הפרעה טורדנית-כפייתית

טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית-כפייתית (בלעז: הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית) היא הפרעה נפשית המסווגת כהפרעת חרדה. היא מתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי-רציונליות. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, אך הם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.

הפרעה טורדנית כפייתית של גיל ההתבגרות היא מחלה, המתבטאת בדימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות וגורמים לחרדה. החרדה גוררת אחריה התנהגויות או פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה, המבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי בתגובה לטרדנות. הפעולות חמורות מספיק בכדי לגזול זמן, כלומר, הן מעסיקות את האדם משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. בנוסף, בנקודת זמן מסוימת במהלך ההפרעה, האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות.‏

השם בשפה האנגלית של הפרעה זו Obsessive Compulsive Disorder, ידוע גם בראשי התיבות OCD. שם זה מתורגם לעברית באופן רשמי כ"הפרעה טֵירדונית כפייתית" ("טירדון" הוא התרגום הרשמי ל"אובססיה"), אולם בציבור מקובל הרבה יותר השם "טורדנות כפייתית".

מאפייני התופעה

שטיפת ידיים חוזרת ונשנית היא אחת המאפיינים הנפוצים של הפרעה טורדנית-כפייתית ושל מיזופוביה.

המרכיב האובססיבי בטורדנות הכפייתית הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפלסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מציק לו החשש שלא סגר את כל דלתות הבית, סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם ישוב ויסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפלסיה.

לעתים הקשר בין החרדה לבין המעשה שבעקבותיה הוא קשר שנראה כמו אמונה תפלה. למשל, אדם עלול לחשוב שהוא יצליח בראיון עבודה רק אם לאורך כל הדרך אליו יקפיד שלא לפסוע על המרווח שבין המרצפות. אם בטעות תגע רגלו במקום האסור, ישוב על אחוריו ויעשה את אותם צעדים שוב.

האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, ואינו מאמין באמת באותן "אמונות תפלות". אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן תוספנה להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי.

הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם הגיוניים, יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה - וברוב המקרים אף לעצמם - מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם. עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מגיעים לטיפול. כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה הזאת בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד (אם כי לא בהכרח בעוצמה המפריעה לתפקוד תקין). אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה היה זיגמונד פרויד.

זיגמונד פרויד תיאר את המחלה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907). בספר זה, שנחשב לאחד החיבורים החשובים בחקר הדת ובפסיכולוגיה המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.

אנשים רבים נוהגים לעתים בצורה אובססיבית-קומפולסיבית, אך אצל הלוקים בטורדנות הכפייתית, דרך ההתנהגות הזו משתלטת על חייהם בצורה המפריעה לתפקודם התקין. מלבד זאת, הסובלים מהמחלה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי רב לקיים חיי חברה תקינים. שני הקריטריונים האלה - הפרעה לתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב - הם המבדילים בין המחלה לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה.

אצל אנשים דתיים נסובות האובססיות לעתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה. אובססיות הנפוצות בקרב כלל הציבור נסובות סביב נושאים של היגיינה ומחלות (כגון פחד מופרז מחיידקים, שמביא לשטיפת ידיים כפייתית), אובססיות מיניות, צבירה אובססיבית של חפצים ועוד.

היקף התופעה

המחלה פוגעת ב-2%-4% מהילדים והמתבגרים. תופעות ראשוניות של המחלה יתגלו בדרך כלל בין גיל תשע לשלוש עשרה, ובמיוחד אצל בנים על רקע תורשתי. כשני שלישים מכלל האנשים עם הפרעה זו יתנסו בסימפטומים הראשונים לפני גיל 25.

סוגי ההפרעה

מבחינת התסמינים, ישנן שתי קבוצות של ההפרעה. בקבוצה הראשונה המחלה פורצת לפני גיל ההתבגרות, ישנו ייצוג מוגבר של בנים בקבוצה זו, עם תורשה משפחתית ושכיחות מוגברת של "טיקים" (הפרעה עצבית). בקבוצה השניה המחלה פורצת בגיל ההתבגרות, בשיעור אחוזי מחלה דומה בשני המינים, ושכיחים פחות תורשה משפחתית ו"טיקים". חשוב לציין כי 90% מהלוקים במחלה זו, סובלים גם מאובססיות וגם ממעשים כפייתיים וכשני שלישים מדווחים על יותר מאובססיה אחת ממנה הם סובלים. וכ-20%-25% שסובלים מהמחלה, סובלים "מהעלאת גירה אובססיבית", שהיא אובססיה חוזרת ונשנית ללא כפייתיות התנהגותית כלשהי.‏

גורמים וטיפול

עד לשנות ה-70 היו אפשרויות הטיפול במחלה מועטות, ודבר זה תרם למודעות הנמוכה בקרב אנשי המקצוע, ובקרב הציבור בכלל. בשנים האחרונות המודעות לעניין גוברת, בפרט לאור פיתוח תרופות חדשות לטיפול בחרדה (בעיקר תרופות ממשפחת SSRI) ושיטות טיפול פסיכולוגיות חדשות.

מעריכים שאחוז או שניים מהאוכלוסייה יפתחו טורדנות כפייתית במהלך חייהם, ונראה שבשיעור זה אין שוני בין תרבותי גדול. יש סיבה להניח שלבעיה נפשית זו יש גורמים גנטיים. בסריקות מוח נמצא, כי אזורים האחראים על דחפים "פרימיטיביים" במוח (בעיקר דחפים הקשורים באיתור סכנות, התגוננות בפניהן וכיוצא באלה), פעילים יותר אצל הסובלים מטורדנות כפייתית. משערים כי תופעה זו קשורה בהפרשה מופחתת או בלתי-מאוזנת של סרוטונין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) מרכזי הקשור לוויסות מצב הרוח, וקשור גם להפרעות חרדה אחרות ולדיכאון. הרמות הנמוכות של סרוטונין גורמות לנטייה לחרדה ולדיכאון, ולפיכך מעצימות בעיות נפשיות שאצל רוב בני האדם לא היו מפריעות לתפקוד, ולא היו גורמות להתנהגות חריגה. כיום סבורים רוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים כי טיפול יעיל במחלה כולל גם שימוש בתרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית, וגם טיפול פסיכולוגי (בפרט טיפול קוגניטיבי התנהגותי) שמלמד את החולה לשלוט בתסמיני המחלה (למשל איך להימנע מהפעולות הטקסיות תוך צמצום תחושת החרדה). הן הטיפול התרופתי, והן הטיפול ההתנהגותי מצליחים לא רק להקל על חיי החולה, אלא גם לחולל שינויים בתמונה שמפיקה סריקת המוח.

על פי התאוריה הפסיכואנליטית, אובססיה נובעת מדחפים מודחקים אשר מופיעים בדרך מוסווית. המרפא טמון בהוצאתם לאור העולם ובפתרון הקונפליקט המתחולל סביבם. פרויד הציע טיפול פסיכואנליטי שיעלה את הסיבות המודחקות לאובססיות למודעות החולה, וכך יעזור לו לפתור את הקונפליקטים שגורמים להן. הסבר זה שנוי במחלוקת, ויישומיותו הטיפולית אינה גבוהה. במהלך החצי השני של המאה העשרים התגלה כי למחלה יש מרכיב פיזיולוגי משמעותי מאוד^{[דרוש מקור]}.

התופעה בתרבות

המיליארדר הווארד יוז נודע כסובל בהפרעה, ודמותו אף שימשה השראה למספר סרטים (כגון "הטייס") שעסקו, בין היתר, בהשלכות ההפרעה על חייו האישיים והמקצועיים. סרט הקולנוע "הכי טוב שיש" סב סביב דמות הסובלת מטורדנות כפייתית; ג'ק ניקולסון מגלם בסרט אדם המנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה. בסרט הקולנוע "פיבי בארץ הפלאות" העלילה מתרכזת בילדה אצלה מתפתחים סימנים של תסמונת טורט והפרעות כפייתיות, התמודדות בית הספר והמשפחה עם התופעות הלא ברורות וההכרה במצבה.

סדרת הטלוויזיה "מונק" עוסקת בבלש הסובל מהפרעה זו ובדרכי התמודדותו עם חיי היומיום.
בעונה השלישית (פרקים 12 ו-13) של סדרת הטלוויזיה "סקראבס" מופיע השחקן מייקל ג'יי פוקס בתפקיד אורח של רופא ("ד"ר קייסי") הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. בסדרה מוצג ד"ר קייסי כמי שהגיע להישגים רבים כרופא דווקא בזכות מחלתו (למשל, על ידי קריאה חוזרת ונשנית של ספרי הלימוד). השחקן זאק בראף, כוכב הסדרה ומי שמספר בה על התופעה, סובל גם הוא במציאות מההפרעה.

ערוץ הביוגרפיה הפיק סדרת תעודה בשם "אובססיה אהובתי", המתארת את ההפרעה ומציגה סיפורים אישיים של הלוקים בה והתמודדותם עימה.

ראו גם

• הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית
• מיזופוביה

קישורים חיצוניים

• מהי הפרעה טורדנית כפייתית? באתר "המרכז הרפואי הדסה"
• מהי הפרעת טורדנות כפייתית?, באתר "קולות"
• מידע על OCD (מצגות), באתר ער"ך - עמותה לטורדנות כפייתית בישראל
• אודי גל, מהי הפרעה כפייתית, אתר פסיכולוגיה עברית
• תמר זהבי, ומה אם? אי-ודאות כרונית של בדקנים כפייתיים, אתר פסיכולוגיה עברית
• אתר עמותת ער"ך לטורדנות כפייתית
• יובל שרלו, כפייתיות דתית, מוסף "שבת" של "מקור ראשון", 4 במרץ 2011
• What is Obsessive–Compulsive Disorder?, באתר News-Medical (באנגלית)
• קונצנזוס מומחים לטיפול ב-OCD: מדריך למטופל ולבני משפחתו, מתורגם מתוך: J Clin Psychiatry ,1997, The Expert Consensus Guideline Series: Treatment of Obsessive-Compulsive Disorder

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.