טורפי יבשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgטורפי יבשה
חתול וכלב
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחות

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Fissipedia

טורפי היבשה (שם מדעי: Fissipedia) היא קבוצת בעלי חיים שבעבר הייתה תת-סדרה בסדרת הטורפים.

מיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון שתכליתו הקשר גנטי בין המשפחות השונות בסדרה, מצא כי על אף השוני בסביבת החיים ובהתאמות אנטומיות ופיזיולוגיות לסביבות החיים השונות, קיימים מרחקים גנטיים גדולים יותר בתוך טורפי היבשה. על כן הוחלט לפרקה ולהגדירה כקבוצה שאינה טקסנומית.

המיאקו , מבין טורפי היבשה הראשונים
דב לבן - הגדול בטורפי היבשה
לוטרת הים היא טורף יבשה על אף שמרבית חייה בים

מובא כאן מיון הקבוצה עם שיוכם העכשווי של המשפחות:

שייכים כעת לתת סדרת דמויי חתול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייכים כעת לתת-סדרת דמויי כלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורפים ימיים (Pinnipedia) להבדיל, ממוינים כיום כעל-משפחה בתוך תת-סדרת דמויי כלב.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לעת האחרונה לא היו נפוצים הטורפים בגינאה החדשה, ניו זילנד, אנטארקטיקה ובמספר איים, אולם בהדרגה, בהשפעת האדם, נכנסו טורפי היבשה לכל היבשות. לדוגמה: מין של כלב, Canis familiaris, הוכנס על ידי האדם ליבשת אוסטרליה עוד בתקופה הפרה-היסטורית ונהפך לכלב הבר דינגו.

הטורף הקטן ביותר הוא ה-Mustela nivalis, מין ממשפחת הסמוריים, (טעות נפוצה היא לחשוב שהחדף הוא הטורף הקטן ביותר, מכיוון שהוא בעצם אוכל חרקים), גודל גופו 8.5-13.5 ס"מ, אורך זנבו 4-3 ס"מ, ומשקלו 70-35 גרם.
הטורפים הגדולים ביותר הם הדוב החום שבדרום אלסקה המגיע לגובה 2.8 מטר ולמשקל 780 ק"ג, ודוב הקוטב, אשר אורך גופו הממוצע הוא 260 ס"מ ומשקלו הממוצע הוא 600 ק"ג.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטורפים 5-4 אצבעות בעלות טפרים (ציפורן אצל האדם) בכל גפה. האצבע הראשונה לא תמיד שימושית ולעתים נעדרת. טורפים אחדים, כגון הכלביים והחתוליים הולכים על אצבעות הרגל, ואילו אחרים, כגון הדוביים, הולכים על כל כפות רגליהם כך שהעקב ננעץ בקרקע. מוחם של טורפי היבשה מפותח והגולגולת כבדה. חיבור הלסת התחתונה מאפשר רק תנועות פתיחה-סגירה. הקיבה פשוטה. לזכרים איבר מין מפותח. לנקבות מספר משתנה של פטמות, הממוקמות באזור הבטן. יש להם ניבים חזקים לצורך הריגת הטרף וקריעת בשרו. לשונם מחוספסת ומכוסה בליטות העוזרות להם בשתיית מים ובליקוק פרוותם לשם ניקיונה. לטורפים הקדומים היו 44 שיניים אך בטורפים בני ימינו הצטמצם מספר השיניים: לכלבים יש 42 שיניים, ולחתולים כ- 30 שיניים בלבד.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית המינים של הכלביים, חתוליים והדוביים ניזונים מטרף חי. מבנה גופם והתנהגותם מותאמים לציד. התזונה משתנה בהתאם לעונה ולמיקום הגאוגרפי. הציד נעשה תוך שימוש בראייה וחוש ריח מפותחים. הטרף נתפס תוך שימוש בגורם ההפתעה, על פי רוב בעזרת מארב.
מינים אחדים ניזונים מפגרים ואחרים ניזונים בעיקר מפירות ומצמחים. לטורפים יצר טרף חזק הדוחף אותם לצוד בעלי חיים. יש טורפים האוכלים רק פעם אחת בכמה ימים אך בכל פעם כזאת הם אוכלים כמות גדולה של בשר. המצאות שפע של טרף קל גורם לטורף לעתים להרוג בעלי חיים בכמות רבה יותר מאשר הוא זקוק לה. תופעה זו קרויה "קטילת יתר". התופעה נפוצה בעיקר בהיתקלות טורף בבעלי חיים מבויתים החסרים בדרך כלל כל כושר הגנה והימלטות.

רבייה וגידול צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורפים חיים בקבוצות קטנות, בזוגות וכפריטים יחידים.
הנקבות על פי רוב ממליטות ולד כל שנה, לעתים יותר ולדות ולעתים פעמיים-שלוש בשנה.
למרבית המינים תקופת עיבור של 113-49 ימים
הולד נולד עיוור וחסר ישע אך עם כסות פרווה דקה. גידול לעצמאות נעשה על יד האם ובמינים מסוימים גם על ידי האב. הגעה לבגרות מינית ארוכה יחסית לבעלי חיים אחרים.