיפה, 6 במאי 2015