טייסת 160

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 160 (סגורה)
IAF Squadron 160.png
סמל טייסת 160
שם: "טייסת המסק"ר הראשונה"
שם בעבר: "טייסת הקוברות הראשונה"
וגם
"טייסת הקוברות הדרומית"
סוג: מסוקי קרב
יעוד: תקיפת כוחות שריון, סיוע אווירי קרוב, צייד משגרי רקטות ותקיפה 'כירורגית' של מטרות מוגדרות מראש.
שנת הקמה: 1 בדצמבר 1977
שנת סגירה / הדממה: 2 באוגוסט 2013
בסיס אחרון: פלמחים
כלי טיס בעבר: AH-1 קוברה ("צפע"),
MD500 דיפנדר ("להטוט")
סמלה הקודם של טייסת 160

טייסת 160, המכונה "טייסת המסק"ר הראשונה" (בעבר כונתה: "טייסת הקוברות הראשונה" וגם "טייסת הקוברות הדרומית"), הייתה טייסת מסוקי קרב בחיל האוויר הישראלי. טרם סגירתה, הפעילה הטייסת מסוקי AH-1 קוברה ("צפע") מבסיס פלמחים. ב-2 באוגוסט 2013 נסגרה הטייסת כחלק מצעדי הקיצוץ בצבא בכלל ובחיל האוויר בפרט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הוחלט בצה"ל להצטייד במסוקי קרב שיוכלו לתת מענה מהיר למתקפת פתע של כוחות שריון. במאי 1974 יצאו לארצות הברית ארבעה טייסי מסוקי סער מחיל האוויר הישראלי כדי לבחון את האפשרות לרכוש מסוק קרב. חיל האוויר היה קרוב לחתימה על הסכם לרכישת מסוקי קרב מסוג S-67 בלק הוק שהציעה חברת סיקורסקי, אך ההתקשרות נעצרה בעקבות התרסקות של אב הטיפוס של המסוק בעת שביצע אירובטיקה בגובה נמוך בסלון האווירי בפארנבורו ב-1974. לבסוף הוחלט לבחון את מסוק ה-AH-1 קוברה מתוצרת בל הליקופטר, והטייסים החלו בקורס הסבה עליו באחד מבסיסי הצבא האמריקני. במקביל רכש חיל האוויר מספר מסוקי יואי־קוברה מדגם AH-1G, מעודפי חיל הנחתים האמריקני לצורך בחינתם בישראל. המסוקים, שהופעלו על ידי האמריקנים במלחמת וייטנאם, עברו שיפוץ מקיף והותקן בהם תותח מיניגאן בקוטר 7.62, רובה רימונים בגחון ומקלע 20 מ"מ בשורש הכנף. מחיר העסקה כולה הסתכם בשני מיליון דולר.

מסוקי AH-1 קוברה של טייסת 160 בטיסה מעל מצדה

באפריל 1975 הגיעו לישראל מסוקי ה-AH-1G קוברה הראשונים. המסוקים נקלטו ביחידת ניסוי בפיקודו של רס"ן שוקי לבנת שהוקמה במיוחד למטרה זאת בבסיס תל נוף. לאחר כשמונה חודשים הוגש דו"ח הניסוי שתמך בקליטת מסוקי הקוברה בחיל האוויר למפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, ובפברואר 1976 החליט פלד לאמץ את המסקנות יחידת הניסוי, ולהפוך אותה מיחידת ניסוי לטייסת מבצעית. בנוסף, הוחלט לשדרג את המסוקים לרמה של AH-1Q, על מנת לאפשר למסוקים לשגר טילי טאו נגד טנקים, וכן לרכוש מסוקים נוספים מדגם AH-1S, גרסה משופרת של ה-AH-1Q. במאי 1977 נשלחו מסוקי ה-AH-1G וחלק מאנשי הטייסת לארצות הברית. המסוקים עברו שדרוג, ואנשי הטייסת למדו את תורת ההפעלה המבצעית של הקוברה, המצוידת בטילי טאו.

ב-1 בדצמבר 1977 נסגרה יחידת הניסוי והוקמה טייסת 160 כטייסת מסוקי קוברה שקיבלו את הכינוי "צפע". באוגוסט 1978 החלה הטייסת לקלוט את מסוקי הקוברה ששודרגו לרמה של AH-1Q. ב-9 במאי 1979 ביצעה הטייסת את משימת התקיפה הראשונה שלה שבה זוג מסוקי קוברה תקפו בטילים מבנה בלבנון אליו נסוגו מחבלים שתקפו את קיבוץ מנרה.

קליטת ה"להטוט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 החלה הטייסת לקלוט את מסוקי הקוברה המשופרים מסוג AH-1S שקיבלו את הכינוי "צפע ב'". ב-19 בספטמבר 1979 עברה הטייסת לבסיס פלמחים. בתקופה זאת מנה סד"כ הטייסת 12 מסוקי קוברה בסך הכל ומגבלה שהטיל הממשל האמריקני מנעה רכישתם של מסוקי קוברה נוספים על ידי ישראל. עקב מגבלה זו, הוחלט לבחון מסוק נוסף שיעבה את הסד"כ הדל של מסוקי הקרב בחיל, שנועדו לתת מענה הולם להסתערות מסיבית של כוחות השריון של האויב. לאחר סדרת ניסויי טיסה בישראל ובחינת המסוק, המליץ מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי, להצטייד בכ-30 מסוקי MD500 דיפנדר. מסוקי הדיפנדר, שזכו לכינוי "להטוט", החלו להיקלט בחיל האוויר הישראלי בנובמבר 1979. תחילה נקלטו המסוקים כגף בטייסת 160, ובהמשך בטייסת 190 ("מגע הקסם") עם פתיחתה במרץ 1980.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון פעלה הטייסת באינטנסיביות רבה. בתחילת המלחמה הופעלו הקוברות נגד מטרות מחבלים לכל רוחב החזית והעניקו סיוע אווירי קרוב לכוחות החי"ר והשריון של צה"ל. עם כניסת הצבא הסורי לזירת הלחימה בלבנון, ביום הרביעי למלחמה, הופנו מסוקי הקוברה ללחימה נגדם. מסוקי הטייסת השמידו במהלך המלחמה עשרות טנקים וכלי רכב משוריינים וקלים, עמדות נ"מ, משגרי רקטות ארטילריות ומטרות רבות אחרות של צבא סוריה ושל המחבלים. ב-5 ביוני איבדה הטייסת מסוק במהלך תקיפת עמדת נ"מ. שני אנשי הצוות, סרן יוסי קלר וסרן עמיחי ספקטור נהרגו. ב-11 ביוני נפגע אחד ממסוקי הטייסת מאש כוח צה"ל.

גם לאחר המלחמה התמקדה עיקר הפעילות המבצעית של הטייסת בגזרת לבנון. בשנת 1986 הוקם גף לפריסה ייעודית וקבועה של מסוקי הקוברה בבירנית.

הקמת טייסת קוברות שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 הוקמה בבסיס פלמחים טייסת 161 כטייסת קוברות שנייה בחיל האוויר הישראלי. מאז כונו טייסות 160 ו-161 "טייסת הקוברות הדרומית" ו"טייסת הקוברות הצפונית" בהתאמה על שום מיקומן היחסי בבסיס פלמחים.

חילוץ רס"ן אבירם ישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 1986, במהלך גיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון, נאלצו הטייס רס"ן ישי אבירם והנווט סרן רון ארד מטייסת 69 לנטוש את מטוס ה-F-4 פנטום אותו הטיסו עקב תקלה טכנית שגרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס. רס"ן אבירם חולץ מהמקום תחת אש על ידי צוות מטייסת 161 כשהוא אוחז במגלשי המסוק, אך החיפושים אחר סרן ארד לא צלחו והוא נפל בשבי. לצוות שחילץ את רס"ן אבירם הוענק צל"ש הרמטכ"ל.

נפילתו של סא"ל ציון בר-אור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 1987 נהרג מפקד הטייסת, סגן-אלוף ציון בר-אור, לאחר שמסוק הקוברה אותו הטיס יחד עם הטייס הקדמי, סג"מ יובל וגנר, נפל מגובה 300 רגל (כ-90 מטרים) והתרסק בפרדס באזור טירת צבי עקב תקלה טכנית חמורה במערכת ההגאים של המסוק. סג"מ וגנר נפצע קשה.

מבצע כחול וחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 8 בדצמבר ל-9 בדצמבר 1988 ערך צה"ל את מבצע כחול וחום במטרה לפגוע במפקדתו של אחמד ג'יבריל, מייסד ומפקד ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בעיירה נועיימה בדרום לבנון. בתום המבצע, החלו הכוחות הרגליים לסגת בעוד שארבעה חיילי גולני נשארו בשטח, שהיה זרוע בכוחות אויב. 10 מסוקי קוברה הוזנקו למקום וחיפשו במשך שעות אחר החיילים. לבסוף אותרו החיילים על ידי זוג מסוקים מהטייסת וחולצו על ידם תחת אש כשהם רכובים על דלתות פתחי תא התותחים עד שהגיעו לספינות חיל הים הסמוכות. לקברניטי המסוקים, סא"ל משה כהן (מפקד הטייסת באותה עת) וסרן ערן פייר הוענק צל"ש הרמטכ"ל. לטייסי המשנה, סגן מרסלו ילין וסגן דן ללוז, הוענק צל"ש מפקד חיל-האוויר.

מבצע דין וחשבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מבצע דין וחשבון, ביולי 1993, ביצעה הטייסת גיחות רבות לתקיפת יעדים בלבנון, בעיקר של חזבאללה. משימות הטייסת היו: תקיפות יעדי חזבאללה, צייד מטולי רקטות (מטל"ר) וליווי למסוקי סער. הטייסת ביצעה בסך הכל 88 גיחות במהלך המבצע, תקפה 36 מבנים ו-6 מטל"רים וכלי רכב.

מבצע ענבי זעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת השתתפה במבצע ענבי זעם שערך צה"ל בלבנון בין 11 באפריל ל-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות על ידי ארגון חזבאללה לעבר יישובים בגבול הצפון.

הלחימה בזירה הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס חשיפת דרגות, יוני 2011

במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעה הטייסת גיחות תקיפה רבות כנגד מטרות מחבלים פלסטינים ביהודה, שומרון ועזה.

סגירת טייסת 161[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 נסגרה טייסת 161 ומסוקיה פוזרו בין טייסת 160, בית הספר לטיסה וטייסת 115 שהוקמה כטייסת ביום אויב.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת לבנון השנייה השתתפה הטייסת במספר גיחות רב במשימות שכללו סיוע אווירי קרוב לכוחות הקרקע, ציד משגרי רקטות ותקיפות 'כירורגיות' של מטרות מוגדרות.

התרסקות הקוברה ב-10 בספטמבר 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב ה-10 בספטמבר 2008 התרסק מסוק קוברה של הטייסת בסמוך לקיבוץ גניגר כתוצאה מתקלה טכנית מספר דקות לאחר שהמריא מבסיס רמת דוד ביחד עם מסוק קוברה נוסף. בתאונה נהרגו שני טייסי המסוק: רס"ן (מיל') יובל הולצמן ורס"ן (מיל') שי דנור.

התרסקות הקוברה ב-12 במרץ 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לשעה 01:00 לפנות בוקר ה- 12 במרץ 2013, התרסק מסוק קוברה של הטייסת, לא הרחק מקיבוץ רבדים. לפי מסקנות הביניים של ועדת החקירה, התאונה נגרמה משבר באחד מלהבי רוטר הזנב. המסוק היה בטיסת אימון באזור שפלת יהודה, ובדרכו מבסיס תל נוף לבסיס פלמחים, אבד עימו הקשר. במקביל, דיווח אזרח שנסע על כביש 3 מכיוון ירושלים לעבר אשדוד, כי ראה עצם נופל בשדה חיטה וסביבו ניצוצות. סמוך לשעה 05:15, אותרו שרידי המסוק. בהתרסקות נהרגו סא"ל (מיל') נועם רון ורס"ן (מיל') ארז פלקסר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]