טיל נגד טילים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. סיבה: אינו מפורט ואינו נוגע בפיתוחים של מדינות נוספות מלבד ישראל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
טיל חץ

טיל נגד טילים הוא טיל המיירט טילים בעודם באוויר.

מערכות ליירוט טילים בליסטיים בין-יבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות כיום בעולם שתי מערכות בלבד המסוגלות ליירט טיל בליסטי בין-יבשתי. מלבדם קיימות מערכות קטנות יותר שבאופן כללי אינן מסוגלות ליירט טילים בליסטיים בין-יבשתיים, גם אם בטווח מערכות אלו טיל בליסטי בין-יבשתי פשוט נע במהירות גדולה מידי עבורן.

  • מערכת ליירוט טילים בליסטיים בין-יבשתיים הרוסית בשם A-35 הוקמה בשנת 1971, המערכת שופרה מאז ועדיין בשימוש מבצעי. כיום היא נקראת A-135 ומשתמשת בשני סוגי טילים, שניהם חמושים בראשי קרב גרעיניים.
  • לארצות הברית מערכת ליירוט טילים בליסטיים בין-יבשתיים שפיתוחה הגיע לאחרונה לרמה מבצעית. במקום להשתמש בראשי קרב נפיצים בטילים המיירטים, הטילים משגרים קליעים קינטיים. הממשל בתקופתו של ג'ורג' בוש האיץ את פיתוחה ופרישתה של המערכת שהוצעה לראשונה בשנת 1998 בתקופתו של ביל קלינטון וכיום המערכות הללו בפרישה מבצעית באלסקה. יחד עם זאת דווח כי ניסויים אחרונים של המערכת כשלו מליירט את טיל המטרה, וזאת לאחר השקעה של כמיליארד דולר נוספים במערכת בתקופת ממשלו של אובמה.‏[1]

טילים ליירוט טילים בליסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מדינות פיתחו מערכות ליירוט טילים בליסטיים בהן ארצות הברית, רוסיה, סין, הודו, פיתוח משותף לצרפת-איטליה-בריטניה, יפן, וישראל. שלוש המערכות הבולטות מבניהן הם הפטריוט, Aegis Combat System המשמש בעיקר להגנה על ספינות קרב, והטיל החץ הישראלי.

  • טיל החץ הישראלי. לטיל שתי גרסאות, גרסתו השנייה של הטיל מצויה כיום בפריסה מבצעית אולם הוא מעולם לא נוסה בזמן אמת.
  • טיל הפטריוט האמריקני (שבמקור היה נשק נ"מ אך הוסב כדי לפעול כנגד טילים). לטיל 3 גרסאות - PAC1 עד PAC3. גרסתו הראשונה של הטיל שנוסתה במלחמת המפרץ לא מילאה את תפקידה כראוי ומרבית הטילים החטיאו את מטרתם (טילי הסקאד). גרסתו השלישית של הטיל נוסתה ב־2003 במהלך מלחמת עיראק. הטיל הצליח להפיל מספר טילי קרקע-קרקע עיראקיים. כיום לא ידועה יכולת היירוט של הפטריוט והחץ.

כיום משמשים שני טילים אלו כחלק ממערכת ההגנה נגד טילים של ישראל כאשר טיל החץ נועד להפלת טילי אויב בגובה רב, ואילו טיל הפטריוט נועד להשמדתם בגובה נמוך במידה וטיל החץ נכשל במילוי משימתו.

טילים ליירוט טילים נגד-ספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילים ליירוט רקטות וטילי קרקע-קרקע בינוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר כיפת ברזל יורה טיל טמי"ר

אמצעים נגד טילים הנמצאים בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית מפותחת מערכת הנאוטילוס האמורה ליירט סוגים שונים של טילים, רקטות ופצצות מרגמה באמצעות קרני לייזר.

כמו כן מפותחים מטוסים ומל"טים המיועדים להשמיד טילים כבר בעת יציאתם ממשגר הטילים, על אדמת האויב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]