טימאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טימאר, (בטורקית: tımar, המקור פרסי: تيمار) הוא יחידת שטח שהייתה נהוגה באימפריה העות'מאנית.

בתקופת הסלג'וקים והעות'מאנים, נקראו בשם זה קרקעות שנמסרו לאדם תמורת תפקיד או שירות מוגדרים, והניבו הכנסה שנתית של 3,000-20,000 אקצ'ה; ובמילים אחרות, אחוזת הפקד שקבלו אבירי הסולטאן, הסיפאהי, לשם פרנסתם. בעל הטימאר היה לרוב סיפאהי, ואז היה הטימאר השכר על שירותו הצבאי והוא לא היה צריך להעלות מיסים לסולטאן.

בעיתות שלום היה שטח הטימאר מעובד על ידי בעליו. הוא היה אחראי לאסוף מסים מהאוכלוסייה שבשטחו. חלק מהמסים הוא היה שומר אצלו וחלק מעביר לשלטון המרכזי באיסטנבול. בעיתות מלחמה היה מגייס בעל הטימאר את הפלאחים המקומיים לקרב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.