טייסת הגליל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 3 (סגורה)
Palmach Galilee Squadron.png
סמל הטייסת [1]
שם: טייסת הגליל
שם בעבר: נספחת ב'
וגם
נספחת יבנאל
סוג: מטוסי מנוע בוכנה חד־מנועיים
יעוד: סיור, צילום, הובלת נשק ומזון, הפצצה, צליפות ופינוי פצועים וחולים.
שנת הקמה: 4 באפריל 1948
שנת סגירה / הדממה: 29 בינואר 1949
בסיס: מנחת יבנאל
כלי טיס בעבר: ראו רשימה מפורטת

טייסת הגליל (שנודעה גם כ"טייסת 3") הייתה מהטייסות הראשונות של חיל האוויר הישראלי כשהוקמה באפריל 1948 כגף של טייסת א'. הטייסת פעלה לאורך מלחמת העצמאות עד איחודה בינואר 1949 עם "טייסת 2" ("טייסת הנגב") וטייסת א' כדי ליצור את טייסת 100. במהלך המלחמה ביצעו טייסי הטייסת מעל 1,200 גיחות מבצעיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס אוסטר אוטוקרט של טייסת הגליל

בעקבות קשיים מבצעיים שנבעו מריחוקו של שדה דב, בסיסה של טייסת א' מהנגב ומהגליל הוחלט בשירות האוויר על הקמת גפים באזורים אלו, שכונו נספחת א' (לימים טייסת מס' 2 וטייסת הנגב בניר עם) ונספחת ב' ביבנאל (ששמה שונה בהמשך לטייסת מס' 3 ולטייסת הגליל). את הדחיפה להקמת הטייסת בגליל נתנו הטייסים בני ישובי הצפון: משה פלדמן מבית קשת, פסח גרוסר מאשדות יעקב, פסח (פוסי) טולצ'ינסקי מכפר גלעדי וכן דניאל בוקשטיין. טולצ'ינסקי מונה למפקדה הראשון של הטייסת החדשה.

משימותיה של הטייסת הוגדרו כך:

  • סיוע לכוחות צה״ל, ובעיקר סיורי אוויר ללימוד השטח, ההיערכות הערבית, ולקראת מבצעים יזומים.
  • צילומי אוויר לצורכי מודיעין.
  • הובלת פצועים, חולים ויולדות.
  • עזרה ליישובים במצוקה (הצנחת מזון, תרופות ונשק).
  • סיוע צמוד לכוחות הלוחמים, בעיקר הפצצת הכוחות הערביים.

ב-4 באפריל 1948 נחתו ביבנאל שני מטוסי אוסטר אוטוקרט הראשונים של הטייסת, ושעות ספורות לאחר מכן כבר המריאו לגיחות מבצעיות, למשימות סיור עם מפקדים מחטיבת גולני.

כוחות הטייסת פעלו בחודשים הבאים במשימות מבצעיות רבות וסייעו בין היתר בקרבות רמות נפתלי, קרב משמר העמק, בקרב על מצודת כ"ח, קרבות מלכיה, קרבות סג'רה, כיבוש כפר לוביה, קרבות עשרת הימים, מבצע יעל ומבצע חירם.

לאור הקרבה לחזית ולהתקפות חיל האוויר הסורי והארטילריה הערבית, עברה הטייסת ב-19 במאי לשדה התעופה מחניים, עברה לבסיס רמת דוד אך נאלצה לחזור באותו חודש ליבנאל ובאוקטובר עברה שוב לרמת דוד. ב-29 בינואר 1949 פורקה הטייסת ואנשיה הועברו לטייסת 100 בתל נוף.

מטוסי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת הפעילה את המטוסים שלהלן (לא בו זמנית) ובשיאה מנתה 8 מטוסים פעילים‏[2] :

מפקדי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסח (פרסי) טולצ'ינסקי - 6 באפריל עד 21 באפריל 1948
  • דניאל בוקרשטיין - 21 באפריל עד 10 במאי 1948
  • משה פלד (פלדמן) - 10 במאי עד 6 באוגוסט 1948
  • נחום רפפורט (אפרת) - 6 באוגוסט עד 17 בנובמבר 1948
  • חיים גולדשטיין - 17 בנובמבר עד 30 בנובמבר 1948
  • יוסף שטיינמן - 30 בנובמבר 1948 עד 17 בינואר 1949
  • אהרון בירם - 17 בינואר 1949 עד 28 בינואר 1949

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי כהן, תולדות חיל־האוויר - במלחמה לעצמאות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2004 - כרך ב', עמודים 693 או 707.
  2. ^ נעם הרטוך, טייסת הגליל במלחמת העצמאות, ד.ג. הנדסה ייעוץ וכתיבה טכנית, 1999 - עמ' 137, פרק ו' - מטוסי טייסת הגליל.