טוני קליף
.jpg) | |
| לידה |
20 במאי 1917 ארץ ישראל, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 2000 (בגיל 82) לונדון רבתי, הממלכה המאוחדת |
| מפלגה |
Socialist Workers Party |
  | |
טוני קליף (נולד בשם יגאל גליקשטיין; 20 במאי 1917, זכרון יעקב - 9 באפריל 2000, לונדון) היה מנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית (SWP) הטרוצקיסטית הבריטית, הוגה ומחברם של ספרים חשובים על תולדות הקומוניזם.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קליף נולד בתור יגאל גליקשטיין בזכרון יעקב, בנם של זוג ילידי פולין, אסתר (לבית ויסוסקי) ועקיבא גליקשטיין,[1] קבלן-מהנדס, ולו שני אחים ואחות. אחיו חיים גליקשטיין היה עיתונאי, מזכיר "דבר", מבקר תיאטרון ומתרגם. בן אחותו אלכסנדרה הוא דוד טרטקובר[2]. בביתו ביקר תכופות משה שרת, לימים ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. לעיתים היו מבקרים את דודו, חיים מרגליות קלווריסקי, ברחובות. דוד אחר היה הרופא הלל יפה. היה תחילה חבר בשומר הצעיר, בגיל 17 כבר העז להתמודד מול אבא חושי בחיפה ולהתגרות בו, מה שגרם למנהיג של חיפה לשלוח אליו ביריונים שיישברו לו את האצבע. האויב האמיתי, מבחינתו, לא היו נאצים, אלא הבריטים. אחר-כך ירד למחתרת במסגרת פעילותו ב"ברית הקומוניסטים המהפכנים", הקבוצה הטרוצקיסטית הראשונה בארץ. בתקופה זו הוא קיבל על עצמו את שם הכיסוי טוני קליף, ואיתו הוא נשאר גם אחר-כך. בשנת 1944 הוא התחתן, ובקיץ 1946 עבר הזוג לגור בלונדון. אך הוא המשיך בינתיים לעסוק בעיקר בנושאים של המזרח התיכון. זמן קצר אחרי הגעתו ללונדון הוא פנה לתנועת הפועלים האנגלית והזהיר מפני הסכנה של הפונדמנטליזם המוסלמי, אז בדמות האחים המוסלמים, והאשים את הכובש הבריטי בשימוש בהם. את דבריו הוא[3]. בזמן שגם "השומר הצעיר" כבר קיבל במהלך שנת 1947 את תוכנית החלוקה, התנגדו לה הטרוצקיסטים[4]:
"בתקופתנו, תקופה של מהפכות סוציאליות והתקוממויות העמים המשועבדים, מקיים האימפריאליזם את שלטונו בעיקר באמצעות שתי שיטות: דיכוי גס וברוטלי - באינדונזיה, הודו-סין ויוון; או בדרך הכשלת המלחמה המעמדית על ידי חרחור ריב לאומני. השיטה האחרונה בטוחה יותר, זולה יותר ומאפשרת לאימפריאליזם להסתתר מאחרי הקלעים. האימפריאליזם נעזר עד כה בהצלחה בשיטת ה"הפרד ומשול" בארץ בהשתמשו ב"עליה" הציונית כגורם מסכסך [...] אם אתם מסרבים לצאת אחד נגד השני, נעמידכם במצב פוליטי-כלכלי כזה שיכריח אתכם לכך! - זהו תוכנה האמיתי של הצעת החלוקה. שמא יתגשם בזה חלום העצמאות המדינית של העם היהודי? "עצמאות" המדינה היהודית תתבטא בזה שתוכל לבחור באפן "חפשי" ו"עצמאי" בין השנים: לגווע מרעב או להימכר לאימפריאליזם על עורה ועצמותיה [...]מדינת כיס יהודית בלב המזרח הערבי עשויה להיות מכשיר מצוין בידי המדיניות האימפריאליסטית. מבודדת מן ההמונים הערבים, תהיה מדינה זו נטולת כל אמצעי התגוננות ונתונה לחסד ולשבט בידי האימפריאליסטים. ואלה ישתמשו בה לבצור עמדתם ויטפחו בו בזמן בקרב ארצות ערב את ה"סכנה היהודית". כלומר את הפחד מפני מגמות ההתפשטות הבלתי נמנעות של המדינה היהודית הזעירה."
— פורסם ב"קול המעמד" מספר 31, בספטמבר 1947
מאז חי באנגליה, עם אשתו, שני בנים ושתי בנות, אך לא קיבל אזרחות בריטית מעולם, והוא דיבר אנגלית במבטא ישראלי. הוא נקבר בבית הקברות הייגייט, לא רחוק מקרל מרקס.
מנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין היורשים השונים של טרוצקי היה וויכוח האם אפשר לקרוא לברית המועצות עדיין מדינת פועלים, אומנם מנוונת, אך בעלת סיכוי גדול לחזור להיות מדינת פועלים אמיתית, או שהיא למעשה איבדה את אפיונה כמדינת פועלים, כלומר מדינה, שהכוח הוא בידיים של הפועלים, והיא קפיטליסטית במסווה. אותו וויכוח התעורר לגבי המדינות שנכבשו על ידי הצבא האדום בסיום מלחמת העולם השנייה. קליף היה בדעה, שבשני המקרים מדובר בקפיטליזם מדינתי (State capitalism). ברית המועצות הפסיקה לדעתו להיות מדינת פועלים בשנת 1928, וחוקי הכלכלה הקפיטליסטית (חוק הערך) פעלו בה לא כתוצאה של קונפליקטים מעמדיים פנימיים, אלא כתוצאה ממרוץ הנשק מול האימפריאליזם האמריקני. בשנת 1950 הוא הקים עם אחרים את מה שמאוחר יותר ייקרא "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" (Socialist Workers Party - SWP). המפלגה זכתה לעליה במספר החברים בה מתוך שורות המפלגת הלייבור, בשנות השישים גם במסע ההסברה נגד החימוש הגרעיני, בשנות השבעים במאבק נגד נאו-נאצים ובשביתת הכורים בבריטניה (1984–1985). אחרי התמוטטות ברית המועצות בשנות התשעים הפכה ה-SWP המפלגה הגדולה ביותר בצד השמאלי של המפה[5]. חוץ מניתוחיו על אופיו של המשטר במזרח אירופה בולטים האוטוביוגרפיה שלו והביוגרפיות שלו של לנין ושל טרוצקי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתביו של טוני קליף, באנגלית
גלעד הלפרן, היהודי מפלשתינה שהוביל את השמאל המהפכני, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד תדהר (עורך), "עקיבא גליקשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3104.
- ^ פורסם ב"קול המעמד" מספר 31, בספטמבר 1947
- ^ A New British Provocation in Palestine
- ^ [1]
- ^ [2]