טיבריוס סמפרוניוס לונגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיבריוס סמפרוניוס לונגוס (לטינית: Tiberius Sempronius Longus;‏ 260 לפנה"ס210 לפנה"ס) היה קונסול ומצביא רומאי במלחמה הפונית השנייה.

עם פרוץ המלחמה ב-218 לפנה"ס נבחר סמפרוניוס לקונסול, וקיבל לפיקודו את הפרובינקיה סיציליה. מחשבת הרומאים הייתה לנצל את עליונותם הימית ולהעביר את המלחמה כבר מראשיתה אל אפריקה. על כן העמידו לרשותו 2 לגיונות ואת עיקר הצי המלחמתי, 160 קווינקוורמות, והורו לו לאסוף כוחות ולהיערך לפלישה המתוכננת. עמיתו למשרה, פובליוס קורנליוס סקיפיו, נשלח עם 60 קווינקוורמות ו-2 לגיונות אל גאליה, כדי למנוע מצבא חניבעל לפלוש אל איטליה מצפון.‏[1] סמפרוניוס קבע את בסיסו בליליבאום (מרסלה), עיר הנמל השנייה בחשיבותה באי אחרי סירקוסאי. פוליביוס מספר, כי "ממדי מסעו היו כה מדהימים והכנותיו בליליבאיון כה גדולות, שהרי אסף כוחות מכל סוג שהוא ומכל מקום, עד שנדמה כי התעתד לשוט ישר לקרתגו ולשים עליה מצור בלי-דיחוי."‏[2]

קודם בואו של סמפרוניוס לסיציליה יצאה שייטת קרתגית בת 20 אוניות כדי לפשוט על חופי דרום איטליה ולהטיל פחד על אוכלוסייתה. שייטת קרתגית אחרת, המונה 35 אוניות, עשתה דרכה אל ליליבאום, על מנת להשיא את תושביה לסלק את הרומאים ולעבור לצדה של קרתגו, אך הובסה בקרב ימי סמוך לעיר. כשהגיע סמפרוניוס אל ליליבאום, חיזק את השמירה בחופי סיציליה, וכדי לשלול מן הקרתגים תחנות ביניים בדרכם לבוז את חופי איטליה, השתלט גם על האי מליטה (מלטה). אחר כך יצא אל איי ליפארה, על מנת ללכוד את שבע-עשרה האוניות הקרתגיות, שעל פי ידיעותיו עדיין עגנו שם. משלא מצא אותן שב אל ליליבאום, ובעודו בדרך נודע לו כי האוניות אחריהן הוא רודף פשטו על סביבות העיר ויבו שבקלבריה וכי חניבעל נכנס עם חייליו לאיטליה ועליו לשוב מיד לעזרת עמיתו הקונסול. הוא הקצה עשרים אוניות להגנת חופי דרום איטליה, והגדיל לחמישים אוניות את צי הפראיטור מרקוס אמיליוס, נציב סיציליה. אחר כך שילח את הצי חזרה לאיטליה, והוא עצמו חצה את המצר וצעד עם חייליו משך ארבעים יום לאורכה של איטליה אל ארימיניום (רימיני) שלחוף הים האדריאטי, בדרום עמק הפו. מכאן המשיך אל הנהר טרביה וחבר לעמיתו קורנליוס סקיפיו.‏[3]

זמן קצר לאחר בואו נחל סמפרוניוס ניצחון על כוח רגלים ופרשים גאלים ונומידים ממחנה הקרתגים, שפשטו על שבטי גאלים אחרים בני המקום בעלי בריתם של הרומאים. השג זה רומם את רוחו של סמפרוניוס, והוא היה להוט לצאת לקרב קודם שהחלים סקיפיו לגמרי מפצעי תבוסתו בקרב טיקינוס ובניגוד לעצתו, כדי לזכות לבדו בכתר הניצחון, ומה גם שמועד סיום כהונתו התקרב. חניבעל העריך את עוז רוחו של סמפרוניוס וניצל את חפזונו. הוא פיתה אותו להילחם כשגבו אל הנהר טרביה, והיכה את שני הצבאות הקונסולאריים מכה ניצחת בקרב טרביה (דצמבר 218 לפנה"ס). לאחר המפלה מצאו שני הקונסולים מקלט מאחורי חומותיה של פלאקנטיה (פיאצ'נזה).‏[4]

ב-215 לפנה"ס ניצח סמפרוניוס צבא קרתגי בפיקודו של חנו בן בומילקר ליד גרומנטום שבלוקאניה והניס אותו אל ארצם של הברוטיים.‏[5] הוא נבחר לדקמוויר סאקריס פאקיונדיס (decemvir sacris faciundis), ונפטר בשנת 210 לפנה"ס.‏[6]

בנו, טיבריוס סמפרוניוס לונגוס, נבחר לקונסול בשנת 194 לפנה"ס.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
  • טיטוס ליוויוס. תולדות רומא. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב.
  • Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919-1959 .
  • Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922-1925 .
  • Appian. Translated by H. White. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1912.
  • s.v. "Longus, Sempronius" (1) in: Smith, W. (editor), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, 1867. Digitized copy in: Perseus.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוליביוס, ספר שלישי, 40, 61; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, ו, יז.
  2. ^ פוליביוס, ספר שלישי, 41.
  3. ^ פוליביוס, ספר שלישי, 61, 68; ליוויוס כותב (ספר עשרים ואחד, נא), כי סמפרוניוס וחייליו הגיעו אל ארימיניום באוניות ולא בדרך היבשה; Appian, Annib. 6 .
  4. ^ פוליביוס, ספר שלישי, 70-75; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, נב-נז; Appian, Annib. 7 .
  5. ^ Livius 23.37.10-11 .
  6. ^ Livius 27.6.16 .