טופי עתיקה

טופי עתיקה
סך כל הדוברים:	נכחדה
מספר הדוברים שזאת שפת אמם:	נכחדה
שיטת הכתב:	אלפבית לטיני
סיווג משפחתי:	שפות טופי  טופי-גוארני   טופי עתיקה
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות:	נכחדה
ראו גם: שפה • רשימת שפות

טוּ‏פִּי עתיקה או טופי קלאסית היא שפה מתה שדוברה בפי בני הטופינמבה, קבוצת שבטים אינדיאנית, באזור ברזיל של היום, בעיקר לחוף הים, עד הכחדתה בתחילת המאה ה-18 על ידי הפורטוגלים. טופי עתיקה נמנית עם תת-המשפחה טופי-גוארני, במשפחת השפות הטופיות. בתחילת תקופת הקולוניאליזם השפה כלינגואה פרנקה לאורכה של ברזיל על ידי אירופאים כמו על ידי אינדיאנים, בתקופה אף נכתבו יצירות ספרותיות בטופי, אך מאוחר יותר דוכא השימוש בה והיא נכחדה. הניב היחיד של השפה שנמצא בשימוש כיום הוא הניֶאֶנגַטוּ. (IPA:‏ [ɲɛʔẽŋaˈtu]).

היסטוריה

מאחר והאוכלוסייה בה נוצרה השפה ודוברה הייתה אנאלפביתית אין ידיעות בכתב על קורות השפה, לכן עד המפגש עם האירופאים במאה ה-16 ההיסטוריה של שפה זו עלומה.ידוע שעם בוא האירופאים טופי עתיקה, יחד עם מספר שפות אחרות מתת-המשפחה טופי-גוואראני, הייתה השפה המדוברת ביותר לאורך כל רצועת החוף של השטח שידוע כיום בתור ברזיל מפארה עד סנטה קטרינה ובאגן הריו דה לה פלטה.

הרשומות הראשונות המזכירות את השפה בשמה מתוארכות לתחילת המאה ה-16, אך המסמכים הראשונים שמכילים מידע ממשי על השפה נכתבו ב-1575 ואילך, על ידי המיסיונרים ז'וזה דה אנשייטה הפורטוגזי ואנדרה טיווה הצרפתי שתרגמו תפילות קתוליות וסיפורים תנכיים לשפה זו. אירופאי חשוב נוסף הוא ז'אן דה לרי שכתב את השיחון הראשון, וכנראה היחיד, לטופי עתיקה, בו הוא תרגם גם דיאלוגים שלמים. שיחון זה חשוב ביותר שכן הוא המקור הכי טוב להבנה איך טופי דוברה הלכה למעשה.

במאתיים או שלוש-מאות השנים הראשונות בהיסטוריה הברזילאית כל קולוניאליסט שנשלח לברזיל למד את השפה בניב בו דיברו בני הטופינמבה כאמצעי לתקשורת עם הילידים ועם קולוניאליסטים קודמים שהתיישבו באזור ואימצו את השפה.

אנשי מסדר הישועים לא רק שלמדו את השפה, הם אף עודדו את המקומיים לשמור עליה. כחלק מעבודת המיסיון, תורגמו כתבי הקודש הנוצריים לטופי, ואף נכתבו יצירות מקוריות בשפה זו. ז'וזה דה אנשייטה כתב למעלה מ-4,000 שורות שירה בשפה זו, גם ספר דקדוק ראשון נכתב על ידיו. לואיס פיגואיירה, דמות חשובה נוספת בת התקופה, כתב ספר דקדוק נוסף בטופי שפורס ב-1621. במחצית השנייה של המאה ה-18 פורסמו עבודותיהם של אנשייטה ופיגואיירה מחדש, והאב בתנדורף כתב קטכיזם מקיף בטופי. עז אז השפה נהייתה שפת הכמורה באזור ולמעשה שמשה כשפה הרשמית והלאומית של ברזיל, אך כתיבה בשפה זו התרחשה לעתים נדירות בגלל המונופול של הכנסייה על האוריינות.

כשראש הממשלה הפורטוגזי המרקיז דה פומבל גרש את הישועים מתחום ממלכת פורטוגל בשנת 1759 השפה דעכה במהירות, בעיקר בגלל מיעוט אחיזתה בברזילאים שאינם משתייכים לכמורה המגורשת. סיבה נוספת לדעיכת השפה היא עליית קרן הפורטוגזית, עם גל ההגירה הגדול מפורטוגל בתחילת המאה ה-18 בעקבות גילוי מרבצי זהב, יהלומים ואבני חן בפנים ברזיל. טופי עתיקה שורדת עד היום, בדמות הניב המודרני ניֶאֶנגַטוּ, באזורים מבודדים בלב ברזיל, שם היא מדוברת לרוב בפי ילידים, אך במקומות מעטים נמצאת גם אכלוסייה ממוצא אירופאי והשפה מודברת גם בפיהם.

מחקר

הראשונים לחקור את הטופי לא היו בלשנים מנוסים, כי אם מיסיונרים נוצרים קתולים חדורי רצון להבין את הילידים על מנת לשכנע אותם להמיר את דתם לנצרות ולהיפטר ממנהגיהם ה"ברבריים" בעיני האדם האירופאי (כמו קניבליזם, פוליגמיה ועוד).

לכן, ספר הדקדוק הראשון בטופית עתיקה, והיחיד שנכתב בזמן בו היא דוברה, מושפע מהתנאים והדעות הקדומות האירופאיות. הספר משתמש בטרמינולוגיה הודו-אירופאית למרות חוסר ההתאמה הבולט. נטייה זו בולטת בעיקר בעיסוק ב"שמות העצם" וב"פעלים" הטופיים, למרות שהראשונים נוטים בזמן והאחרונים דווקא לא.

הראשון לחקור את השפה היה הישועי הספרדי ז'וזה דה-אנשייטה, וכתביו מהווים את רוב רובם של המקורות הכתובים לחקר שפה זו. לאור עובדה זו, ברור למה המחקר חלקי עקב חוסר באוצר מילים ששרד וחוסר בקולגות בנות זמנו של אנשייטה שיאזנו את ההשקפה האירופאית הקולונאליסטית.

פונולוגיה

עד בוא האירופאים לעולם החדש הייתה הטופי נטולת כתב, ודובריה - אנאלפביתים. כיום, מיוצגת השפה בווריאנט של האלפבית הלטיני. אבחנת העיצורים וקביעת דרך הכתיבה המקובלת כיום נעשתה על ידי ז'וזה דה אנשייטה, מיסיונר ישועי פורטוגזי בן המאה ה-16.

כמו בשפות אמריקאיות רבות, חסרה טופי עתיקה עיצורים רבים שנראים בסיסיים לאדם המערבי כמו עיצור מכתשי מקורב צדי (ל), עיצור שפתי-שיני חוכך אטום (פ רפה) ועוד רבים, לעומתם היא מכילה עיצורים הנחשביים נדירים כמו עיצור דו-שפתי חוכך קולי (/β/) ועיצורים אפיים-פוצצים (Prenasalized stops).

	הגייה	תעתיק IPA
תנועות
A	נהגה כפתח/קמץ פתוח יותר	a
E	נהגה כצירה/סגול פתוח מעט	ɛ
I	נהגה כחיריק	i
O	נהגה כחולם פתוח מעט	ɔ
U	נהגה כקובוץ/שורוק	u
Y	נהגה כמו y הפולנית ו-î הרומנית, תנועה מרכזית סגורה לא מעוגלת. טיפ הגייה: נסה להגות U בקדמת הפה בלי עיגול של השפתיים הדגמה של התנועה בידי דובר נייאנגאטו	ɨ
עיצורים
B	נהגה כמו ב רפה שנחתכת בין השפתיים ולא בין השפה התחתונה והשניים העליונות	β
G	נהגה כהגיית ע'ין הערבית, כ רפה קולית	ɣ
H	נהגה כ-ה	h
K	נהגה כ-כ דגושה	k
M	נהגה כ-מ	m
N	נהגה כ-נ	n
Ñ	נהגה כ-ñ הספרדית, נ חכית	ɲ
P	נהגה כ-פ דגושה	p
R	עיצור מכתשי חבוט, נהגה כ-tt במילה האנגלית better וכרא בערבית מצרית	ɾ
S	נהגה כ-ס	s
T	נהגה כ-ת	t
X	נהגה כ-ש	ʃ
MB	דומה מאוד ל-M, בתוספת סיום פוצץ	mb
ND	דומה מאוד ל-N, בתוספת סיום פוצץ	nd
NG	נהגה כ-נ ווילונית, כמו ng במילה האנגלית ring, לעתים נהגה בתוספת סיום פוצץ	ŋ, ŋg
חצאי תנועות
Î	נהגה כ-י, ולעתים כ-ז'	j,ʒ
Û	נהגה כ-w האנגלית	w
Ŷ	דומה להגיית Y מהירה, משך ההגייה של חצי תנועה	---

• לכל אחת מהתנועות יש גרסה מאונפפת הנכתבת על ידי הוספת טילדה מעל האות, כך לדוגמה Õ מייצגת /ɔ̃/.
• קיים גם עיצור סדקי פוצץ אטום (/ʔ/, כמו א) שאינו נכתב אך נהגה בין שתי תנועות או בתחילת מילה המתחילה בתנועה. לעתים מצוין על ידי אפוסטרוף (').
• לעתים משתמשים בסימן הטעמה ראשית (á) כדי לציין את ההברה המוטעמת.

לפי רוב המקורות חצאי התנועות בטופי עתיקה היו מעט יותר חוככים מסימני ה-IPA שמייצגים אותם. כך Î היה קרוב יותר למעיין ז' מחונככת (/ʓ/) ו-Û נשמע מעט כמו gw. כתוצאה מכך מילים שהושאלו מטופי על ידי פורטוגזית ברזילאית נכתבים עם gu כתעתיק של Û.

גישה אחרת

הבלשן נתנאל סנטוס גומז חולק במעט על הממצאים של אנשייטה. לדעתו לא קיימת חצי התנועה שאנשייטה מייצג כ-Ŷ, כמו כן הוא לא מחשיב את העיצור G. אבל מעל הכל הוא לא מקבל את קיומם של העיצורים האפיים-פוצצים MB ,ND ו-NG (אם כי הוא מכיר ב-NG כמייצג של /ŋ/) כעיצורים נפרדים, אלא רואה בהם אנפוף של P, T ו-K, בהתאמה.

סנטוס גומז מציין גם שההבחנה בין העיצורים הפוצצים לאלו האפיים רופפת עד כדי החשבה שלהם כאלופונים, קביעה זו נתמכת באיות המגוון של מילים כמו UMBU, שבכתבי מיסיונרים מוקדמים ובניבים ששרדו היא מאויתת חליפות גם כ-UBU, UMU, UMPU ו-UPU.

מורפולוגיה

רוב המילים בטופי עתיקה מכילות הברה אחת או שתיים והן בעלות משמעויות רבות, לרוב ישנו קשר בין המשמעויות כך שאחת מהן היא המקורית והשנייה מגיעה משימוש מטאפורי במילה, אם כי לעתים אין קשר נראה לעין בין המשמעויות.

• a = עגול / ראש / זרע
• oby = כחול / ירוק
• y = נוזל / מים / מעיין / נחל, נהר
• sy = אמא / מקור

בטופי, ישנן מספר צורות ליצירת מילים ארוכות יותר על דרך הלחם בסיסים:

• תדביק פשוט:
  • arasy = ara + sy. יום + מקור = מקור היום, השמש.
  • yîara = y + îara. אגם + אדון/גברת = גבירת האגם (דמות מיתולוגית)
• השמטת סופי או תחיליות המילים:
  • takûarusu = takûara + ûasú. במבוק + גדול = עץ במבוק גדול.
• ערבוב מורכב יותר של כל המילה, ללא השמטה:
  • taubaté = taba + ybaté. כפר + גבוה = שם של עיירה ברזילאית, שנבנתה במקור על פסגת הר.

בתדביק הפשוט צורת המילה המתקבלת תלויה בהטעמת הבסיס הראשון. אם הוא מלעילי הוא יגרום לרוב להשמטת העיצור הראשון בבסיס השני, לעתים אף תושמט כל ההברה הראשונה. כך לדוגמה ñeenga + katú = ñeen-ngatú (שפה + טוב = השפה הטובה). אם, לעומת זאת, הבסיס הראשון מלרעי, לא יחול שינוי. כך לדוגמה itá + úna = itaúna (אבן + גדול = סלע).

לאחר הגעת המיסיונרים האירופאים, נוצרו בדרך זו מילים רבות למושגים שלא היו מוכרים לילידים, לדוגמה:

• îande + îara = îandeîara. שלנו + אדון = ישו
• Tupã + sy = Tupãsy. אל + אמא = מרים, אם ישו

מבנה דקדוקי

ככלל, טופי עתיקה היא שפה צירופית אך לעתים היא מגלה מאפיינים מיזוגיים. כלומר, ברוב המקרים בהן מתווספות כמה מוספיות למילה הן יצמדו בצורתן המקורית למילה ולא יתאחו לכדי מוספית אחת. אם כי, אין בטופי עתיקה שרשור של מוספיות רבות עד כדי מילה שאת משמועתה אפשר לבטא במשפט שלם.

חלקי הדיבר

מאפייני חלקי הדיבר הטופיים שונים בצורה מהותית מאלה המקובלים בשפות מערביות.

פעלים

הפעלים לא נוטים בזמן ובמודוס (עצם הרעיון של מודוס נעדר מטופי עתיקה), אלא רק בגוף, וגם זה על ידי כינוי גוף שמתייחס אליהם ולא על ידי נטיית הפועל עצמו. כל המשפטים בטופי הם בזמן הווה.

נטיית הפעלים בגוף נעשית על ידי כינויי גוף שיכולים להיות סבילים או פעילים, כך -a זה "אני" שעשה פעולה (בדומה ל-I האנגלי), לעומת -xe המבטא "אני" שנעשתה עליו פעולה (כמו me האנגלי). לדגומא:

• A-bebé = אני (פעיל)-עף = אני עף / אני יכול לעוף
• Xe-pysyk = אני (סביל)-תופס = נתפסתי
• A-î-pysyk = אני (פעלי)-הוא (סביל)-תופס = אני תפסתי אותו

למרות שאין הפעלים נוטים בזמן ניתן לדעת את זמן התרחשות הפעולה ברוב המקרים בגלל שאפשר לזהות מילים המציינות זמן כמו koára, היום.

שמות עצם

שמות העצם אינם נוטים במין או במספר אך הם כן יכולים ליטות בזמן, בעזרת מוספית המצביעה עליו. כך abáûera פירושו "הוא שהיה פעם איש" ו-abárama תרגומו "הוא שיום אחד יהיה איש". הטיה זו יכולה לשמש ליצירת מילים חדשות לדוגמה המילה akangûera שפירושה גולגולת, מתפרשת הצורה מילולית כ"הדבר שפעם היה ראש".

בטופי קיימת הבחנה בין שתי קבוצות שמות עצם: שמות עצם "גבוהים", המתייחסים לבני אדם או רוחות; ושמות עצם "נמוכים", המייחסים לחיות ועצמים דוממים. ההתגלמות הנפוצה והברורה ביותר להבדל זה הוא בתחילית -t לשמות עצם גבוהים, לעומת -s לנמוכים. כך tesá תרגומו "עין אנושית" ו-sesá פירושו "עין של בעל חיים". חלק מהבלשנים רואים בכך סוג של הבחנה מגדרית.

בטופי עתיקה אין דרך להטות את המשפט במין, אך לעתים ניתן להבחין אם המשפט כולל מילים שמשמעותן איש, אישה, ילד, ילדה וכדומה. גם ההטייה במספר נעשית על ידי הוספת שתארים, ולא בהטייה של המילים עצמן:

• abá = איש ; abá eté (איש+הרבה) = אנשים.

תחביר

סדר המילים במשפט משחק תפקיד משמעותי בהבנתו:

• abá-í taba = איש+קטן כפר = ילד מהכפר

לעומת

• abá taba-í = איש כפר+קטן = איש מהכפר הקטן

ככלל, טופי עתיקה היא שפה מסוג SOV (נושא, מושא, נשוא), אך למעשה סדר המילים יכול להתחלף בחופשיות בגלל קיומם של כינויי הגוף המבהירים ביתר קלות מי הנושא ומי המושא. אף על פי כן המשפטים בטופי נוטים להיות קצרים במיוחד הודות לעובדה שהילידים לא הוצרכו לשימושים מתוחכמים בשפה כמו רטוריקה וספרות.

דגימת טקסט

להלן תרגום של תפילת האדון לטופי עתיקה בתרגומו של אנשייטה:

	Oré r-ub, ybak-y-pe t-ekó-ar, I moeté-pyr-amo nde r-era t'o-îkó. T'o-ur nde Reino! Tó-ñe-moñang nde r-emi-motara yby-pe. Ybak-y-pe i ñe-moñanga îabé! Oré r-emi-'u, 'ara-îabi'õ-nduara, e-î-me'eng kori orébe. Nde ñyrõ oré angaîpaba r-esé orébe, oré r-erekó-memûã-sara supé oré ñyrõ îabé. Oré mo'ar-ukar umen îepe tentação pupé, oré pysyrõ-te îepé mba'e-a'iba suí.

יש לשים לב ששתי מילים הושאלו מפורטוגזית: Reino (מלכות) ו-tentação (פיתוי) בגלל שקשה יהיה לבטא מושגים אלה במילים שמקורן טופי בלבד.

השפעת טופי על הפורטוגזית הברזילאית

השימוש בטופי עתיקה כ"לינגואה זֶ‏'רָ‏ל" ("Língua Geral", "שפה כללית" או "שפה שגורה" במובן של לינגואה פרנקה) בכל רחבי ברזיל על ידי ילידים ואירופאים עד תחילת המאה ה-18, ועד תחילת המאה ה-20 בכיסים מבודדים, גרם להשפעה אדירה שלה על הפורטוגזית הברזילאית, והיא למעשה הגורם המשמעותי ביותר להבדל בין פורטוגזית לפורטוגזית ברזילאית. בין השאר, הביא השימוש בטופי עתיקה להעצמה של השימוש באנפוף ולהגברת ההבחנה בין "e" ו-"o" מעוגלות ללא-מעוגלות.

בפורטוגזית הברזילאית אלפי מילים השאולות מטופי עתיקה, חלקן תרכובות בין השפות, בהן שמות לחיות, צמחים ומושגים תרבותיים. כמו כן, מקור שמן של כ-40% מהרשויות המקומיות בברזיל הוא בטופי עתיקה. כך, למשל, מקור שמה של איפנמה הוא y panema, כלומר, מים עקרים. שמות ברזילאים לא מעטים מקורן בטופי עתיקה. למשל Jaci (יאסי), פירושו בטופי עתיקה הוא "ירח" (îá sy).

כנגד זה, מעניין אפוא ששתיים מהחיות המזוהות ביותר עם ברזיל, היגואר והטפיר, ששמותיהן ברוב העולם, וגם בעברית, נגזרים מטופי עתיקה, נקראות בפורטוגזית ברזילאית בשמות שדווקא מקורם אחר: onça (אונסה) ו-anta (אנטה), בהתאמה.

התעניינות מחודשת

טופי עתיקה נחשבת כמאפיין ייחודי של הלאומנות בברזיל. בשנות השלושים חברי האינטגרליזם הברזילאי שאלו ממנה את רוב המונחים שלהם כמו הקריאה Anaûé, שהייתה מקבילה ל"זיג הייל" הנאצית.

פעמים רבות מוצע לימוד טופי כפתרון להיעדר רוח פטריוטית, ובשנת 1995 אף עבר חוק כזה במדינת ריו דה ז'ניירו.

למרות זאת, כיום טופי עתיקה היא שפה מתה הידועה רק לבלשנים.

ראו גם

• טופי-גוארני

קישורים חיצוניים

• טופי עתיקה באתר ethnologue.com (באנגלית)
• קורס טופי עתיקה למתחילים (באנגלית)
• מילון טופי עתיקה-פורטוגזית ברזילאית (איות לא סטנדרטי)