טייסת 147

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 147 (סגורה)
IAF Squadron 147.png
סמל טייסת 147
שם: "טייסת האיל הנוגח"
סוג: מטוסי קרב
יעוד: כלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה.
שנת הקמה: 1956
שנת סגירה / הדממה: 1985
בסיס אחרון: חצרים
כלי טיס בעבר: סקייהוק A-4F, סקייהוק A-4E, פוגה מגיסטר, סטירמן

טייסת 147, שכונתה גם "טייסת האיל הנוגח", הייתה טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. טרם סגירתה, הפעילה הטייסת מטוסים מסוג סקייהוק A-4F, והייתה מוצבת בבסיס חצרים. הטייסת נפתחה ונסגרה מספר פעמים במהלך שנות קיומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, ערב מבצע קדש, הוקמה טייסת 147 כטייסת חירום של בית הספר לטיסה, וכללה מטוסי סטירמן של בית הספר. לאחר סיום המבצע, נסגרה הטייסת.

בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוקמה הטייסת שנית בבסיס חצרים, והפעילה מטוסי פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה. הטייסת כללה הן בוגרים טריים של קורס טיס, והן טייסים ותיקים (לדוגמה אלי איל, מטייסי מלחמת העצמאות).

בזמן המלחמה, עסקה הטייסת בעיקר בתקיפת מטרות קרקע על ידי רקטות, פצצות וזוג מקלעי 0.5 שהותקנו במטוסי הפוגה. הטייסת איבדה במלחמה שישה מטוסים וטייסים, בהם מפקד הטייסת רס"ן אריה בן-אור וסגנו סרן ארנון לבנת. שיעור האבידות הגדול, יחסית לגודל הטייסת, יחד עם העדר כיסא מפלט במטוסי הפוגה, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה עם תום הלחימה.

בשנת 1978, נפתחה הטייסת מחדש על ידי חנוך פטישי, שוב בבסיס חצרים, כטייסת סקייהוק ("עיט"). בתחילה היו מטוסיה מדגם A-4E, ומאוחר יותר רוכזו בה מטוסי ה- A-4F, שהגיעו ברכבת האווירית של מלחמת יום הכיפורים. מטוסיה זוהו באמצעות מייצב כיוון צבוע צהוב.

בתאריך 14 באוקטובר 1979, איבדה הטייסת שני מטוסים בהתנגשות אוירית בעת טיסת אימונים, כאשר "עיט" מספר 339 שהוטס על ידי טייס צעיר בשם לי-און גולדנברג ("גולדי"), התנגש במוביל שלו שהיה גם סגן מפקד הטייסת, ושהטיס את "עיט" מספר 609.[1]

בתחילת שנות ה-80 הפכה הטייסת לטייסת מילואים, כאשר רק השלד בה נשאר מבצעי. בגל הקיצוצים הגדול של 1985, נסגרה הטייסת.

סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, כשבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, עוצב סמל הטייסת, שהיה שילוב של כנפיים וטנק. שילוב שבא לציין את שיתוף הפעולה הצמוד בין הטייסת לבין כוחות השריון. [2]

סמל "האייל המכונף" של הטייסת, עוצב על ידי אריה מוסקוביץ' בשנת 1978. בטיוליו באזור בסיס חצרים, צפה מוסקוביץ' בקרב בין שני איילים במדבר. מהמחזה שנגלה לפניו, שאב את השראתו לעיצוב הסמל. לסמל נוסף צבע צהוב כרקע, כאיזכור לחולות הנגב. "האייל המכונף" נחשב לסמל ייחודי, שכן חיה מסוג זה לא אופיינית לייצוגה של טייסת. ‏‏[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]