טחנת הנזירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תצלום אווירי של טחנת הנזירים.
טחנת הנזירים

טחנת הקמח בנחל ציפורי, הידועה בשם טחנת הנזירים, ממוקמת על גדות נחל ציפורי במרחק שני קילומטרים מערבית למעיין עין יבקע (אחד ממקורות נחל ציפורי) שבגליל המערבי התחתון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטחנה הוקמה בשנת 1825 על הריסותיה של טחנה נטושה. לא ידוע מתי נבנתה אותה טחנה ומי בנה אותה, אך ידוע שהייתה בשימוש עד שנת 1800 לערך. בשל התנאים הטופוגרפים באזור התיישבו אוכלוסיות רבות למרגלות הנחל, והוא היווה אזור מועדף למעבר סוחרים וצבאות במסעות כיבוש לאורך ההיסטוריה. ישנן שתי סברות מדוע ננטשה הטחנה: הראשונה מאשימה את פלישתו של נפוליאון בניסיונו לכבוש את האזור מידי העות'מאניים, בעוד השנייה גורסת כי ייתכן שמחסור במים בתקופה זו הוביל לנטישת הטחנה. נזיר כרמלי בשם ז'אן בטיסטה מפרסקטי (אנ'), אדריכל במקצועו, הגה את הרעיון להקמת הטחנה על מנת לאפשר הכנסה זמינה למסדר הכרמליטי אשר יושב בחיפה. בבניית הטחנה השתתפו משפחה דרוזית משפרעם שהייתה בעלת הקרקע ואדם טורקי בעל ממון רב שסיפק את ההון הראשוני לשיפוצה של הטחנה ההרוסה. שמה של הטחנה נגזר ממסדר הנזירים האחראים לבנייתה. הטחנה שימשה מקור הכנסה חשוב למסדר, והרווחים מתפוקתה התחלקו בין שלושת השותפים למהלך. הרווחים שהופקו מהטחנה שימשו את המסדר הכרמלי בשיקום מנזרי הכרמל סטלה מאריס ומוחרקה. לטחנה היו מגעים המקומיים מכל הכפרים והישובים סביב על מנת לטחון את חיטתם, בכך היוותה הטחנה מקום מפגש חשוב לתושבי האזור. הטחנה הפסיקה לפעול בסביבות שנת 1930 מכיוון שלא יכלה להתחרות בטחנות הקמח החשמליות שהוקמו בשפרעם ובאיבטין. בשנת 1954 עברה הטחנה שיפוץ ושימשה כדיר לחזירים, עזים וכבשים. בשנת 2000 שופץ שוב המקום, והוסב לאולם אירועים, עם מסעדה וחדרי אירוח. בשנת 2011 עזבו מפעילי האתר את המתחם וזמן קצר לאחר מכן נחתם חוזה עם רשות ניקוז ונחלים קישון על מנת לשקם את המבנה ולהפכו למרכז הראשון בארץ לשיקום נחלים.

מבנה הטחנה וכיצד פעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנה זו היא טחנת ארובה אשר פועלת על ידי כוח המים. המים היו מגיעים ממעיין עין יבקע הסמוך (במרחק כ-2 ק"מ), ונכנסים לטחנה דרך אמת המים. המים שמשו כמקור אנרגיה להזזת ארבע אבני הריחיים בטחנה ואלו היו טוחנות את זרעי החיטה עד לקבלת אבקת הקמח. הטחנה הייתה מחולקת לשני מפלסים כאשר בכל מפלס היו שתי אבני ריחיים. שימוש בשיטה זו לטחינת קמח היה נפוץ מאוד בארץ ישראל וישנן טחנות ארובה רבות בנות מאות שנים ברחבי הארץ, כאשר רובן מרוכזות בצפון הארץ. בסמוך לטחנה ישנו גשר המאפשר מעבר לגדה השניה של הנחל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טחנת הנזירים בוויקישיתוף