טיטוס ליוויוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיטוס ליוויוס

טיטוס ליוויוס (לטינית: TITVS LIVIVS;‏ 59 לפנה"ס - 17 לספירה), היסטוריון רומאי מהבולטים של תור הזהב בתרבות הרומאית.

מעט מאוד ידוע על חייו של ליוויוס, הוא נולד בפאטאוויום (כיום פדובה) שעל נהר הפו, בצפון איטליה. לא ידוע מתי הוא עבר לרומא אולם משעה שהגיע לעיר הפך מקורב לקיסר אוגוסטוס ושימש כמחנכו של הקיסר לעתיד קלאודיוס.

קיימת כתובת מעיר הולדתו כמתעד אדם בשם טיטוס ליוויוס שהיה נשוי לאישה בשם קאסיה פרימה ואב לשני בנים, יש כאלה שזיהו אותו עם ההיסטוריון הגדול. בתו נישאה לרטוריקן לוקיוס מגיוס ובן אחר שלו כתב חיבור העוסק בגאוגרפיה אותו בן או אחר היה גם ריטוריקן וליוויוס יעץ לו לחקות את סגנונו של דמוסתנס וקיקרו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו הראשית והיחידה שנשתמרה היא "מאז ייסוד העיר" (Ab Urbe Condita; שבתרגום העברי נקרא תולדות רומא) והיא כוללת 142 ספרים שמתארים את תולדות רומי, מאז ייסודה האגדי בידי האחים רמוס ורומולוס ועד מותו של דרוסוס בשנת 9 לפני הספירה. מבין ספריו, המתארים בצורה מעמיקה ביותר את תולדות רומי, נותרו בשלמותם 35 בלבד שמתארים אותה מייסודה עד 293 לפנה"ס ומשנת 219 לפנה"ס עד 167 לפנה"ס. מהספרים האחרים נותרו ראשי פרקים או טקסטים מעטים.

כתיבתו של ליוויוס מושפעת ממספר מסורות היסטוריוגרפיות, הראשונה שבהם היא האנלים שבהם עשה שימוש כדי לכתוב חלקים מספרו ואף השפיעו על צורת כתיבתו, בסגנון כתיבתו הוא מושפע מן המסורת הדידקטית בהיסטוריוגרפיה היוונית הרואה את ההיסטוריה כענף של הרטוריקה ואת מטרתו של ההיסטוריון בכתיבה שתוכל לעניין ולרגש את הקורא ושתהיה בעלת איזשהו מוסר השכל שמופנה וזה בניגוד לגישה המדעית של היסטוריונים כגון פוליביוס ששמו דגש על חקר העובדות וניתוחם, למרות שליוויוס השתמש בספרו של פוליביוס כמקור. עוד סוגה שליוויוס אימץ מן ההיסטוריוגרפיה היוונית היא הכנסת נאומים בדויים של כדרך להצגת דמות הגיבור, אמונותיו ומטרותיו.

יש בנמצא אצל ליוויוס טעויות החוזרות על עצמם, כגון אי הבנה לחשיבותם של תהליכים חברתיים או חוקתיים והשפעתם על החברה הרומית, סילופים של עובדות מטעמים פטריוטיים למרות שהוא אף פעם לא לוקה בשוביניזם ויכול לשבח זרים ולגנות רומאים בהתאם להתנהגותם, כתיבתו העוסקת בקרבות או בישיבות הסנאט ערוכה בצורה שבלונית שחוזרת על עצמה, טעויות במיקומם הגאוגרפי של מקומות וטעויות בהבנת חלק ממקורותיו.

מטרתו של ליוויוס בכתיבת החיבור, כפי שהוא מצהיר בפתיחה היא לספר את תולדותיה של רומא ולהסביר איך היא עלתה להיות האימפריה הגדולה בתבל, בספרו הוא מבטא את הנוסטלגיה לימי הרפובליקה ולערכים הרומאיים המסורתיים ששלטו לפני שרומא הושחתה כתוצאה מן הצלחותיה הצבאיות והמדיניות. למרות ביקורתו את יוליוס קיסר והשבחים שהוא חולק לפומפיוס, ברוטוס וקסיוס אין לראות בכך ביטוי לאופוזיציה פוליטית למשטר הפרינקפס אלא נוסטלגיה בלתי פוליטית שהייתה נפוצה בזמנו של ליוויוס.

עבודתו ההיסטורית של ליוויוס הייתה בעלת השפעה גדולה בדורו ובדורות הבאים וכבר בימי חייו הוא התפרסם כאחד ההיסטוריונים הרומאיים הדגולים. הוא זכה לעדנה מחודשת בשלהי ימי הביניים וברנסאנס גם כתוצאה מהערצת העת העתיקה וגם כתוצאה מכך שרבים מן ההומניסטים דגלו בערכים הרפובליקאים שאותם ליוויוס מעלה על נס. בתקופה המודרנית, עת שההיסטורנים נוטים להעדיף כותבים מדעיים כגון תוקידידס ופוליביוס, ירדה קרנו של ליוויוס.

בנוסף לעבודה ההיסטורית העיקרית ליוויוס כתב חיבור המורכב מדיאלוגים פילוסופיים.

תרגומי ספרו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]