טומאת נבלת עוף טהור
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת טהרות, פרק א', משנה א' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א' |
  | |
לנבלה של עוף טהור סטטוס מיוחד בדיני טומאה וטהרה, בשונה מטומאת נבלה של בהמה.
נבלת עוף טהור היא עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שמת מבלי שנשחט כהלכה ובשל כך מוגדרת נבלה. בניגוד לנבלת בהמה המטמאת טומאת נבלה (בטומאת מגע או טומאת משא), נבלת עוף אינה מטמאת בטומאת נבלה, נבלת עוף שאינו כשר אינה מטמאת כלל, ונבלת עוף טהור מטמאת בטומאה בעלת מאפיינים ייחודיים. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].
אף על פי שקרבנות העוף אינם נשחטים אלא נמלקים, קורבן עוף (תור או בן יונה) שנפסל מהקרבה, אף שאסור באכילה כדין נבלה, אינו נחשב כנבלה לעניין טומאה בבית הבליעה. דין זה הוא דווקא אם הקורבן נפסל במהלך תהליך ההקרבה, אך אם העוף היה פסול לקרבן מלכתחילה (לדוגמה, אם התגלה שהוא טרפה), נבלתו כן מטמאת בבית הבליעה[3].
נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון שדין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:
וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם
הפסוק מדבר על זרעים, ובמסכת חולין[4] מסבירה הגמרא שכל האוכלים שתכונתם דומה לזרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה היא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - שמטמאת אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה. בשל כך, פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה[5].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו, ובפירוש רש"י שם.
- ^ תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נדה, דף מ"ב, עמוד ב') האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק ג'
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |