טוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוש (מגרמנית: Tusche - דיו הודי, סוג דיו שחור שמקורו באסיה) או לורד (שם גנרי) (ולפי האקדמיה ללשון העברית: מַצֶבֵּעַ) הוא עט עשוי גליל פלסטיק שבתוכו חומר ספוגי (לעתים לֶבֶד) טבול בצבע.
[עריכה] סוגי דיו
טושים רגילים מיועדים לכתיבה על נייר ואינם מחיקים ממנו, אם כי הצבע עשוי לדהות עם הזמן. הם אינם מתאימים לכתיבה על חומרים חלקים מאוד כגון זכוכית וסוגי פלסטיק מסוימים, כיוון שהדיו אינה נותרת על גבי המשטח. הם גם אינם מתאימים לכתיבה על עץ כיוון שהדיו עלולה להיספג בצורה לא אחידה, וקשה ולעתים בלתי אפשרי להסירה מהעץ.
טושים מחיקים מכילים דיו שאינה נספגת במשטח הכתיבה הייעודי (לוח לבן או מסך הקרנה של מקרן), כדי לאפשר שימוש חוזר בו. לעתים הם נקנים עבור ילדים, כדי להקל על ניקוי סביבת המשחק, כגון שולחנות וקירות, אשר לא תמיד ניתנים לניקוי מכתמי טושים רגילים.
טושים תמידיים או בלתי מחיקים מיועדים לסימון שדרוש כי ישרוד ולא ידהה או ימחק. למשל, לשרטוט שקפים, לסימון ציוד של חיילים ותלמידים.
טושים עם דיו בלתי נראית מיועדים לסימון רכוש יקר למקרה של גניבה. הדיו נראה רק באור אולטרא סגול כך שאינו מכער את המוצר, אך ניתן לחשוף אותו לצורך זיהוי בעלות במקרה שהרכוש נגנב ואותר על ידי רשויות החוק.
[עריכה] עובי הטוש והחוד
- טושים עבים, בעלי חוד רחב, משמשים לרוב לכתיבה על משטחים שאינם נייר. משתמשים בהם בין השאר להכנת שלטים.
- טושים בעלי חוד בעובי בינוני משמשים לרוב ילדים, לצביעה ולציור.
- טושים בעלי חוד דק, נקראים גם "עט-טוש", משמשים לכתיבה על נייר.
- השם הגנרי "לורד" משמש באזורים מסוימים בישראל (כגון תל אביב) לטושים העבים, ובאחרים (כגון ירושלים) לטושים הדקים.
- מדגשים או "מרקרים" [1] הם טושים בעלי חוד רחב ושטוח, שצבעם שקוף, זוהר ובהיר, המיועדים לסימון טקסט.
